הפגיעה באמון הציבור בתוצאות הבחירות עלולה להגיע מכיוון לא צפוי

"מנסים לייצר דה-לגיטימציה לתוצאות הבחירות", מתריעה מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית עו"ד אורלי עדס, ימים בודדים לפני שנלך לקלפי. ואכן, יש חשש שמערכת הבחירות לכנסת ה-24 עשויה להיזכר כזו שבה התערער תהליך הליבה של הדמוקרטיה, הבחירות.

גם בלי להרחיק עד למחוזות גבעת הקפיטול ולתמונות שהגיעו מארצות הברית בינואר האחרון, הקדימונים הופיעו כבר במערכות הבחירות הקודמות - פרשת המצלמות, ערעור על תוצאות הבחירות ופקפוק ביושרת התנהלות המטה של ועדת הבחירות המרכזית. הבחירות בצל הקורונה עלולות לשמש כר פורה לטענות כאלה, בין אם בשל ההכפלה הצפויה במספר המעטפות הכפולות (שבהן קולות של מצביעים שאינם מצביעים בקלפי אליה הם רשומים, ואשר נספרות במטה ועדת הבחירות המרכזית ולא בקלפיות), ובין אם בשל המאמץ לסיים במהירות את הספירה בשל ערב החג.

ואולם, ערעור על תוצאות הבחירות יכול להגיע גם משורות ועדת הבחירות המרכזית עצמה, או יותר נכון, מהזרוע הפוליטית שלה.

נעשה סדר: ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף שאחראי על ניהול הבחירות בישראל. אלא שתחת הכותרת הזו חוסים למעשה שני גופים. האחד, ועדת בחירות פוליטית שחבריה הם נציגי הסיעות המיוצגות בכנסת היוצאת, והשני, מטה הוועדה, המנגנון הארגוני שבראשו עומדת מנכ"לית הוועדה, ועובדיו נטולי זיקה פוליטית ומחויבים לערכי המקצוענות של משרתי ציבור. בראש המבנה הדו-קוטבי הזה עומד יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, שופט מכהן של בית המשפט העליון.

הדברים האמורים כאן מתייחסים לוועדת הבחירות הפוליטית המורכבת מנציגי הסיעות, שהיא גוף פוליטי לכל דבר ועניין. בוועדה הנוכחית חברים 34 נציגים של סיעות הכנסת היוצאת, שמונה מתוכם חברי כנסת שכיהנו בכנסת ה-23, ואחרים חברי מפלגה או מקורבים. הרכב הוועדה מוטה על פי יחסי הכוחות הפוליטיים שהיו קיימים בכנסת היוצאת. ההרכב הפוליטי קובע את התנהלות הוועדה, שכן נציגי הסיעות אינם משילים את זהותם הסיעתית כשהם משמשים כחברי הוועדה, ואין תנאי סף של ידע או מקצועיות לכהונתם.

נורת האזהרה נדלקה כבר בבחירות הקודמות: תוצאות הבחירות לא אושרו פה אחד על ידי הנשיאות ומליאת ועדת הבחירות המרכזית הפוליטית, בשל טענות לא מבוססות בנוגע לאי התאמות סטטיסטיות בתוצאות. בישיבת הנשיאות בה משתתפים יושב ראש הוועדה (השופט) וסגניו (הפוליטיים) שנערכה ב-10 במרץ 2020, יום לפני פרסום התוצאות הרשמיות, תמכו בהצעה לאישור תוצאות הבחירות שלושה ונמנעו שניים, ובמליאת ועדת הבחירות המרכזית שהתכנסה באותו היום תמכו 20 חברי הוועדה ושישה נמנעו. אז, תוצאות הבחירות אושרו.

המבנה החוקתי שלנו ועקרונות דיני הבחירות יצדיקו, ככל הנראה, פרסום של תוצאת הבחירות גם בלא אישור סגני יושב הראש וחברי ועדת הבחירות, אולם אמון הציבור בטוהר הבחירות והאמונה שתוצאת הבחירות משקפת את הצבעת הבוחרים, ייפגעו פגיעה קשה. במקרה כזה, האירוע הפורמלי של אישור תוצאות הבחירות על ידי חברי מליאת ועדת הבחירות עלול להפוך לזירת עימות החותרת תחת הלגיטימיות של תהליך הבחירות.

איך נמנע מתסריט כזה? ראשית, מטה ועדת הבחירות המרכזית צריך להמשיך ולעשות את כל המאמצים לשמור על טוהר הבחירות, כפי שעשה במערכות הבחירות האחרונות באמצעות מפקחי טוהר בחירות, מינוי שני מזכירים בקלפיות בעייתיות, בדיקות סטטיסטיות מדגמיות, בדיקה של תוצאות חריגות וכן שקיפות של הפרוטוקולים של ועדות הקלפי. באופן פרדוקסלי, דווקא האתגר של בחירות בעת קורונה, שכולל גם תגבור כוח האדם בקלפיות וצמצום מספר המצביעים בכל קלפי, יכול לאפשר הקפדה יתרה על ההתנהלות בקלפיות.

בנוסף, מיד לאחר הבחירות נדרשת רפורמה מרחיקת לכת שבמסגרתה תוקם "רשות בחירות לאומית" שתנהל את הבחירות לכנסת ואולי גם לרשויות המקומיות, ושחבריה ייבחרו בקפידה בזכות מקצועיות ומומחיות, בדומה לבעלי התפקידים במטה וועדת הבחירות הקיימת. ברשות הבחירות הלאומית לא יהיו חברים המכהנים מכוח זיקה פוליטית, וזאת בשונה מהמצב הקיים כיום בו חברי הזרוע הפוליטית של הוועדה ממלאים באופן מוטה מפלגתית תפקיד מפתח בקביעת הזכות להיבחר ובאישור תוצאות הבחירות.

בינתיים, יש לקוות שחוש האחריות הציבורית של חברי הוועדה נציגי הסיעות יגברו על העיוורון הפוליטי, והליך הבחירות בישראל, שהתנהל עד היום כסדרו וזכה לאמון הציבור ולאמונם של רוב השחקנים הפוליטיים לא יזדהם על ידי מי שמוכן להקריב את הדמוקרטיה הישראלית לטובת האינטרסים האישיים והסיעתיים שלו.

ד"ר דנה בלאנדר היא עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה; איתן הברמן הוא עורך דין העוסק בדיני בחירות ומפלגות