אחי, המנורה דלוקה

"חנוכה, פרשת שבוע - העיקר שיכתוב משהו על אלוהים, הדוס"
(מתוך "ישיבת מערכת")

במסכת שבת מתואר חג החנוכה כחג שמציין את נס פך השמן. בתפילה, לעומת זאת, אנו מודים על הניסים שנעשו לנו בחנוכה, אך שם הכוונה לנצחון לוחמי הגרילה – המכבים - על היוונים. ייתכן שיש שתי סיבות לאותו חג - ייתכן גם כי יש הרבה יותר, שכן במקורות קדומים מתואר חנוכה כחג פגאני, בו מדליקים אש לציון היום המתקצר, ובמקורות קדומים יותר מסופר על חג החנוכה של האדם הראשון - אבל גם אם לא נכנסים לתסבוכת הזו ומכירים רק בשתי הסיבות המקובלות לחג, יש לתהות על שום מה זכה נס פך השמן לפופולריות גבוהה כל כך, בעוד נצחונם של המכבים בקושי מוזכר בפולקלור? ראוי לציין, אגב, כי המעיין ימצא את המשפט האחרון ארוך במיוחד, זאת במסגרת נסיונות אינטנסיביים שאני מקיים תחת הכותרת "לו הייתי רון מיברג".

אם אתם שואלים אותי, ואתם הרי שואלים אותי, הרי שנס פך השמן איננו אלא קישוט היסטורי לנס הניצחון. מלחמה, אתם יודעים, איננה עניין ליפי נפש, וכדי שחנוכה יהיה חג סימפטי, קישטו אותו בעוד נס - שגם אם התרחש, אין ספק כי חשיבותו מועטה. תאמרו אתם, מהי מנורה דלוקה לעומת ניצחון במלחמת קיום?

למי שלא ממש זוכר, לאחר חורבן בית המקדש נכנסו להיכל וביקשו להדליק את המנורה (סממן מובהק של עבודת המקדש) אך אבוי - מצאו רק פך שמן אחד. והנה, אותו פך בודד שמונה ימים שמנו נתן. אולם חברים, יש דבר מה לא ברור: אם היה פך שמן ליום אחד, והוא הספיק לשמונה ימים, הרי שהנס התרחש רק שבעה ימים, שכן פך ליום אחד בכל מקרה נמצא, הלא כן?

ובכן, מכיוון שבעיות תקציב לא מאפשרות להבטיח כי בין הפותרים נכונה תוגרל סופגניה ממולאת בשאול יהלום, הנה שתי תשובות אפשריות: שבעה ימים חוגגים בגלל הנס הגדול - שמן בכמות המספיקה ליום אחד המשיך לדלוק בהם - ויום אחד חוגגים על זה שהפך הבודד הנ"ל נמצא. תשובה אחרת גורסת כי המכבים לקחו את הפך הקטן וחילקו אותו לשמונה, וכל יום היה נס מחודש, כאשר טיפת שמן דלקה יום שלם. ואני תוהה: אי אפשר ללכת למכולת ולקנות שני בקבוקי שמן חדשים?