ומה טרומפלדור ואלכסנדר זייד היו אומרים היום?

גם עכשיו, אחרי מאורעות היומיים האחרונים, אחרי שהמוני ערבים שרפו, בזזו וכמעט שחטו יהודים במרכז ישראל, אני תומך בכל ליבי בממשלת שינוי ובשיתוף אמיתי של האזרחים הערבים בניהול המקום הזה, כי אין דרך אחרת. אנחנו כאן, לא נלך לשום מקום כי אין לנו לאן ללכת. גם הם כאן, וכנראה לא ייעלמו בעתיד הנראה לעין. הסולידריות בינינו לבינם תתקיים רק אם נבין שאנחנו כאן ביחד. האוהל יפרח וישגשג רק אם שני הצדדים ידורו בתוכו זה לצד זה.

אחרי כל זה, צריך להיות ברור. במזרח התיכון יש כמה חוקי יסוד פשוטים: רק החזקים שורדים. אין תקומה לחלשים. מי שהולך לישון עם עקרבים, קם עם נחשים. מי שעושה עסקים עם חמאס, קם עם חיזבאללה. רקטות לא מחלידות, הן משוגרות. מאות אלפי כלי נשק ביישובים הערבים יופנו, בסופו של דבר, גם נגד יהודים. ככה פשוט.

מאורעות היומיים האחרונים בתוככי ישראל מחייבים אותנו להתעשת. היהודים לא הקימו מדינה כדי לחזור לימי הגטאות והפוגרומים. מהתוצרת הזו היה לנו מספיק. אף אחד לא יעבור בית-בית בתוך מדינת ישראל לחפש יהודים. זה לא יקרה. מי שיעשה את זה, דמו בראשו. במלוא מובנו של האיום הזה. ככל שאזרחי ישראל הערבים יבינו את זה מהר יותר, כך ייטב להם ולנו, בלי קשר לדת, נטייה פוליטית או מין.

אני שואל את עצמי מה אלכסנדר זייד או יוסף טרומפלדור היו אומרים הבוקר, אם הם היו רואים שהמדינה היהודית שקמה בעמל כפיהם, זיעתם ודמם, לא מסוגלת להגן על אזרחיה. לא, אני לא מתכוון לאיומי חמאס מבחוץ, אלא לאיומי השכנים שלנו מבפנים. מה היו האבות המייסדים של הציונות עושים למראה אזרחים ערבים מוסתים, אלימים ושטופי מוח, סורקים את שכונת לוי אשכול בלוד בחיפוש אחר יהודים (ומה אשכול עצמו היה אומר על זה). מי שלא מגיב על מהומות ביפו, מוצא את עצמו אחר כך עם פרעות בעכו, עם כמעט לינץ' בכפר כנא ועם חצי מדינה בוערת.

שאלתם את עצמכם איפה השר הממונה על בטחון הפנים שלנו? עקבותיו נעלמו. אמיר אוחנה הוא בריון שחצן החכם על חלשים. תנו לו להתפרע על שלטון החוק, על שופטי בג"ץ, על היועץ המשפטי, על הפרקליטות ("שבתוך הפרקליטות") והוא גיבור. כשזקוקים לו ולמשטרה שלו באמת, הוא נעלם ביבבה. אוחנה הוא מוטציה שגדלה בחצר גידולי הפרא בבלפור ונועדה לתפקיד אחד בלבד (אין צורך לחזור עליו כאן). One trick pony. הוא מינה מפכ"ל לא מתאים, הוא סירס את מערכת שלטון החוק, הוא רמס והרס ואיים ועכשיו הוא מגמגם. תעמידו פני מופתעים.

השייח יוסף אל-באז עלה היום לשידור בתכנית של ינון מגל ושלי ברדיו 103FM. אני עוקב אחר פועלו של השייח הזה זמן רב. הדו-קיום של ערבים ויהודים בלוד מתקיים למרות השפעתו, ולא בזכותה. מדובר באחד מקיצוני התנועה האסלאמית, לאומן דתי שלא מפספס הזדמנות לחרחר מדנים ולשסות ערבים ויהודים זה בזה. מבחינתו, גם במאורעות הימים האחרונים יש רק כובש ונכבש, רק "יאהוד" ו"ערב". גישתו היא הגישה שהמיטה על ערביי המקום הזה את כל האסונות והנכבות שבעולם: הם קדושים מעונים, כל האחרים רשעים. הם אמרו "לא" להצעת החלוקה עליה אנחנו אמרנו "כן", וספגו נכבה. הם לא למדו מהנסיון הזה שום דבר.

החיים אינם שחור ולבן. הם בעיקר אפור. מסובכים, מורכבים, משתנים ומאתגרים. כן, יש בתוכנו פירומנים. אחד מהם, איתמר בן גביר, התיישב בשיא המתח בשייח ג'ראח, והגביר את הזעם וההתלהמות סביב. המשטרה עשתה את השגיאות שלה. את דעתי על בנימין נתניהו אתם מכירים בעל פה, ואם יוכל ינצל גם את המשבר הנוכחי כדי שהגברת תמשיך לשבת בבלפור. הכל נכון. אבל כל האמור לעיל לא יכול להוות תירוץ כלשהו לפרעות של ערבים ביהודים בישראל 2021. אני ממתין להודעות הגינוי של מנהיגי הציבור הערבי, והן לא מגיעות. ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ) הוא קול קורא במדבר. לא, חברים יקרים, לגנות "אלימות מכל סוג שהוא" זה לא לגנות. לקרוא לאיפוק של שני הצדדים, כנ"ל. מה שקרה בשני הלילות האחרונים הוא חצייה גסה של קו אדום. מי שלא מבין את זה בטוב, יאלץ להבין את זה בהרבה פחות טוב.

ישראל זקוקה למנהיג. למנהיגות שיש מאחוריה קונצנזוס. לממשלה מלוכדת, שתייצג כמה שיותר זרמים פוליטיים, שהציבור נותן בה אמון. מיותר לציין שזה לא יקרה תחת ראש הממשלה הנוכחי, שגם השרופים בחסידיו לא מאמינים למילה אחת היוצאת מפיו. בעולם אידיאלי היה בנימין נתניהו מפנה את מקומו מרצונו, ומניח לאדם אחר מהליכוד להרכיב עכשיו ממשלת אחדות. אל תעצרו את נשימתכם. הוא יעשה את זה רק אם הם יכריחו אותו לעשות את זה, ונכון לעכשיו עדר הכבשים המוכות בליכוד צועד כצאן לטבח במקום לקחת את לידיהם את המושכות.

מנהיגות אמיתית היתה לוקחת את העניינים בידיים כבר היום. לוד כפיילוט. מכיוון שמשמר הגבול כבר הוטל למערכה בלוד, אני הייתי מנצל עכשיו את המומנטום בדרך פשוטה וחדה: מכריז על עוצר. עובר בית בית בכל השכונות ואוסף את כל כלי הנשק הלא חוקיים. מי שיתנגד ייעצר או גרוע מזה. מנקה את העיר הזאת אחת ולתמיד. מדגמן משילות ומנהיגות ביד חזקה ובזרוע נטויה. למה? כי אין לנו ברירה אחרת.

כן, אחרי כל זה, אני ממשיך לתמוך בכל ליבי בממשלה עם ערבים. עם רע"ם, עם המשותפת, עם מי שייאות להשתתף בניהול המקום הזה, לקבל את הסמכות והאחריות, אבל גם את כללי המשחק ואת היותה של ישראל מדינת העם היהודי. אני רואה ברובם הגדול של ערביי ישראל שותפים אסטרטגיים, אחים לגורל, אזרחים שווי זכויות ושכנים. כמה חבל שדווקא אחרי שנת הקורונה, שצרבה אותנו ואותם יחד וקירבה לבבות באמצעות מטושים, מכונות הנשמה, חיסונים ומסיכות כירורגיות, קיבלנו את קריאת ההשכמה שקיבלנו בלילות האחרונים.

כדי שהבית המשותף הזה ימשיך להתקיים, צריך להחליף את הוועד, לנסח מחדש את הכללים ולא לוותר על קלה כבחמורה. הם צריכים להיות שותפים שווי זכויות על מלא, אבל להבין שיש דברים שגם בשותפות הצמודה ביותר, לא עושים.