במשך שנים עמד משה כהן בצומת המחבר בין שכונת רמת שרת לשכונת מלחה בירושלים. הוא נהג למכור צעצועים קטנים, כיפות ודגלים לממתינים בפקקים. חלקם נתנו לו כסף לצדקה. בשבועות האחרונים הבחינה רייצ'ל ריסבי רז כי הוא נעלם מהצומת, ואתמול היא העלתה פוסט בקבוצת הפייסבוק השכונתית ושאלה האם מישהו יודע לאן הוא נעלם. הפוסט זכה למאות תגובות.
"בדיוק שאלתי עליו לפני כמה ימים", כתב אדם שנחשף לפוסט, "הייתי נותן לו כסף בלי לקחת כלום, הרגשתי אותו כמו סבא של כולם". אדם אחר ציין בפוסט כי הוא "מחפש אותו כל הזמן. הוא זה שדאג לי שאתן צדקה כל הזמן. מה שלומו? האם מישהו שמע?".
הפוסט הגיע גם לנכדותיו של כהן, שעדכנו את הקוראים כי הוא מת לפני כחמישה חודשים, שלושה שבועות לאחר שמתה אשתו, לאחר 61 שנות נישואים. הם הותירו אחריהם שבעה ילדים וכשלושים נכדים.
"בשם המשפחה - ריגשתם אותנו מאוד", הגיבה להם נכדתו של כהן, רעות יעקובוב. היא הוסיפה כי "בדיוק לפני כארבעה חודשים נפטר סבי משה, זה שהייתם פוגשים בהמתנה בצמתים. סבא נפטר מגעגוע לאשתו שנפטרה שלושה שבועות קודם. תגובותיכם וההתעניינות לשלומו ריגשו אותנו עד דמעות. תודה לכם, חיממתם את ליבנו".
כהן, יליד בוכרה, עלה לישראל בשנת 1973, זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים. הוא עבד במשך שנים כמתקין דודי שמש על גגות, וגם אחרי שיצא לפנסיה הוא המשיך לעבוד כשרת בבית הספר היסודי דוגמא בירושלים.
התחביב של כהן בצומת התגבש רק בשנים האחרונות. "הוא לא היה זקוק לכסף, ברוך השם הייתה לו פנסיה, הוא פשוט רצה לתרום כסף לצדקה", מספר בנו, שלום כהן. "הוא היה איש מאד חיוני, המשיך לעבוד גם בגיל מבוגר. הוא נהנה מהמפגש עם האנשים בצומת, חייך לכל אדם. אחרי שהוא נפטר הרבה אנשים סיפרו לנו איך הוא עזר להם. אחד השכנים סיפר כיצד הוא תמך בו בתקופה קשה ואמר לו 'כמו שמה שטוב עובר, ככה מה שרע יעבור, תקבל את הכל באהבה'".
כשקוראי הפוסט שמעו על מותו, הם הגיבו בצער. "הייתי שומרת לפעמים כסף זמין, כדי שאם אעצור ברמזור אוכל לקנות ממנו משהו. לפעמים דגל, לפעמים משחק. תמיד דאגתי לו ששעות הוא כך בצומת, אך גם הערצתי", כתבה תושבת ירושלמים.