ברגע כתיבת שורות אלה אין כל וודאות שממשלת השינוי תקום, אם כי קיימת סבירות גבוהה לכך. מה שעובר מתחת לרדאר הציבורי והתקשורתי, זו המציאות החדשה שנוצרה לאחר חתימת ההסכם הקואליציוני בין כל המפלגות היהודיות לבין רע"ם. יובהר הבהר היטב שאין בקביעתי זו אמירה בעד או נגד, אלא ציון עובדה בלבד. לראשונה מאז 1967 יכהן ראש ממשלה המייצג בצורה מובהקת את תנועת ההתנחלות, בנט, זאת לאחר שחתם במו-ידו, הסכם קואליציוני עם נציגיה המובהקים של התנועה האסלאמית הישראלית המתנגדת בצורה גלויה לעצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. התמונה בה נראים בנט ומנצור עבאס לאחר שחתמו על הסכם קואליציוני היא תמונה דרמטית. איני יכול לתאר לעצמי שהיה מישהו בישראל שחשב שנציג של גדולי המשיחיסטים הלאומניים, המתנחלים, יחתום על הסכם קואליציוני על הקמת ממשלה בישראל היהודית, מן הפרט ועד החידקל לפי אמונתו, עם נציג של תנועה השוללת כלל את קיומה של ישראל. יש לכך משמעויות מרחיקות לכת. למותר לציין שגם מעשהו של עבאס היה בלתי צפוי. כל מי שמנסה לגמד את האירוע הזה, אינו קולט מהו רגע היסטורי.
לא פחות דרמטית היא התנהגותה של אילת שקד, מספר 2 ב"ימינה" המזוהה, לפי עניות דעתי, עם הקיצוניים שבקיצוניים הלאומניים, שמוכנה בכל רגע נתון לספח ולספח, אישה המתייעצת ומקבלת הוראות מרבני הציונות הדתית היותר רדיקליים. כל עניינה, לפני החתימה על ההסכם הקואליציוני, הסתכם בשיבוצה בוועדה לבחירת שופטים במקום מרב מיכאלי, יו"רית מפלגת העבודה.
לא סוד שאני נמנה עם מבקריה היותר חריפים של שקד, דמות טלוויזיונית שנבנתה על ידי התקשורת, קיצונית כאמור, אנטי-דמוקרטית כמו הפשיזם, פתאום לחתום הסכם עם מי שהיא ורוב הציבור היהודי בישראל רואים כאויביה המושבעים של ישראל מבפנים, התנועה האסלאמית, זה לא נושא שיש לעשות הכול כדי למנוע אותו, כולל איום באי-תמיכה בקואליציה, אלא הוועדה לבחירת שופטים...זה הזוי. כל ניסיונותיה בעתיד להוריד מעל ראשה את "הכתר" הזה של הכנסת התנועה האיסלמית לקואליציה, לא יעזרו לה. הציבור שתמך בה יזרוק אותה אל מחוץ למערכת הפוליטית. גם את בנט.
אבי אבות השידוך הזה בין התנועה האיסלמית לבין המפלגות היהודיות למטרות קואליציה, הוא בנימין נתניהו. הוא הראשון שהרים את הכפפה מיד לאחר שעבאס הצהיר שהוא מוכן לתמוך בנתניהו אם ייענו כל דרישותיו עבור המגזר הערבי. ברגע שתהליך שנציגי התנועה האיסלמית הוכשרה על ידי בד"ץ נתניהו, היא הפכה כשרה גם עבור אחרים. אני משוכנע שנתניהו תיאר לעצמו שבעת הכשרת עבאס כשותף, הוא ימצא את עצמו נותן לגיטימציה לאחרים ללכת באותה הדרך סלולה. ההבדל בין נתניהו לבנט-שקד הוא שעל ביבי כולם ידעו שהוא מוכן למכור כל עקרון כדי לשרוד פוליטית, במיוחד עתה. סביר להניח שנתניהו לא העלה על דעתו שהמרוויחים הגדולים מהכשרתו של עבאס, יהיו דווקא מתנגדיו הפוליטיים החריפים ביותר.
ההגינות מחייבת להכיר בכך שגם הסכמתו של גדעון סער לחתום הסכם קואליציוני עם התנועה האיסלמית, היא מבחינת הפתעה רבתי. סער הוא איש ימין אידאולוגי, איש ארץ ישראל השלמה. איך הוא הלך למהלך כה מרחיק לכת? התשובה פשוטה: נתניהו.
היסטוריונים ואנשי מדע המדינה, אולי אפילו מדעי ההתנהגות, יצטרכו להזיע הרבה כדי להגיע לתובנות של המהלך הדרמטי הזה של חתימת ההסכם הקואליציוני בין לפיד-בנט וכל חבריהם היהודים לבין עבאס וחבריו, נציגי התנועה האיסלמית. אני מניח שלא תהיה זו עבודה פשוטה עבור החוקרים.
פרופ' צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי