מפלגתו של ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן ניצחה בבחירות לפרלמנט, שאותן הוא הקדים בניסיון לפייס את הציבור שזעם על הסכם השלום שחתם עם אזרבייג'ן. לאחר ספירת כל הקולות, מפלגת "החוזה האזרחי" של פשיניאן זכתה ב-53.9% מהקולות. לפי ועדת הבחירות, הגוש בראשות הנשיא לשעבר רוברט קוצ'ריאן הגיע למקום השני, אך הרחק מאחור, עם 21% בלבד.
גוש אחר המזוהה עם נשיא לשעבר אחר הגיע למקום השלישי עם 5.2%, ומפלגה אחרת קיבלה כ-4%. גושים צריכים לקבל 7% מהקולות כדי לעבור את אחוז החסימה ואילו מפלגה שרצה לבד זקוקה ל-5%. עם זאת, החוק מאפשר למפלגה או לגוש פוליטי להיכנס לפרלמנט בכל זאת אם רק שני כוחות פוליטיים עוברים את אחוז החסימה.
פשיניאן הכריז על ניצחון עוד לפני ספירת כל הקולות, לאור היתרון המוצק של מפלגתו. "התגברנו על התקופה הקשה הזאת, ועכשיו הגיע הזמן לקום ולהמשיך קדימה", אמר ראש הממשלה בנאום ממטה המפלגה ששודר בטלוויזיה הרשמית.
הגוש "ברית ארמניה", בהנהגת הנשיא לשעבר קוצ'ריאן, מסרב להכיר בתוצאות. דובר מטעמו אמר לתקשורת המקומית כי זהו "ניצחון פירוס".
לאחר שוועדת הבחירות של ארמניה פרסמה את התוצאות הסופיות, צייץ פשיניאן כי למפלגתו יהיה רוב שיאפשר שינויים בחוקה, עם לפחות 71 מתוך 105 המושבים בפרלמנט, והוא יעמוד בראשות הממשלה שהיא תקים.
למרות הרוחות הסוערות במדינה בעקבות התבוסה והקריאות להתפטרותו של פשיניאן, שיעור ההצבעה היה נמוך - רק 49% מבעלי זכות הבחירה הגיעו לקלפיות.
פשיניאן פיזר את הפרלמנט לאחר חודשים של הפגנות נגדו בדרישה שיתפטר אחרי הסכם סיום הלחימה עם אזרבייג'ן בנגורנו-קרבאך. במסגרת ההסכם, אזרבייג'ן החזירה לעצמה שליטה על חלקים נרחבים בחבל שהיו בידי כוחות ארמניים במשך יותר מרבע מאה. אלפי ארמנים יצאו לרחובות הבירה ירבאן במחאה על ההסכם, שבו הם ראו בגידה באינטרס הלאומי.
נגורנו-קרבאך שוכנת בתוך אזרבייג'ן, אך היא הייתה בשליטת כוחות ארמנים אתניים שנתמכו על ידי הממשלה בירבאן מאז תום מלחמה בין הצדדים ב-1994. העימות האחרון התלקח בסוף ספטמבר, וצבא אזרבייג'ן חדר לעומק נגורנו-קרבאך ולאזורים סמוכים בתוך שישה שבועות של לחימה שכללה ירי ארטילרי כבד ומל"טים. יותר מ-6,000 איש נהרגו.
פשיניאן, שנבחר לראשות הממשלה אחרי שהנהיג מחאה המונית ב-2018 שבסופה הודח קודמו בתפקיד, אמר כי ההסכם היה כואב, אך הכרחי למניעת כיבושו המלא של נגורנו-קרבאך בידי אזרבייג'ן. לאחר שהכריז על בחירות מקודמות, הוא התפטר כנדרש בחוק אך נותר ראש הממשלה בפועל. בבחירות השתתפו 21 מפלגות וארבעה גושים אלקטורליים.