הוויכוח של גנץ וליברמן הוא לא סביב משרד החקלאות. אל תפלו בפח. גנץ לא מוכן להשלים עם העובדה שאחרי עידן נתניהו יהיה ראש ממשלה אחר ששמו הוא לא בני גנץ. מבחינתו, הוא אמור להיות הבא בתור.
לכן מדי יום מכניס גנץ מקל נוסף בגלגלים של המשא ומתן להרכבת קואליציית השינוי - וכל מקל עטוף באצטלה ערכית. פעם זה עתיד החקלאות, פעם זה הימין שהשתלט על ממשלת השינוי ופעם זה כדי לשמור על מערכת המשפט מגדעון סער - בכל יום תירוץ אחר.
המטרה של גנץ זהה למטרה של נתניהו: להגיע לתאריך שבו לפיד מחזיר את המנדט לנשיא ומשם, כמו נתניהו, הוא מקווה שייפתחו עבורו הזדמנויות נוספות. מה למשל? בחירות נוספות שבהן הוא מתקרב עוד קצת לתאריך הרוטציה. או שאולי יקרה נס ונתניהו יחליט לתת לו את ראשות הממשלה באופן מידי, בתמורה לכך שנתניהו יהיה החליפי.
אגב, לפחות ממה שבדקתי, המפלגה היחידה שמנהלת את המשא ומתן שלה בהצהרות תקשורתיות היא כחול לבן.
בריאיון לטל שלו במסגרת כנס לשכת עורכי הדין באילת, אמר גנץ כי "יש עוד דברים שצריך לסגור. אני לא נכנס עכשיו לתכסיסי המשא ומתן. אנחנו המפלגה הגדולה, אני זה שוויתר על משרד ראש הממשלה. העדפתי לדחות את התפקיד הזה כדי להקים ממשלת שינוי". כן, מבחינתו הוא "ויתר על משרד ראש הממשלה". איפה בדיוק הוא היה ראש ממשלה מלבד הרוטציה שאיש לא האמין לה מלבדו?
התנהלות זו היא הסיבה שגם ליברמן, גם סער וגם לפיד דאגו להזכיר שעדיין יש קשיים בהקמת הממשלה. האינטרסים שלהם ושל גנץ פשוט לא חופפים.
מי שמבקש לשפר עמדות - לא מכניס בכל יום עז אחר למשא ומתן, ובמובן הזה חובת ההוכחה היא על הכתפיים של גנץ בלבד.
איציק אלרוב, יועץ תקשורת