אין עוד נושא המבטא את הצביעות הממשלתית רבת השנים יותר מאשר החיבוק החם שנותנות כל רשויות המדינה לבנקים. כלפי חוץ, הממשלה ודובריה השונים מרבים לדבר על החשיבות העצומה הקיימת בהרחבת התחרות הבנקאית בכלל ובהגדלת מספר הבנקים בישראל בפרט. בזמן שהצמיחה במשק מתרסקת, בעשור שבו גם כך פערי ההכנסה בין ישראל לבין המערב במערב הלכו והתרחבו (52 אחוזים מההכנסה לנפש בארה"ב מתוקנן לכוח הקנייה בהשוואה ל-62 אחוזים עם תום כהונתי במשרד האוצר) והצורך שלנו באשראי הפרטי האמיר לשיא של כל הזמנים (42 אחוזים מהתוצר בהשוואה ל-36 אחוזים בלבד בתום כהונתי באוצר), חנקו אותנו הבנקים במחירי אשראי ובעמלות גבוהים הממשיכים לייצר רווחיות מטורפת על חשבון הציבור. 4.2 מיליארד שקלים הוא הרווח המצרפי של הבנקים ברבעון האחרון בלבד. תשואה שנתית ממוצעת על ההון של 14.3 אחוזים. בשביל מה צריך שוק אפור כאשר יש לנו בנקים כאלה וכיצד זה קרה?
מי שהייתה עד לא מזמן המפקחת על הבנקים כתבה עוד בשנת 2004 ש"מערכת הבנקאות בישראל ריכוזית מאוד, ודומיננטית בפעילות התיווך הפיננסי בין מלווים ללווים". באותה שנה פורסם דוח של הצוות הממשלתי לרפורמה בשוק ההון שקבע כי "אין חולק כי שוק ההון הישראלי מתאפיין בריכוזיות גבוהה הבאה לידי ביטוי במלוא חריפותה הן במבנה הפנימי של מערכת הבנקאות והן בעובדה שלצידה חסרה נוכחותם של מתווכים פיננסים מהותיים נוספים".
שמתם לב למילה נוספים נכון?
ובכן אמרה המפקחת לשעבר - אך בשנה האחרונה לכהונתה, 2019, הובילה בעזרתה של רשות התחרות למיזוגם של שלושה בנקים (בנק איגוד נעלם בתוך בנק מזרחי, בנק מוניציפאל נעלם בתוך בנק דיסקונט ובנק אוצר החיים נעלם בתוך הבנק הבינלאומי. ובמחי יד אחת ובשנה אחת בלבד, נותרנו במקום תשעה בנקים תחרותיים עם שישה בלבד. קשה להאמין, מצקצקים בלשונם על חוסר תחרות וסוגרים בנקים חשובים במו ידיהם.
פרופ' בבצ'וק, מומחה עולמי שנשכר על ידי הממשלה, קבע בשנת 2012 כי "הסקטור הפיננסי בישראל הוא ריכוזי באופן מהותי". שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2015, קבע דוח הוועדה להגברת התחרות בשירותים הבנקאיים ופיננסיים נפוצים, כי "ריכוזיות המערכת הבנקאית אינה מתבטאת רק בנתון אריתמטי, אלא בעובדה הפשוטה כי במשך שנים מספר הבנקים הפועלים בה הלך והתמעט, בעוד שלא היו כל כניסות של בנקים חדשים למערכת זו". הדוח מוסיף וקובע, כי "הניסיון המצטבר מלמד כי בהיעדר מתחרים חדשים, שיממשו את הורדת חסמי הכניסה ויציעו בפועל לצרכנים שירות מתחרה לבנקים, השיפור בתחרות צפוי להיות מוגבל, אם בכלל".
אז הממשלה מקימה ועדות, הוועדות מפרסמות המלצות חד משמעיות, הממשלה מפרסמת אותן בקול תרועה רמה - ואז פועלת בדיוק הפוך. ישראבלוף.
אתם רוצים לשמוע משהו עוד יותר מרגיז? בשנת 2017 הרחיבה הממשלה את הפטור ממס על מיזוגים וכך אפשרה לבנק מזרחי להתמזג עם בנק איגוד בפטור ממס.
אני אחזור על זה שוב למקרה שהוכיתם הלם. המדינה הכי לא תחרותית במערב נותנת פטור ממס למיזוגים שיהפכו אותה לעוד יותר לא תחרותית. ומי הראשון שמנצל את הפטור המורחב אשר חוקק באורח נס ימים אחדים לפני ההודעה על המיזוג החדש? הבנקים מזרחי ואיגוד לטובת בעלי השליטה בהם משפחות עופר ואליהו ואחרים.
מנגד, את היוזמה שלי משנת 2005 להעמיד את תשתיות בנק הדואר כך שישמשו הקמתו של בנק קמעונאי חדש הפסיקה ממשלת ישראל באמצע הליך המכרז ומאז סירבה לחדש אותו. בכל העולם המערבי וכן במדינות לא מערביות רבות, משמשים סניפי בנק הדואר כתשתית מרכזית לבנק קמעונאי עממי תחרותי חשוב מאין כמוהו (בנק פרטי כמובן ולא בנק ממשלתי). לעיתים קרובות הבנק הנעזר בסניפי בנק הדואר הוא אחד משלושת הבנקים הכי גדולים. הוא נהנה מפריסה ארצית רחבה. הוא נהנה מקהל לקוחות זמין ונגיש. הוא נהנה מתדמית עממית.
חיבור של בנק הדואר עם גוף פיננסי בין לאומי שיבחר במכרז ויקנה לו תשתיות ניהול פיננסיות יכול להזרים דם חדש לתחרות הבנקאית. לנגד ענינו יש פוטנציאל לבנק קמעונאי גדול וחשוב. בנק הדואר הוא לא היחיד עם פוטנציאל להפוך לבנק נוסף. גם שלושת הבנקים שנסגרו ולבטח איגוד ואוצר החייל הם בעלי פוטנציאל לקום מחדש. ולבסוף, חברת כרטיסי האשראי ויזה כאל יכולה בקלות להיפרד מבנק דיסקונט ולהפוך לשחקן פיננסי עצמאי.
אך הממשלה איננה בעסקי הקמת בנקים. היא בעסקי סגירת בנקים. ואת המחיר אנו משלמים מדי יום ביומו. ריביות גבוהות. שירות שהולך ומצטמצם. תנאי אשראי קשים. בטחונות כבדים. תשאלו את עשרות אלפי העסקים הקטנים שהבנקים רומסים אותם. תשאלו את רבבות המבוגרים או מאות אלפי הצעירים שמשלמים ריביות כבדות על אשראי צרכני. הבנקים הם צינור החמצן של הכלכלה הישראלית, והם חונקים אותה. בעידוד הממשלה.
אולם, לא רק סגירת הבנקים הובילה לרווחיות המטורפת שלהם על חשבון הציבור. הממשלה סייעה לבנקים גם בצורה ישירה. ראשית, הזרימה הממשלה כמעט את כל עשרות מיליארדי ההלוואות בערבות מדינה שניתנו במהלך משבר הקורונה דרך הבנקים ואפשרה להם להשתמש בחלק גדול מההטבה הגלומה בערבות לטובתם במקום להעביר את ההטבה לעסקים הקטנים. הבנקים השתמשו בהלוואות בערבות המדינה כדי לחזק את הביטחונות שלהם על חשבון הממשלה והעסקים הקטנים. גם בנק ישראל לא טמן ידו בצלחת ובתחילת המשבר, עת נוצרה מצוקת נזילות בשוק המט"ח, הוא הזרים מיליארדי דולרים דרך המערכת הבנקאית ואפשר לבנקים לרשום רווחי מסחר מטורפים על חשבון בנק ישראל והציבור הרחב.
וגם בתי המשפט לא טמנו ידם בצלחת. תביעות ייצוגיות נגד עוולות בנקאיות ונגד עמלות לא חוקיות לכאורה נהדפות על ידי בתי המשפט כאשר לא אחת מוזמן הפיקוח על הבנקים לבית המשפט כדי שיחווה דעתו על התביעה. הפלא ופלא, הפיקוח על הבנקים מצדד בבנקים פעם אחר פעם כנגד הציבור והשופטים מצידם מזדרזים להדוף את התביעות.
האמת המרה היא שכל המערכת הממשלתית - משרד האוצר, הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל, רשות התחרות ובתי המשפט - עסוקה יומם ולילה בעבודה עבור הבנקים. כמובן, בעודם מצקצקים בלשונם ומורחים את הציבור בהבטחות סרק לרפורמות על הנייר.
האם לא הגיע הזמן שנפסיק לתת לממשלה לעשות מאתנו צחוק? האם לא הגיע הזמן שבמקום לצמצם את מספר הבנקים מתשעה לשישה אנו נגדיל אותם לעשרה? אולי הגיע הזמן לדרוש מהפוליטיקאים ומהשופטים שלנו, שבמקום לשמור על הבנקים מפנינו, הם ישמרו עלינו מפניהם? עד מתי נממן את הדיור הכי יקר במערב, הרכב הכי יקר במערב וסל המזון הכי יקר במערב באמצעות הבנקים הכי לא תחרותיים במערב?
אני מציע אפוא כי הממשלה החדשה ושר האוצר החדש, שיושבעו ככל הנראה בימים הקרובים, יפעלו לבצע את הפעולות הבאות:
• להפריד בחקיקה את בנק אוצר החייל, את בנק איגוד ואת ויזה כ.א.ל מהבנקים בנל"א, מזרחי ודיסקונט, בהמשך לחקיקה להפרדת חברות כרטיסי האשראי. שלושת הגופים יחולקו כדיבידנד בעין בין בעלי מניותיהם.
• לשנות את החוק כך שמיזוגים בין בנקים, חברות ביטוח וגופים מוסדיים המנהלים פנסיה וגמל יהיו כפופים לאישור שר האוצר ו-ועדת הכספים של הכנסת כך שהפיאסקו של מיזוגים בין בנקים (כמו גם לאחרונה שורת מיזוגים שאושרו בין גופים מוסדיים) לא ישנה.
• להעמיד את תשתיות בנק הדואר למכרז בשיטת ה-Joint Venture בין חברת הדואר לבין גוף פיננסי פרטי זר (שאינו אחד מהבנקים או חברות הביטוח המקומיות) לטובת יצירתו של בנק קמעונאי חדש. הגיע הזמן שהממשלה תתערב בתחרות הקמעונאית השבויה היום בידי הדואופול של פועלים ולאומי.
• לבטל את הפטור ממס הניתן כיום על מיזוגים. פטור ממס שהוא חרפה במדינה כה לא שוויונית וכה לא תחרותית.
• להקים קרנות אשראי ייעודיות שיתחרו בבנקים על אשראי לעסקים קטנים בבעלות נשים, חרדים וערבים. אם נסמוך רק על הבנקים הקיימים לא נגיע רחוק במאמצים להקטין את האפליה נגד ציבורים אלה.
במאמר נפרד אעסוק בסוגיה כואבת לא פחות מהרווחיות המטורפת של הבנקים בישראל - אפליה במתן אשראי עסקי נגד נשים, ערבים וספרדיים בישראל. כן, חברים יקרים. המערכת הבנקאית היא לא רק לא תחרותית. היא גם מפלה.
פרופ' זליכה הוא ראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית החדשה