אם אכן יהפוך לראש הממשלה ה־13 של ישראל, נפתלי בנט יעשה היסטוריה. הוא יהיה ראש הממשלה חובש הכיפה הראשון אי־פעם. צריך להתפלל שיצליח יותר מהרמטכ"ל הראשון שבא מחיל האוויר. בנט מגיע לתפקיד מצויד בלא מעט כלים חשובים, אבל יש גם לא מעט משקולות התלויות על צווארו. הוא מוכשר, הגון, ממלכתי, חרוץ ויצירתי. אולי יותר מדי יצירתי. הוא מנהל טוב, אבל מתעקש לחשוב מחוץ לקופסה גם כשזה מסוכן מדי. הוא יקום וייפול על התנהלות, ובעיקר על איכות כוח האדם ורמת הייעוץ שיארגן לעצמו.
לבנט יש רקורד של הבאת אנשים טובים לסביבתו. בכל שנותיי בעיתונות, תמיד התמקדתי בבדיקת סביבת העבודה של המנהיג, כפקטור מרכזי לסיכויי הצלחתו. איכות הייעוץ, ההצלחה באטימת האקווריום מרעשי רקע והשפעות פסולות, השקט התעשייתי הנדרש לקבלת החלטות חשובות, כל אלה הם המפתחות להצלחה. במקרה של הממשלה שאמורה להישבע אמונים ביום ראשון, גם מערכות היחסים הבין־אישיות של העומדים בראשה יקבעו את גורלה וגורלנו. האם ברית לפיד־בנט, שכבר הוכיחה את עצמה בעבר, תמריא לגבהים חדשים? האם אביגדור ליברמן יהפוך לשחקן קבוצתי? האם גדעון סער יתחבר לבנט וללפיד? האם האגף השמאלי יידע לבלוע את כבודו וחלומותיו מספיק פעמים כדי לא לדרוך על מוקשים מיותרים?
המינוי הדרמטי ביותר ובעל ההשפעה הישירה ביותר על תפקודו של ראש הממשלה הוא ראש הסגל. הרבה יותר מהמנכ"ל, היועץ המדיני או היועץ הפוליטי. ראש הסגל הוא בעל הבית באקווריום. הוא זה שעל פיו יישק דבר. הוא האחראי ליצירת תנאים אופטימליים למנהיג, בידודו מרעשים מיותרים ובניית מערכת קבלת החלטות יעילה, מקצועית ועמידה.
דוגמאות לראשי סגל טובים: אורי שני אצל אריאל שרון, ד"ר יורם טורבוביץ' אצל אהוד אולמרט. שני היה זה ש"ניקה" את סביבת שרון מכל החברים ונותני העצות הקבועים, פלוס השאלה הנצחית ההיא "מה אתה רוצה, ליהנות או לנצח". שני, שהלך עם שרון דרך ארוכה מאוד (שהחלה בגדה המערבית של התעלה במלחמת יום כיפור), היה אחד היחידים שידעו להגיד לגנרל הזקן "לא". במקרה של טורבוביץ', הוא מציג רקורד נקי לגמרי: הסתבכויותיו הפליליות של אולמרט לא התרחשו בתקופת כהונתו. התקופה הזו התאפיינה בהתנהלות מופתית, מקצועית ומדויקת.
התכונות הנדרשות מראש סגל טוב הן, בראש ובראשונה, יכולתו לעמוד מול הבוס כשווה מול שווה, ולהטיח בו את האמת. נדרשות גם יכולות ניהול מוכחות, ניסיון פוליטי/מדיני, חכמת חיים וחתולאות רחוב. ראש הסגל צריך להיות גם כריזמטי במיוחד, אישיות דומיננטית כזו שמותירה חותם. אדם שכשהוא נכנס לחדר כלשהו, משתרר שקט. אין לי מושג אם יש לבנט אחד כזה באמתחתו. יועצו הקרוב מאוד, טל גן־צבי, הוא בחור מוכשר, נאמן וראוי, אם כי צעיר. קטונתי מלעוץ לבנט עצה ספציפית בנושא הזה.
נסיים בסיפור ההוא על מרית דנון. בטרם נכנסו ללשכת ראש הממשלה, נועדו שני ושרון לשיחה. שני הבין משרון שהוא מתכוון להביא את המזכירה המיתולוגית שלו, שליוותה אותו בהרפתקאותיו הפוליטיות, להיות גם מזכירתו הצמודה בלשכת ראש הממשלה. שני התנגד. הוא חשב שמרית דנון, המזכירה המיתולוגית של ארבעה או חמישה ראשי ממשלה, תישאר האחראית באקווריום.
שרון ניסה להתנגד. שני התעקש. "הטסת פעם מטוס ג'מבו?", שאל את שרון. "לא", הודה שרון. "גם אני לא", אמר לו שני, "להיות ראש ממשלה זה להטיס ג'מבו. אתה צריך לדעת איך משיגים את נשיא ארצות הברית באמצע הלילה, אם מגיעים לארמון האליזה או לדאונינג 10 באמצע הלילה, איך כל המכונה הזו עובדת. אתה ואני לא עשינו את זה. מרית כן. היא עושה את זה כבר 20 שנה".
שרון התרצה. לימים, הפכה דנון ליד ימינו. שליטתה בשפות, היכרותה האישית עם מסדרונות השלטון במרבית המדינות החשובות בעולם ושליטתה ברזי התנהלותו של מנהיג בעולם הגלובלי הפכו אותה לחיונית בניהול המדינה בתקופת שרון (וגם אצל כל ראשי הממשלה שלפניו). נפתלי בנט יצטרך למצוא את מקביליהם של כל אלה בלשכה שיקים בירושלים, אם אכן יהפוך ביום ראשון לראש ממשלת ישראל ה־13.
פרידה מבנימין נתניהו נערוך כאן רק כשיעזוב. בינתיים, נסתפק בהבטחה אחת: יש מצב שביום ראשון יישבעו אמונים נפתלי בנט ויאיר לפיד כראש הממשלה והחליפי, גדעון סער כשר המשפטים, אביגדור ליברמן כשר האוצר, בני גנץ כשר הביטחון, מרב מיכאלי כשרת התחבורה וניצן הורוביץ כשר הבריאות. אין לי שום ספק שלמחרת, ביום שני בבוקר, תזרח השמש במזרח בדיוק בשעה המיועדת ותשקע במערב לעת ערב. צריך להתפלל שיחד איתה ישקעו גם השנאה והתיעוב שהתנחלו כאן בשנים האחרונות. מגיע לנו משהו אחר.
הטור המלא הבוקר במעריב