המאבק למען בעלי החיים הוא מאתגר. הציבור כולו מזהה את חוסר הישע של בעלי חיים מול התאכזרות ותומך בקידום זכויותיהם. אך בעלי החיים כלואים הרחק מאיתנו, מאחורי גדרות וחומות, ויותר מדי פעמים אינטרסים כלכליים צרים גוברים על האינטרס הציבורי הרחב. ועדיין, יש רגעים שבהם החמלה מנצחת את הכסף, ולאחרונה זכינו לרגע כזה: סחר בפרוות של חיות בר בתעשיית האופנה נאסר, לאחר שבאחד ממהלכיה האחרונים כשרה להגנת הסביבה, ח"כ גילה גמליאל אישרה סופית תקנות בנושא. מדובר בהישג היסטורי, המהווה צעד משמעותי למען עולם טוב יותר.
זה לא היה קל: במשך שנים ח"כים מימין ומשמאל ביקשו להגביל את המכירה של פריטי האופנה המתה הזו. בכנסת ה-18 זה כמעט קרה, כשהצעת החוק שהובילה רונית תירוש עברה בקריאה ראשונה וזכתה לתמיכה רחבה, אבל הזרוע הארוכה של תעשיית הפרוות העולמית הצליחה לבלום את קידומה. תחקיר ששודר בערוץ הראשון ב-2015 חשף כמה רחוק הגורמים רודפי הבצע של תעשיית הפרוות מוכנים ללכת: בתחקיר עלה חשד כי במסגרת המהלכים לבלימת חקיקתו של החוק, הוטסו ארבעה ח"כים לדנמרק. לוועדת האתיקה של הכנסת נמסר שנסיעת הח"כים מומנה על ידי הקהילה היהודית המקומית. נראה, שזה היה שקר, ושהמימון בפועל בוצע על ידי תעשיית הפרוות.
ארבע שנים לאחר שידור התחקיר, התקשורת סערה כשחוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה פשטו על משרדי חברת לובינג גלעד בחשד לתיווך לשוחד כשייצגו גורמים בתעשיית הפרווה ופעלו להטסת הח"כים. קשה להיות מופתעים מחוסר עמוד השדרה המוסרי: בתעשייה שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים מכליאה של בעלי חיים בכלובים צרים ופשיטה של הפרווה שלהם יחד עם העור מגופם, לפעמים כשהם עדיין בחיים, מה זה כבר חשד לשוחד על הדרך.
תעשיית הפרוות עלתה לכותרות בשנה האחרונה בהקשר מפוקפק נוסף: משקים תעשייתיים שכלאו חורפנים הפכו לפצצות קורונה מתקתקות, נוצרה בהם מוטציה של הנגיף, וכל העולם עקב בדאגה אחר קורונת החורפנים. מומחים במגפות לא התפלאו: הכליאה בכלובים צפופים ומזוהמים יוצרת תשתית מושלמת להתפרצות של מחלות זואונוטיות. התשובה של ממשלות שונות הייתה להשמיד את מיליוני בעלי החיים ולקבור אותם בקברי אחים המוניים. התשובה של תעשיית הפרוות הייתה להזיל דמעה. על הכסף האבוד, כמובן.
אמנם תעשיית הפרוות בישראל איננה גדולה, ורובם המכריע של הישראלים מסכימים שבעלי חיים אינם לבוש. אך כשעבור מעיל דמים אחד המיתו בין עשרות למאות בעלי חיים, כל מעיל שיוסר מהמדפים משנה: אלו יכולות להיות כ-200 צ'ינצ'ילות שלא רואות אור שמש ליום אחד בחייהן; כ-70 חורפנים שמסתובבים בכלוב סחור סחור, משתגעים מהכליאה וחולמים על החופש; או כ-20 שועלים שמתים מפחד עד ליום מותם. כשמביטים בעיניים של כל אחד מבעלי החיים האלו, מבינים שהתקנות ההיסטוריות שאוסרות על הסחר בפרוות בתעשיית האופנה בישראל מצילות חיים. ולא רק את בעלי החיים האלה, שכן התקדים הישראלי צפוי לעודד מדינות נוספות להוציא את הפרוות מחוץ לחוק. וזו סיבה מדהימה לחגיגה.
עו"ד שירה הרצנו היא דוברת עמותת אנימלס