יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

יום הזיכרון לחללי צה"ל חייב להתקבע כיום חינוך לאהבת המולדת והאדם

הוויכוח מי ישלוט במדינה משכיח את אלה אשר הביאו אותה למצבה היום. כאחד שהספיד רבים והביא למנוחת עולם לוחמים שניצבו איתי מול האש, אני חולם שיום הזיכרון יהפוך למגש הכסף שבאמצעותו נלמד את ילדינו להיות אזרחים טובים יותר ובני אדם שעוסקים בקהילה יותר מאשר בעצמם

אביגדור קהלני
בווידאו: יום הזיכרון לחללי צה"ל תשפ"א - 43 חללים נוספו הנה למניין הנופלים (צילום: ראובן קסטרו, ניב אהרונסון, משרד הביטחון, לע"מ, קונטקט ורויטרס, עריכה: עמית שמחה)

יום הזיכרון הוצמד ליום העצמאות במחשבה שאירוע אחד הוביל לאירוע השני. מי שקבע את הצמידות ידע שלמשפחת השכול המעבר מיגון לשמחה הוא קשה מאוד. למרות זאת, הצמידות הזו קבועה במורשת העם וכך היא תימשך, המשפחות למדו לחיות עם מציאות זו.

למי נועד יום הזיכרון והאם יש לחשב מסלול מחדש? משפחת השכול וכל מי שנגע בשכול, זוכרים את הנופלים כל יום בשנה. אין בית שחווה אובדן, שבו התמונה לא תלויה בסלון והגרים בו אינם חוששים להוציא את החולצה מן הארון. אין מי שלא מכיר ויודע שיום זה המנגינות העצובות ברדיו. הדגלים בדרך לבית הקברות מתנופפים ברוח. פקקי התנועה הענקיים מחייבים להקדים את היציאה לטקס בכמה שעות. הטקס הוא לא יותר מעשרים דקות ומסתיים בירי של משמר כבוד המרגש את כולנו. בדרך חזרה כל השוטרים והפקחים המכוונים את התנועה כבר אינם, והפקקים קשים שבעתיים.

לו יכולנו לשאול את ההולכים שלא ישובו עוד, מה הם חושבים על יום זה, סביר להניח שהיו מבקשים שינוי. איני דוברם אך משער שהייתי יודע את שיבקשו. כל נופל יבקש "לימדו את סיפור חיי. ראו אותי מאושר בתמונות מתוך האלבום שבידי הוריי. ספרו על הימים הגורליים בחיי. איך ניצבתי איתן עם דגל המדינה בידי וחש שכל העם מאחוריי. למדו מאין שאבתי את הכוח להיות חלק מכוחות המגן של העם היושב בציון. חבקו את משפחתי וחזקו אותם כי אני לא יכול לעשות זאת. הראו לנו שלא שכחתם אותנו, הזכירו אותנו בשמותינו. למדו את הדורות הבאים את מסלול חיינו ומתוך מצבנו למדו את ההבדל בין עיקר לתפל. לא הגענו לרגע הניצחון, אך יודעים לבטח - היינו בין אלה שהביאו אותו אליכם. הפוליטיקה המביאה את המאבק לבית של כולנו והוויכוח מי ישלוט במדינה משכיח את אלה אשר הביאו את המדינה למצבה היום. אלה שלא יזכו לקחת חלק בקביעת עתידה, אך זכרו את שעשינו ותבינו שאנחנו אלה שהנחנו את אבני היסוד לקיומה".

עוד בוואלה!

הם לחמו לצדם בדקות האחרונות לחייהם. מאז הם לא עוזבים אותם

לכתבה המלאה
בית העלמין בנחלת יצחק (צילום: ראובן קסטרו)

כאחד שהספיד רבים והביא למנוחת עולם את חברי הטובים ולוחמים שניצבו איתי מול האש, מצפה אני שיום לפני יום הזיכרון כל תלמיד ותלמידה בבתי הספר יעסקו רק בדבר אחד - לימוד תולדות ארץ ישראל. לימוד של מלחמות ישראל ממאבק לתקומה. שתלמידים בוגרים יעשו עבודות על נופלים ויציגו זאת בפני הכיתות שלהם. יזמינו את המשפחות השכולות להיות חלק מן האירוע המרגש בתוך בית הספר - והאמינו לי, להם רגעים אלה יהיו חזקים מכל רגע אחר.

קבעתי לעצמי ייעוד לעסוק בחינוך בני הנוער וניסיוני רב בתחום. אני מוצא שהגדלים בארץ אינם מכירים את ההיסטוריה קצרת הטווח שלנו. שאלות בסיסיות לא נשאלות מחשש למבוכה גדולה הנובעת מחוסר ידע, כי איש לא לימד את הדרך שעשינו עד כה. לעיתים חש אני שעוצמת הציון בתעודת בגרות חשוב יותר מערכים בסיסיים שאנו לא יכולים להתקיים בלעדיהם. אהבת הזולת. ואהבת לרעך כמוך. סובלנות וכבוד הדדי. מתן כבוד לאלה שבגופם נתנו לנו את החיים כאן במדינה שלנו, הם - ולא אחר - נתנו לנו לראות את זריחת השמש ולגעת ולהריח את פריחת העצים. יום הזיכרון יכול להיות מגש הכסף שבו נלמד את ילדינו להיות אזרחים טובים יותר ובני אדם שעוסקים בקהילה יותר מאשר הם עוסקים בעצמם. בואו נהפוך את יום הזיכרון הלאומי שלנו ליום חינוך וחיפוש הדרך לעולם יפה יותר.

אביגדור קהלני הוא בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, בעל עיטור המופת ממלחמת ששת הימים ובעל עיטור הנשיא על תרומה לביטחון המדינה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully