אם לא יקרה משהו דרמטי, שלטון הליכוד והמפלגות הקרובות אליו, יגיע לקצו. זהו עידן ארוך בו שלט נתניהו ללא מיצרים. השאלה היא, האם הוא הצליח בכך בגלל סגולותיו היוצאות דופן כביכול או שמא בגלל שהוא זיהה את נקודת הטורפה הרגישה ביותר בחברה הישראלי: השנאה והפלגנות? התשובה לשאלה היא חיובית. את עידן נתניהו אפשר להמשיל לעידן הקצר (וטוב של כך!) של אחד האנשים שבנה את הקריירה שלו משנאה, והיה לנשיא ארה"ב: טראמפ.
ארבע שנות כהונתו של טראמפ היו לשנים האיומות ביותר עבורה החברה האמריקאית. טראמפ עלה על סוס השנאה, ההדרה, הגזענות, הכוחנות והשחצנות, וכך נהג עד עזיבתו את הבית הלבן. נכון, לא לפני ניסיון כושל של מאמיניו, תומכיו הפנאטיים לעלות על הקונגרס בכוח כדי לבצע פוטש שלטוני. בקיצור, עידן טראמפ יהפוך לכתם השחור ביותר בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית. נתניהו, בכל שנות כהונתו, נהג באותה הצורה.
הבייס האלקטורלי של נתניהו (30 מנדטים בבחירות האחרונות) מונע מתוך שנאה יוקדת לממסד של שנות ה-50, למוסדות הציבור שנבנו בעמל רב במשך שנים רבות, החל ממוסדות שלטון החוק וכלה בכנסת עצמה. כן, כן. יו"ר כנסת הקורא לאי-קיום החלטות של בית משפט עליון, פוגע לא רק בבית המשפט העליון אלא בכנסת עצמה.
שרים שהתחרו ביניהם מי יותר אנטי-ממסד, פעלו בצורה טראמפיסטית מובהקת. כפי שטראמפ רצה להרוס את כל המבנה הדמוקרטי הישן, כך נתניהו וחבריו, כולל החרדים ונציגי המתנחלים, בנט ושקד, ועוד ח"כים או שרים המגיעים מן המגזר המתנחלי אינם מביטים בצורה שונה אל מוסדות השלטון, ואינם חולמים חלומות אחרים מאלה של סמוטריץ' או בן-גביר. כל ההבדל הוא העיתוי הפוליטי.
בסך הכול, במשך השנים הרבות שנתניהו מכהן כראש ממשלה, מרבית ההנהגה הפוליטית והרוחנית של המתנחלים תמכה בו והייתה למגן עבורו. נתניהו זרע את זרע "הפורענות" כאשר העביר את תמיכתו מבנט ושקד לסמוטריץ' ובן גביר. לשניים האחרונים לא היה כל סיכוי לעבור את אחוז החסימה ללא התערבותו הכוחנית של נתניהו. סמוטריץ' ובן גביר הם נאמניו של נתניהו כפי שהאוונגליסטים הקיצוניים ביותר היו לנאמניו של טראמפ.
טירוף שותפיו של נתניהו הגיע לשיאו בימים אלה, כשהתברר שלקוסם נגמרו הקסמים. ההתגייסות של פלוגותיו של נתניהו כדי לסכל החלפת השלטון יצאו לפעולה. חרצובות הלשון שוחררו לחלוטין והאמת יצאה לאור. הנה דוגמה טרייה: ח"כית בפרלמנט הישראלי הרואה את עצמה יהודייה כשרה, ובשר מבשרה של מפלגת הליכוד, אמרה לפני כמה ימים את הדברים הבאים: "מה שהכי מסוכן במנהיגי ציבור זה אנשים שאין להם לאן לחזור. לנפתלי בנט ולגדעון סער אין לאן לחזור. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני משווה אותם למחבלים מתאבדים. אני לא מגזימה... אני משווה אותם מכיוון שהם כמו מחבלים שלא מאמינים יותר בכלום, יוצאים למשימת התאבדות גם אם הם יודעים שיש להם גזר דין מוות. זה לא מעניין אותם כי הם שיעיים. הם החליטו שתמות נפשם עם פלישתים, לא אכפת להם מה יהיה בסוף. הם רוצים להתאבד. זה מה שבנט וסער עושים ואלה האנשים שאנחנו שמים בראש המדינה".
אני לא מאוהדיהם של בנט וסער, בלשון המעטה, אך האם יש אדם שפוי המסוגל להוציא מפיו אמירות כאלה על שני מנהיגים יהודים-ישראלים שבכל זאת יש להם רקורד בלתי מבוטל, להבדיל מאותה ח"כית שהרקורד שלה אפסי? אגב, אם אלה, לדעתה, שני המנהיגים הם כמו מחבלים, מה צריך לעשות כדי לעצור אותם מלעשות נזק למדינה? הח"כית לא פירטה.
גם החרדים לא חסכו במלים נוראיות בתגובה לאובדן השותפות עם נתניהו בשלטון. הקריאה של ליצמן כלפי בנט להוריד את הכיפה היא שיא. דברי הרב גפני כלפי הממשלה העומדת לקום מצביעים על אובדן כל ערך, כל עיקרון, בה בעת שהחרדים סבורים שהם מחזיקים באמת המוסרית האולטימטיבית - איך בדיוק?
הטראמפיזם הישראלי ייעלם כפי שנעלם מקבילו בארה"ב. יחד עם זאת, אסור באיסור מוחלט להקל ראש בכוונותיהם ומעשיהם האפשריים של שלוחי המסיתים והמדיחים למעשים נוראיים. לו אני הייתי קובע שיש סכנה ממשית לחייהם של מספר פוליטיקאים, מילא. ראש השב"כ עשה זאת וגם מפכ"ל המשטרה. אלה השלכות הטראמפיזם הישראלי ועליהם נצטרך להתגבר. שומר ישראל לא ינום ולא ישן.
פרופ' צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי