בשבוע שעבר נערך משחק הכדורגל הראשון של ספיר ברמן כשופטת. לפי הדיווחים בתקשורת, מדובר בתקדים עולמי. ישראל הפכה, בזכות האומץ הבלתי רגיל של ברמן והתמיכה המרשימה של איגוד השופטים בהתאחדות הכדורגל, למדינה הראשונה שבה שופטת אשה טרנסית בליגת כדורגל מקצועית. אפילו אוהדי בית"ר הסתפקו "רק" בכמה קללות, ואילו הקפטן של הקבוצה נתפס בעדשת המצלמה מתפעל מהלק של השופטת. קבלת הפנים התומכת שלה זכתה ברמן אינה מובנת מאליה בהינתן שהיא גם מערערת על התפיסה המסורתית של זהות מינית ומגדרית מולדת, וגם על התפיסה ש"הבנים בכדורגל, הבנות בפח הזבל".
הייתי רוצה להאמין שהמשפט הנורא הזה, ששרו לנו הבנים בשכונה כשאני הייתי ילדה ירושלמית בשנות ה-70 של המאה הקודמת, הוא נחלת העבר. אבל האחיין בן העשר שלי מספר שהוא מכיר אותו מההפסקות בבית הספר היסודי. העיקשות של התפיסה שכדורגל זה רק לבנים מתגלה במלוא חומרתה בסקר חדש שערכה שדולת הנשים בקרב כדורגלניות בליגת העל. הסקר מגלה שלרבות מהן אין מלתחות, אין איפה להשאיר ציוד, ואין מגרשים ראויים. הן מתאמנות על חצי מגרש, על דשא סינטטי, ללא תאורה, ולפעמים במגרש החניה. המצב הזה הוא תולדה ישירה של העובדה שהמדינה משקיעה בכדורגל נשים קמצוץ ממה שהיא משקיעה בכדורגל גברים.
בהרבה מרחבים, לא רק ששוויון מגדרי בישראל לא משתפר, אלא שישנה נסיגה מדאיגה. ההשחתה של פניהן של לינוי אשרם וספורטאיות אחרות לפני כחודש בשלטי חוצות שנתלו בירושלים, היא דוגמא להדרת נשים הולכת וגוברת. בצה"ל, במוסדות להשכלה גבוהה, באוטובוסים ובמופעי תרבות - נשים מסומנות כ"מפגע צניעות", כפי שד"ר יופי תירוש מכנה זאת, שיש לבדל, להרחיק ולהסתיר. בשום מדינה דמוקרטית לא היה עולה על הדעת לאפשר יחידות צבאיות "סטריליות מנשים" ופטור לחייל מנסיעה ברכב עם חיילת; להכיר ולממן תואר ראשון שנועד לגברים בלבד ושנשים לא מורשות ללמד בו; או לסבול, בלי אכיפה מונעת, קווי אוטובוס ציבוריים שבהם נשים מצופות לשבת מאחור. למרבה הזוועה, האסון בהר מירון הוא דוגמא משולשת לתופעה הזו - האסון התרחש בשביל שנבנה כדי להפריד בין נשים לגברים; חיילות שבאו לעזור לנפגעים ספגו אלימות מגברים חרדים; והרב קנייבסקי מסיק מהטרגדיה שעל נשים להתחזק בצניעות.
פרופ' סמי סמוחה הגדיר את ישראל כמדינה לימנלית, סיפית. אכן, קשה למצוא עוד מדינה שיש בה, בו זמנית, אלמנטים של ערב הסעודית ושל דנמרק. הדיווחים של הכדורגלניות מלמדים שלא מדובר רק בהבדלים בין חילוניים לחרדים, אלא בפער בין ההבטחה לשוויון בין גברים לנשים שמופיעה עוד במגילת העצמאות, לבין ההסללות והאפליות של אזרחי המדינה ממין נקבה שמתרחשות במגרשי הכדורגל, במקומות העבודה, במפלגות הפוליטיות ובכלי התקשורת. ישראל הרוויחה ביושר את החרפה של הדירוג במקום ה-64 מתוך 153 מדינות במדד השוויון המגדרי הגלובלי. הגיע הזמן להכרעה היסטורית - לא עוד הבטחות ריקות מתוכן, אלא תוכנית כוללת, ארוכת שנים, עם המשאבים הרבים הדרושים, כדי שהנכדות והנכדים שלנו יוכלו לעצב את הביוגרפיות האישיות, המשפחתיות והמקצועיות שלהם.ן בלי קשר לשאלה עם אלו אברי מין הן.ם נולדו.
פרופ' הקר היא ראשת התוכנית ללימודי נשים ומגדר וחברת סגל בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב.