מה הפיל את בנימין נתניהו? לא התיקים הפליליים. הוא הרי מכהן למרות המשפט, כלשון החוק ופסיקת בג"ץ. מה שהפיל את נתניהו (בהנחה שאכן נפל) הוא המסה הקריטית של האנשים שאותם רימה, בגד, עקץ, השפיל ורמס. הרשימה הכמעט מלאה פורסמה כאן בעבר. העניין השני שהפיל אותו הוא הכאוס. ובעיקר סוכני הכאוס שהוא פיזר ברחבי המרחב הציבורי שלנו, סוכנים שמפיצים את תרבות השקר, הגדפנות, ההסתה, ההשתלחות ופולחן האישיות.
"בתוך תוכו הוא בז להם", אמר לי השבוע אדם שהיה קרוב מאוד לנתניהו שנים ארוכות, "אם אתה חושב שהוא מעריך את צבא השופרות הללו, או את חברי הכנסת שמתפלשים בעפר רגליו תוך הדגמת חנופה מביכה והכפשת כל יריב פוליטי, אתה טועה". ביקשתי פירוט. "ביבי הוא אדם אנין טעם, כמעט איסטניס", אמר לי הדובר, "כשהוא שומע את הטקסטים האלה, הבטן שלו מתהפכת. זה לא הסגנון שלו. זה לא הסטייל שלו. הוא בא ממקומות אחרים לגמרי".
אז איך הגענו למצב שבו הוא נישא על גלי הארס וההרס של הקהל הזה שמתגודד סביבו? שאלתי. "הם הכלים שלו. האמצעים בהם הוא משתמש כדי לשמר את השלטון. גם כשהוא אומר 'בעזרת השם', זה לא אמיתי. הרי הוא יהודי חילוני, כמעט אתיאיסט, בנו של אתיאיסט. אבל הוא שחקן מחונן. שחקן שייקספירי של ממש. הוא מקיף את עצמו באופן מסורתי באנשים מהסוג הזה, שמתרפסים ומתחנפים ומוותרים על כל שביב של חשיבה עצמאית או עמוד שדרה, מתוך אסטרטגיה פוליטית. זה הכל".
כמי שעוקב אחרי נתניהו שנות דור, אני נוטה להסכים: מי שמפילים את נתניהו הם חסידיו. הכאוס שהם משליטים על הציבוריות הישראלית, הטקסטים המחרידים, ההסתה המצמררת, שלטי ה"שמאלנים בוגדים", ההתנפלות על משפחות שכולות, הוולגריות המוחצנת, פולחן האישיות המחליא, כל אלה המאיסו את נתניהו על חלק מחסידיו. 300 אלף הליכודניקים שלא שמו "מחל" בקלפי בפעם האחרונה, הדירו את עצמם בגלל התופעות האלה.
מחזות האימה של רמי בן־יהודה, אורלי לב, איציק זרקא ודומיהם, לא מוסיפים לנתניהו תומכים, אלא גורעים ממנו. גם פרצי הצווחות והגידופים שנפלטים מדי פעם מגרונם של ח"כים כשלמה קרעי או מאי גולן, לא בדיוק מהווים מגנט אלקטורלי. בסופו של דבר, אזרחי ישראל רוצים לחיות כאן בשקט. הם רוצים שנבחרי הציבור שלהם ייצגו אותם בכבוד מינימלי כלשהו. הם יודעים לזהות שקר כשהם נתקלים בו.
למעט החלולים בשופרות, אין אף אחד שיאמין עכשיו לבדותא שנתניהו "לא אמר בקולו" שיישב עם מנסור עבאס. גם השרופים שבליכודניקים יודעים שנתניהו עקץ את גנץ דקה אחרי שהבטיח לו "בלי טריקים ובלי שטיקים". הם גם יודעים שכדי לעקוץ את גנץ ולהיצמד לשלטון, הוא השאיר את ישראל ללא תקציב מדינה. הם מבינים שכדי להלבין את כל זה, הוא הקים מקהלת ענק של גרונות מצווחים שמנסים לשסות אותנו זה בזה (מחזיק השיא המבחיל בתחום הזה הוא הד"ר אבישי בן־חיים) כדי להסיט את תשומת הלב מהבעיה האמיתית. הם פשוט רוצים קצת שקט. זו תהיה המשימה הכמעט יחידה של הממשלה החדשה, אם תקום: לדומם את גנרטור השנאה שמטרטר לנו כאן בשנים האחרונות ולנסות לפתוח דף חדש.