שלום לך אדוני ראש הממשלה. ראשית הרשה לי לברך אותך לרגל זכייתך המרשימה בשנית בתפקיד הנכסף. אני מתאר לעצמי שגם אתה, כמוני, היית מופתע ממספר המנדטים העצום שקיבלת, וממספר המנדטים שקיבל הגוש הימני-דתי. ההפתעה שלך היא מן הסתם לטובה, אולם אני מופתע לרעה. אני מופתע לרעה אריק היקר, בעיקר בגלל שבשנתיים האחרונות היית ראש ממשלה רע! היית רע לעם שלך, רע לכלכלה של המדינה שלך, ואולי הכי חשוב: היית רע לבוחרים שלך. נשגבים מבינתי הקטנה המניעים שגרמו לעם לתת לך את קולו שוב, ככל הנראה הצלחת לשכנע אותם בכל מיני אותות ומופתים שבידך המפתח לדלת שמאחוריה עומדת ההצלחה.
תראה אריק, אני באמת נורא אשמח אם תצליח לעשות כאן דברים חיוביים, אבל אני לא מאמין שאתה יכול, ואולי גרוע מכך, אני לא מאמין שאתה רוצה. אחרי הכל, הקטסטרופה משרתת אותך נאמנה, ישנו יחס ישר בין יכולתך להרוס כאן כל חלקה טובה לבין הפופולריות שלך. ככל שאתה הורס יותר, מצביעים לך יותר. ככל שרע יותר לחיות כאן, הימין מקבל יותר קולות. אתה מפחד לסכן את מעמדך הפוליטי באמצעות פתרון בעיותינו. מי יודע מה יולידו ימים טובים יותר? אחרי הכל, עדיף לאכול חרא ממרומי שולחן הממשלה, מאשר לטעום את טעמו של הקוויאר מספסליה האחוריים של האופוזיציה.
עכשיו, כשהציבור העניק לך את הזכות, ואת החובה למרר את חיינו יותר משעשית זאת בעבר, אבקש ממך שתחשוב על הדור הצעיר. אתה מבין אריק, לא נותרו לך הרבה שנות חיים, אולי 10 או 20, ואם ממש ממש תשתדל, 30 שנה. אבל אני וחברי מתכננים לשרוד אחריך. הבעיה היא שאת מה שהצלחת להרוס בשנתיים ייקח לנו עשור לתקן, ואם תמשיך עוד 4 שנים במלאכת ההרס, זה כבר יהיה קטלני עבורנו. אריק, בבקשה, אני פונה אליך כאדם שרוצה לגדל כאן את ילדיו...תפסיק. אל תהייה רע אלינו, זה לא מגיע לנו. גם ללא נזקיך אנחנו אומה מזוכיסטית עם נטיות אובדניות ותסמינים פסיכיאטריים קשים. תפקידך בתור האבא שלנו הוא לעזור לנו לפתור את משבר האישיות שלנו, ולא להעמיק אותו.
אני באמת מאמין אריק, שאין לך כוונות רעות. אתה אוהב את המדינה הזו, אוהב אותה כל כך חזק עד שאתה חונק אותה. אמרה כבר זמרת מפורסמת לפני: "שמור אותי מאוהבי, ומשונאי אשמר בעצמי" המשפט הזה מתאר בדיוק את תחושתה של המדינה. אי אפשר לאהוב את הכל, צריך להחליט, אז אריק תחליט כבר. אי אפשר לאהוב את העניים ומעוטי היכולת, ובאותה נשימה לקרוע אותם לגזרים. אי אפשר לאהוב את החוק ובאותה מידה לרמוס אותו ללא רחם. אי אפשר לאהוב את הכלכלה שלנו, ובכל זאת לעשות הכל למען ריסוקה. אריק ידידי, אי אפשר לאהוב את האזרחים ולשלוח אותם להתפוצץ בתחנה המרכזית. זה לא מסתדר מבחינה לוגית.
אומרים עליך אריק, שאתה בולדוזר... אתה באמת כזה. בולדוזר אימתני עם כף ברזל גדולה, שאיבדה כל רסן. אתה בולדוזר שהורס והורס את כל מה שהצלחנו לבנות כאן. אולי תחליף מקצוע? אולי תהפוך להיות מנוף שבעזרתו בונים ולא הורסים?
אני יודע שאתה חושב שאני שונא אותך. אני לא. אני חושש ממך. אני חושש כי גם אחרי שתקרא את המכתב הזה, לא תבין על מה אני מדבר. אחרי הכל תטען: "העם חזק", "הוכחנו שבטרור לא שוברים אותנו", הוכחנו שבאלימות לא משיגים דבר"...אריק, תתעורר. אנחנו עם חלש, כל כך חלש שהוא כבר מתפורר. הטרור שובר אותנו... נמאס לנו מהטרור המזדיין הזה. הוא לא מחשל אותנו, לקבור את הבת הקטנה שלך אחרי שהיא התרסקה לאלף חתיכות זה לא מחשל....זה שובר. לאבד את מקום העבודה שלך בגיל 45 זה שובר. להסתכל בעיניים של הבן הקטן שלך ולומר לו שאין כסף כי פיטרו את אבא או אמא זה שובר! שובר! שובר!
אז אריק היקר, קיבלת מהעם עוד צ'אנס. תזכור שאנחנו תלויים בך. תחשוב טוב לפני שאתה מחליט מה לעשות. אנחנו לא חיילים ירוקים מפלסטיק, יש לנו רגשות (אולי גם לך היו פעם). אנחנו רוצים שיהיה פה יותר טוב. אבל אנחנו לא מאמינים שזה יבוא ממך. תשתדל לעשות כמה שפחות נזקים.
אריק, אנחנו לא חיילים מפלסטיק
29.1.2003 / 12:38