השבוע מצוין יום העיוור הבינלאומי בו זוכים העיוורים ולקויי הראייה לבמה ראויה בתקשורת, המאפשרת להם להציף את קשייהם ולחשוף את התמודדותם היומיומית המאתגרת והתובענית. אך מה בנוגע לשאר ימות השנה? לרוב מדובר באוכלוסייה שקופה, שזוכה להתעלמות כמעט מוחלטת בספירה הציבורית ונמצאת הרחק מאור הזרקורים. הדבר בא לידי ביטוי באופן מובהק וצורם ביותר בעולם התרבות והאמנות, שמלבד תפקידו הבידורי אמור לבטא ולשקף רבדים שונים בחברה הישראלית, כדי להוביל לשינוי עמדות ולניפוץ סטיגמות. ההסתרה וההחבאה של ציבור העיוורים מאחורי הקלעים, מוכיחה עד כמה עולם התרבות והאמנות מועל בתפקידו.
ואם לא די בכך, כאשר כבר מופיעות דמויות עם מוגבלויות בתפקידי הדרמה המועטים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, מלוהקים בהן לרוב שחקנים רגילים. הטיעון השכיח הוא שאין בתחום מספיק שחקנים מוכשרים עם מוגבלויות כדי לגלם את עצמם. כך אנו חוזים במעגל קסמים של ביצה ותרנגולת, שחוזר על עצמו שוב ושוב מבלי שאף גורם ינסה לנפצו, ופוגע אנושות בציבור העיוורים. הדרתם מעולם התרבות יוצרת אצלם את הרושם של אנשים פחות טובים, ראויים ומסוגלים, ללא מעמד לגיטימי ושוויוני בחברה.
התרבות והאמנות אמורות לשמש כאמצעי חשוב מאין כמוהו להצגת רבדים שונים בתוך הפסיפס ההטרוגני של ההוויה הישראלית. במובן זה, אמנים ושחקנים עם מוגבלויות מהווים סוכני תרבות הכרחיים. תפקידם להוביל לשינוי תפיסתי כלפי אנשים עם מוגבלויות, ולפתוח צוהר לעולמם, אישיותם, אתגריהם ושגרת יומם. האמנות והתרבות מאפשרים לא רק לקדם ולהעסיק אותם, אלא גם לחשוף אותנו כקהל למצבים חברתיים שאיננו מכירים בדרך כלל, באופן שאינו מעורר סטיגמה או רחמים, אלא מבוסס על דיאלוג המלמד את כולנו שיעור חשוב על אנושיות, הקשבה, סובלנות ופתיחות לאחר.
למרבה הצער, לא פועל כיום בישראל אף לא מקום אחד, המכשיר אנשים עם מגבלה חושית ברזי מקצועות המשחק והדרמה, כדי להעניק להם הזדמנות שווה ללמוד באופן מקצועי ומעמיק את תחומי אמנויות הבמה בצורה נגישה. תארו לכם מקום כזה שישרת בעתיד אותם ואת הקריירה שלהם, הן מבחינת פרנסה ותעסוקה והן בהיבטים של הגשמה עצמית. מקום מסוג זה ישרת רבות את עולם התרבות הישראלי וכמובן בראש ובראשונה את הקהל. כל אלו ייהנו מכישוריהם וכולנו נצא מורווחים.
המיזמים הקרובים ביותר לאותו חזון עד כה הוא 'קרן גשר לקולנוע רב תרבותי' התומכת בפרויקטים של אנשים עם מוגבלויות בטלוויזיה ובקולנוע, אך ללא הכשרה ארוכת טווח; ולצדם מרכז 'נא לגעת', בו עובדים שחקנים עם מוגבלויות על מגוון פרויקטים בימתיים לאורך שנים. אך כל זאת אינו במסגרת מערך לימוד אקדמי או מוסדר.
משרד הרווחה וגופים נוספים, מציעים מגוון קורסי תעסוקה והכשרה עבור אנשים עם מוגבלויות. אך לדאבוננו, לא בתחום המשחק שעודנו נותר אזור דמדומים בלתי נגיש. עד כה, אף גורם חלוצי בעולם התרבות או מצד המדינה לא הרים את הכפפה הכול כך מתבקשת.
כדי לעשות שינוי אמיתי בתחום, יש לי חזון אישי לממש את הצורך בהקמת בית ספר ללימוד אומנויות הבמה ומשחק לאמנים עם מוגבלויות, במסגרתו תינתן להם הכשרה יסודית ומקיפה. כך יפתחו עבורם הזדמנויות תעסוקה נוספות ועיוורים וחרשים יוכלו לצאת החוצה לעולם התרבות הישראלי כשווים בין שווים עם מקצוע ביד, כפי שמתאפשר להם בתחומי תעסוקה אחרים.
לאור החסך הזועק, צו השעה מחייב לספק לאנשים עם מגבלה חושית את כל הכלים האפשריים ללימודים והכשרות בעולמות המשחק. כך מוסדות תרבות יוכלו לשלב שחקנים מקצועיים עם מוגבלויות בזכות עצמם וכישוריהם, ולא מתוך שיקולי העדפה מתקנת. ולחילופין, לא יוכלו יותר להימנע משילובם בטענה כי לא עברו הכשרה מקצועית, כתנאי סף להשתלבותם. משרד התרבות, משרד הרווחה ושאר הגופים הרלוונטיים, חייבים לסמן זאת על לוח מטרותיהם כמשימה עליונה עד ליום העיוור הבא.
אורן יצחקי הוא מנכ"ל 'נא לגעת', מרכז תרבות ויצירה המעניק במה שוויונית לאנשים עיוורים וחירשים.