גם אם 61 ימליצו על הנאשם נתניהו, לנשיא ריבלין יש אפשרויות אחרות

כל תרחישי תוצאות הבחירות מלמדים כי פסיפס הקמת ממשלה יהיה מלאכה קשה ומורכבת ולנשיא המדינה ראובן ריבלין יהיה תפקיד חשוב בכך. החוק (חוק יסוד: הממשלה) מותיר לנשיא מדינת ישראל שיקול דעת רחב בנושא הקמת ממשלה לאחר בחירות ולמען האמת סמכותו רחוקה בעניין זה מלהיות טכנית בלבד או טקסית. הטענה או הציפייה כאילו נשיא המדינה הוא רק דמות סמלית בהקשר זה היא נטולת בסיס. יותר מכך - החלטות אפשריות של הנשיא על מי מבין חברי או חברות הכנסת להטיל תפקיד הרכבת הממשלה תהיינה בעיקרון חסינות מהליך משפטי ישיר של עתירה לבג"ץ.

והנה הפסיפס. אם לאחר הבחירות נתניהו הוא זה שיומלץ בפני הנשיא על ידי הרכב מפלגות שכולל לפחות 61 חברי וחברות כנסת, האם יוכל ריבלין להימנע מכך בשל המשפט הפלילי בעבירות קלון המנוהל ועתיד בזמן הקרוב להגיע לדיוני הוכחות נגד נתניהו? בג"ץ אמנם כבר הכריע בעתירה קודמת כי אין בדעתו להתערב בהטלת תפקיד הרכבת הממשלה בהיות ההליך פרלמנטרי. אך מה אם נשיא המדינה עצמו, בתוקף תפקידו החוקתי, יהיה סבור כי עקב קשיים בניהול המדינה על ידי נאשם בפלילים ראוי כי נתניהו לא יהיה זה שיעמוד בראשות הממשלה לעת עתה (נבצרות) או בכלל, כי לא יוכל להרכיב את הממשלה, ותחת זאת יבחן הנשיא האם חבר או חברת כנסת יוכל לעמוד בראש הממשלה העתידית?

למרות היותה של ישראל משטר פרלמנטרי, החוק אינו מונע מן הנשיא שיקול דעת מהותי בעניין זה. האם ראוי להטיל תפקיד הרכבת ממשלה על מועמד שנגדו לא רק תלויים כתבי אישום, אלא כאשר לפתחו כבר רובץ שלב ההוכחות. בהחלט יש מקום חוקתי לטענה כי הנשיא יכול ויימנע מהטלת תפקיד כאמור, בוודאי אם תוגש לבג"ץ עתירה שתבקש אכיפת נבצרות על נתניהו. שאלת הנבצרות של ראש מממשלה נאשם בפלילים בעבירות קלון לא הוכרעה עדיין בדין הישראלי. במקרה כזה יכול והדבר ישמש נימוק להטיל תפקיד הרכבת הממשלה על מועמד או מועמדת שאמנם מפלגתו לא זכתה ליותר מנדטים מזולתה, כל עוד יש אפשרות להרכיב ממשלה שתהנה מאמון הכנסת.

סעיף 7 לחוק יסוד: הממשלה מטילה על נשיא המדינה רק שתי חובות ללא שיקול דעת מקיף, בהקשר זה. על הנשיא להיוועץ עם נציגי מפלגות שנבחרו לכנסת ולהודיע תוך שבוע מיום פרסום תוצאות הבחירות על ההחלטה. מעבר לכך החוק מאוד מעורפל ומעניק כושר תמרון רחב לנשיא המדינה. אין כל חובה משפטית בדין הקיים להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על מועמד או מועמדת מהמפלגה הגדולה ביותר. למעשה זהו לרוב המצב במסורת הפוליטית הישראלית, אבל אין חובה חוקית כזו. לכן, עקרונית נשיא מדינה יכול להטיל תפקיד הרכבת ממשלה על ראש המפלגה השנייה, השלישית או הרביעית בגודלה ובלבד שיש בסיס להנחת הנשיא כי אותו מועמד או מועמדת יוכלו להרכיב ממשלה, שתהנה מאמון הכנסת. תכליתו של החוק כיום היא לאפשר הקמת ממשלה שתזכה לאמון הכנסת בעוד לסוגיית המפלגה הגדולה ביותר יש חשיבות אך היא אינה מטילה חובה על נשיא המדינה.

זהו כמובן אינו התרחיש הפוליטי היחיד האפשרי לפתחו של נשיא המדינה. אם ייווצר תיקו אלקטורלי במספרי המנדטים בין המחנות הפוליטיים דוגמת 60:60, הרי כושר התמרון החוקתי והפוליטי של נשיא המדינה הוא אפילו רחב יותר. תרחיש כזה יהפוך פרקטית את הנשיא לנושא ונותן בין המפלגות השונות מתוך מאמץ להביא לכינון ממשלה צרה או רחבה. למעשה כבר בעת הקמת ממשלת הרוטציה כביכול, גנץ-נתניהו, היה לריבלין תפקיד פעיל.

בניגוד למיתוס, נשיאים בישראל היו תמיד שחקנים פוליטיים חשובים. לדוגמה, חיים הרצוג כנשיא הביא במאמצים רבים לכינון ממשלת שמיר-פרס ב-1984. ב-2008 החליט שמעון פרס כנשיא המדינה להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על ח"כ ציפי לבני למרות שרק 38 חברי וחברות כנסת המליצו כי היא תרכיב את הממשלה. זמן קצר יחסית לאחר סיום תפקידו כנשיא המדינה בשנת 2000, תמך עזר ויצמן בגלוי במועמדותו של אריאל שרון לראשות הממשלה. כך צפוי להיות וביתר שאת גם הפעם.

אם גם הפעם ייגזר סבב בחירות נוספות, הרי ייתכן מצב שבו שני נשיאי מדינה יהיו מעורבים בהקמת ממשלה - הנשיא הנוכחי ריבלין ונשיא חדש שייבחר לשבע שנות כהונה על ידי הכנסת בקיץ 2021. אם חיפשנו תסבוכת פוליטית - הרי היא לפנינו במלוא מורכבותה.

פרופסור גד ברזילי, מומחה למשפט, חברה וממשל. פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה, לשעבר דקן הפקולטה למשפטים.