בפעם הראשונה שחבר קרוב אליי סיפר לי כי הוא הצליח למצוא זוגיות משמעותית עם גבר, ולא עם אישה - אני מודה, נפלתי למשבר דתי קטן. לא תהיתי על החבר עצמו, כיצד הוא עובר על מצוות התורה. יותר מכל, תהיתי האם התורה שלנו - בה אני מאמין בכל לבבי - באמת מסוגלת לגזור על אדם להימנע מאינטימיות וזוגיות?
בשיחה על כך שקיימתי עם רב, הוא אמר לי בפשטות: האיסור הזה אכן פוגע באנשים, ואכן, אין מה שימנע מהדת את הפגיעה הזו באנשים, הודה בכנות הרב. אמנם הערכתי בשעתו את הכנות, אך בה בעת גם הבנתי - לגישה הזאת אני לא מתחבר, ולא אוכל גם להתחבר.
הסוגיה הערכית הזו - של זכותו של האדם למצוא אהבה וזוגיות מול מצוות התורה שלכאורה אוסרת על זה - כבדת משקל, והיוותה אבן דרך ביחסים שלי עם היהדות. הרי לפי הרמב"ם, לא תתכן סתירה בין המוסר לבין חוקי התורה. בגלל שאני מאמין שהתורה היא תורת חיים וניתנה מפי האל - אינני משער בדעתי שהוא גזר על אנשים חיי סבל ובדידות.
אז מה עושים? כיצד מתמודדים עם המילים המפורשות בכתובים, האוסרות משכב זכר?
כדאי לעיין בתכונה אחרת באדם שבתרבויות מסוימות הייתה נחשבת ל"סטייה" לעומת אחרות בהן ראו בזה שאלה פשוטה של רוב מול מיעוט: שמאליות. אפילו במאה האחרונה בחברות רבות הכריחו את האיטרים לכתוב עם היד הימנית שלהם, כדי "לתקן" אותם. התיקון הזה היה חסר תועלת, כמובן, כי שמאליים אינם בעלי מוגבלות אלא פשוט שונים. וכך גם בעלי נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית. לא מדובר בסטייה שאפשר לתקן אלא בתכונה טבעית שמאפיינת חלק מהאנושות.
היהדות הקדימה את זמנה באלפי שנים ביחס לאיטרים, ובברייתא (מקור רבני מתקופת המשנה) שמובאת בתלמוד הבבלי במסכת מנחות, קובעים הרבנים כי השמאלי מניח תפילין ביד ימין, בניגוד לימנים שמניחים ביד שמאל. זאת על אף ההוכחות הרבות בספרות הרבנית שמראות מדוע צריכים להניח תפילין ביד שמאל. כך נפסקת להלכה גם לפי הרמב"ם וגם לפי השולחן ערוך, שם כתוב ש"שמאלו הוא הימין של כל אדם".
ניתן כך להבין גם את ההלכה לאורך הדורות בנוגע למשכב זכר. בתורה מופיע הביטוי "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה" - יש אדם שעבורו יש דבר כזה משכבי אישה, שבימינו אנו קוראים לו הטרוסקסואל. השפה ההלכתית מתייחסת לאדם זה כאשר היא קובעת את איסור משכב זכור ומה שנובע ממנו, גם אם היא לא מפרטת תמיד שמדובר באדם הטרוסקסואל.
אך מדוע הייתה התורה אוסרת משכב זכר על אדם הטרוסקסואל, שעל פניו לא היה מעוניין במעשה מיני כזה? חוקרת אמריקאית בשם ג'יין וורד בדקה את התופעה של מין בין שני גברים שמזדהים כהטרוסקסואלים. בנוסף לעצם העובדה שתופעה זו קיימת, והיא אף רחבה, וורד מראה שזה לא נכון לקרוא לגברים אלה הומוסקסואלים או אפילו בי-סקסואלים. נטייה מינית היא יותר מרק עובדת קיום יחסי מין אלא זהות מינית כוללת, והגברים שהיו נושא המחקר שלה לא נכנסו לקטגוריות אלה. יחסים מהסוג הזה, בין שני סטרייטים - אלה מה שאסורים על פי התורה. מנגד, מציאת "עזר כנגדו", הנובעת באמת מתוך צורך פנימי עמוק שאין דרך לבטלו - היא דבר שהתורה מעודדת כעוגן של חיים בריאים: לא טוב היות האדם לבדו.
וזו בדיוק הנקודה. הדיון התורני לעולם אינו מפסיק. כמו בסוגיית הפמיניזם, בה עוברת היהדות כברת דרך מרשימה בעשרות השנים האחרונות - כך צריכה להתפתח תפישה חדשה, אשר לא רק מקבלת את חברי וחברות הקהילה הגאה כמו שהם/ן אך שגם רואה את הקדושה בקשרים בתוכה. ההלכה, גם אם יתכחשו לכך השמרנים ביננו, צועדת ומתקדמת כל העת. אנחנו בסך הכול חלוקים על קצב התקדמותה.
חשוב לנו תמיד לקדם תורה של סובלנות, של חיים, של ראיית הצלם האלוהי בכל אדם. "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום".
לא נוכל לאורך זמן כחברה להמשיך ולנהוג בצורה הזאת כלפי מיעוט כה גדול באוכלוסייה, ולמנוע ממנו זכויות בסיסיות. אבל עד שזה יקרה, אנו בתנועה המסורתית מציעים פתרון ביניים ומחבקים את כולם: לסביות, הומואים, טרנסקסואלים, ביסקסואלים וקווירים. גם הם חלק מקהילותינו, ואין שום סיבה שיתרחקו מכל זהות וסממן יהודי רק בשל העובדה שפלג מסוים חובט בהם ללא הרף. זו אינה יהדותנו, וזו אינה דרכנו. "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום".
הרב ארי חסיד, פעיל בתנועה המסורתית (קונסרבטיבית), הוא המנכ"ל של "70 פנים יהדות שוויונית מזכרת בתיה" - עמותה שמקדמת יהדות מגשרת, פתוחה ורב גונית