"ימין חברתי" הוא פיקציה. רק כלכלה שמעצימה את החלשים תביא לצמיחה

ערב האחד במאי לשנת 2021 ונדמה כי מעמדו ומיקומו של השיח הכלכלי-חברתי בישראל מוזנח מתמיד. עד כמה המערכת הפוליטית או התקשורתית לא רואות בו 'אישו' ניתן ללמוד מציוצי הפרשנות שנכתבים למכביר, ומסבירים לנו כי במסגרת המו"מ להקמת ממשלת ריפוי/אחדות/שינוי מוסכם על המפלגות כי הן לא יעסקו בסוגיות אידיאולוגיות נפיצות, אלא רק בכלכלה.

כך מבלי משים ובאותנטיות שאין שנייה לה, אומרים לנו למעשה כי כל הנושאים הנוגעים לכלכלה ולחברה הישראלית אינם קשורים לאידיאולוגיה, מדיניות ותפיסות עולם, אלא משהו בסגנון של "אהבה ושלום עולמי". כולם מסכימים עד כמה חשוב לעבוד ביחד למען אותם יעדים עילאיים, ובאותה הנשימה גם אומרים את המילים מהפה אל החוץ.

למען האמת, אין דבר יותר מעליב. עדיף שיאמרו כי לנוכח חשיבות המשימה של החלפת נתניהו יאלצו הצדדים הקוטביים הנעים מתוכנית סינגפור של בנט ועד הסוציאל-דמוקרטים של העבודה, למצוא פשרות אידיאולוגיות מוסכמות באשר לדרך הכלכלית של הממשלה, בדיוק כפי שהם נדרשים לעשות בכל הנוגע ליתרת הסוגיות האידיאולוגיות במחלוקת. זה לגיטימי וגם יכול להיות מאוד מוצדק בנסיבות.

אולם המסגור התקשורתי של השיח הכלכלי כדבר שאיננו נוגע כלל ועיקר בתפיסות עולם - הוא הדבר המסוכן ביותר שכן שהוא מונע דיון מעמיק ומהותי באשר לכלכלה והחברה הישראלית, אשר בבסיסו הוא דיון אידיאולוגי ופוליטי. זה גם, דרך אגב, אינטרס מובהק של גורמים רחבים בימין: טוב להם שהשיח הכלכלי לא יקבל משמעות פוליטית, כי או אז הם עלולים להיפגע ב"בייס" הימני.

לכן האתגר שלנו בעת הזו הוא קודם כל לשים את השיח הכלכלי והחברתי על סדר היום ולקשור אותו למגרש המהותי והפוליטי. ידע הציבור כי ישנה מדיניות כלכלית שמאלית וישנה מדיניות כלכלית ימנית, יש בניהם הבדלים מובהקים ואלו בסופו של דבר משפיעים על חייו. לא מדובר רק בתיאוריות או ניירות עמדה - אלא במדיניות שמקדמת החלטות שישורשרו עד למיטה בבית החולים, המכונית שבפקק, תשלום ההורים ההולך וגדל לבית הספר, הסיכוי הנמוך עד מאוד שהילד יקבל בעתיד הזדמנות הוגנת להכנסה מכובדת בהיי-טק כי בבית ספר שלו לא מקבלים את הכלים שיש בעיר השכנה, יוקר הדיור הבלתי סביר בעליל שקיים במדינת ישראל, או "המשכנתה השנייה" שמשפחה נאלצת לשלם עבור החינוך בגילאים 0-3.

עלינו לומר בברור: להיות "ימין חברתי" זו פיקציה, מכבסת מילים. ישנם עקרונות גדולים אשר מהם נגזרת המדיניות ולאחריה המעשים: האם אתה בעד כלכלה המעצימה את החזקים מתוך אמונה כי העושר שלהם יחלחל למטה כפי שמסביר לנו נתניהו שנים רבות, או האם אתה בעד כלכלה המעצימה את המוחלשים ומעמד הביניים מתוך אמונה כי הצמיחה תבוא מלמטה למעלה? האם את מאמינה באלוהי השוק החופשי או מאמינה בכך כי למדינה יש תפקיד? אי אפשר להיות "חברתי" ולדגול במדיניות שמייבשת את השירותים החברתיים ומתנערת מאחריות המדינה.

אולם, אי אפשר להתנער גם מחובת ההוכחה שחלה עלינו. לשמאל הציוני בכלל ולתנועת העבודה בפרט, ישנו אתגר עצום: להיות תנועה עממית. תנועה ששייכת גם לעשירונים 1-7 ולא רק 8-10. הדבר הזה לא יכול להיעשות בלי הצבת סדר יום חברתי אמיץ וחדשני, עקביות, פתיחת שורות וייצוג אמיתי ורחב במוקדי קבלת ההחלטות לכל הציבורים והסקטורים בחברה הישראלית.

זה יכול לצמוח רק מתנועה פוליטית דמוקרטית שמאמינה בערכים סוציאל-דמוקרטיים, כפי שהוא הייעוד של תנועת העבודה. אולם, הדמוקרטיה שלנו, על מנת שתהא עממית, ועל מנת שתהא אמיתית, חייבת להיות שייכת לכולם ולא יכולה לנוע רק בגבולות שמתחילים בעשירון 8 ומסתיימים בעשירון 10. עד שלא נצליח להיענות לאתגר העצום, עד שלא נצליח להיות תנועה שחותרת במובהק להיות בנויה מלמטה עד למעלה ומכלל הציבור, מה לנו כי נלין על כך שהשיח החברתי לא נתפס כ'אישו' פוליטי?

ערן חרמוני הוא מזכ"ל מפלגת העבודה