"התנהגו כאילו לא רואים אותנו. קראו לנו ונעמדנו שם ואף אחד לא אומר כלום, כאילו אנחנו זומבים, כמו חפץ", כך מתארת שרה, בת 76, את המפגש שלה עם חברי הוועדה הרפואית לנפגעי גזזת. היא מספרת כי ששת חברי הוועדה כלל לא הרימו את עיניהם אליה, ואחד מהם אף קרא עיתון. "אתמול בלילה לא ישנתי, הייתי מזועזעת מההתנהגות שלהם. לא מבינה איך מתנהגים כך, קצת אנושיות, טיפה", סיפרה היום (רביעי) בשיחה עם וואלה!.
המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת הוקם במסגרת חוק משנת 1994 בנושא, ומטרתו לפצות את מי שטופלו בקרינה למחלה בשנות ה-40 וה-50 על ידי המדינה. במרכז נערכות בדיקות לפונים על מנת לקבוע את זכאותם ואת אחוזי הנכות.
שרה מתארת כי כשהייתה בת שש סבלה מגזזת והופרדה ממשפחתה למשך כחצי שנה לצורך טיפולים קשים ומכאיבים. בשנת 2015 היא הוכרה כנפגעת מטיפולי ההקרנות, ושרה מספרת כי חברי הוועדה היו אז "אנושיים ונחמדים". לאחרונה, בעקבות גידולים סרטניים נוספים שהתפתחו לדבריה, פנתה לוועדה להחמרה, על מנת לעדכן את אחוזי הנכות.
הפוסט של תמר שוורץ על הוועדה:
תשעה חודשים אחרי הפנייה הגיע אתמול תורה של שרה, אך המפגש הפך עבורה לעוד רגע משפיל וקשה. "הייתי המומה, ההתנהגות שלהם הייתה מחפירה" היא מספרת ומתארת כי הרופאים בקושי הסתכלו לעברה.
תמר שוורץ, עובדת סוציאלית שמלווה את שרה בתהליך מול הוועדה, תיארה בפוסט בפייסבוק את שאירע: "אנו רק רואות את קצה הראשים מבצבצים מבעד למסכי המחשב. אין תגי שמות לאנשים שמולנו ואין לנו מושג מי הם", כתבה.
לדבריה, אחת הנשים פנתה ושאלה מדוע הן פנו לוועדה, ושוורץ הסבירה על מצבה של שרה. בשלב זה, אחד הגברים במקום הרים את מבטו מהעיתון, ושאל "איפה הגידול". היה זה רופא העור ששאל את השאלה. שוורץ מספרת כי ביקשה שיציגו את עצמם ויביטו לעברן - אך הדבר לא קרה, ואף הוסבר לה כי הם נדרשים להקליד בעוד שהיא מדברת.
בשלב מסוים פנתה אל שרה אישה שהתבררה כנוירולוגית, והיא אמרה לה לקום ולצעוד. "מה הקשר בין הליכה לגידולים הסרטניים שיוצאים", תהתה שרה. גם כשניסו להעלות את ההשפעה הנפשית של הטיפולים על שרה, היחס היה מזלזל, לדבריהן.
"הדיכאון לא עבר. אני לא יודעת לחייך אפילו. הילדים שלי גדלו עם אמא רצינית, לא מחייכת. לצערי לא שיתפתי אף אחד עם מה שקורה איתי, הכול סגרתי בפנים", היא חולקת, ומסבירה כי העדיפה שלא לטפל בעצמה משום שחששה שהדבר יקשה עליה למצוא עבודה ולפרנס את ילדיה. בשלב מסוים במהלך הוועדה, נעמדה שרה כדי לתאר את שעברה, אך גם אז נענתה באדישות והתבקשה לשלוח מסמכים משלימים.
"אני מביטה בקצה הראש המנוכר, המבצבץ ממסכי המחשב של האנשים האטומים האלה, מחפשת לשווא עיניים שאפשר לדבר אליהן וחשה חוסר אונים. דמעות חונקות את גרוני. אני מחזיקה ביד של שרה, מתפללת לעצמי תפילת שווא מטופשת שאולי היא לא חשה כמוני בסיטואציה", תיארה שוורץ. כעת היא אומרת כי בעקבות הפוסט שפרסמה קיבלה פנייה מהמרכז הלאומי ונאמר לה שהנושא ייבדק.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "עם קבלת הפוסט, ביקש מנהל המרכז לבצע תחקיר מעמיק. במקביל שוחחה נציגת פניות הציבור במרכז עם הפונה והגב' תמר שלוותה אותה לוועדה. התנצלותנו על עוגמת הנפש שנגרמה לפונה. לבקשתה, תתואם פגישה עם מנהל המרכז. כמו כן, חודדו הנהלים כדוגמת חובת ההזדהות והתנהגות מצופה מחברי הוועדה. אנו מאחלים לפונה בריאות איתנה ופועלים כי מקרים מעין אלה לא ישנו".