הטור המלא - הבוקר במעריב
אין מי שלא יודע שכדי להזיז משהו, להתמנות לתפקיד כלשהו, או לגייס תמיכה למהלך כזה או אחר, צריך אותה, לא אותו. אחד המוכשרים והערמומיים במערכת הביטחון לדורותיה הוא ראש המוסד הנוכחי, יוסי כהן. על פי פרסום של רביב דרוקר שלשום, מתוך תמלילי עדותה של הדס קליין, כהן זיהה את מקור העוצמה האמיתית בבית ראש הממשלה עוד כשהיה בעל תפקיד בכיר במוסד. הוא השתמש בארנון מילצ'ן, שהשתמש בבקבוקי שמפניה וסיגרים, כדי להכשיר את לבה של הגברת ולהבטיח לה את נאמנותו. זה השתלם. אחר כך הפך ליועץ לביטחון לאומי, שם גייס אותה למצבת סוכניו באופן רשמי. אין יעד בעולם שבו הביעה הגברת רצון לבקר, שלא הפך לביקור רשמי.
את הסוף כולם יודעים. נ', שהתחרה איתו על תפקיד ראש המוסד, כבר קיבל את ההודעה שזכה. בצהרי יום ההכרזה נתניהו אף דיווח על זה לשר הביטחון שלו, יעלון. אבל בינתיים מילצ'ן הרים כמה טלפונים, הגברת איחרה שעתיים לאירוע פומבי שבו עמדה להשתתף, ההכרזה על זהותו של ראש המוסד התעכבה שעה ורבע, ובסוף הפור נפל על יוסי כהן. נ' סיפר לימים שנעשתה אליו שיחת טלפון אחת נוספת (מעניין אם שני בני הזוג היו על הקו, או רק הבעל), שבה הוא נשאל על נאמנות אישית. כך או אחרת, הבחירה בכהן הוכיחה את עצמה. הוא גם ראש מוסד מצוין וגם ממשיך לתת שירותים לבלפור (כולל שכנוע האמירותים לקבל את נתניהו באבו דאבי עשרה ימים לפני בחירות). הבעיה היא בתהליך.
את דוד ארצי הכרתי בזכות דן רביב. את דן רביב כלל לא הכרתי עד שיום אחד, לקראת סוף 2019, הוא הרים לי טלפון. "אני חייב לספר לך משהו", אמר. הגעתי, והוא סיפר. חבר שלו, כך אמר, ראה בשנות ה־90 את ההסכם בין ביבי לשרה נתניהו. דבר ההסכם הזה נחשף לראשונה בספר שכתבתי יחד עם אילן כפיר וראה אור ב־1997 - "נתניהו, הדרך אל הכוח". את הסיפור הביא כפיר.
אחרי שהתוודה על בגידתו ברעייתו שרה בפני כל עם ישראל ב־1993, דקה לפני הפריימריז הגורליים בליכוד, הסכימה שרה לקבל בחזרה את ביבי הביתה, והשניים חתמו על הסכם שלום בית. את ההסכם ערכו עו"ד יעקב נאמן מצד שרה ועו"ד דוד שמרון, מקורבו ובן דודו של ביבי. ההסכם עיגן את זכויותיה של שרה, את העובדה שתבוא לכל מקום יחד עם בעלה ועוד דברים רבים. הפרטים הנפיצים והמטלטלים שמסר עכשיו ארצי, לא היו בספר שלנו. כך או אחרת, הסיפור לא הוכחש בזמנו, איש לא תבע דיבה או ערער. יש לי אין ספור הצלבות, מגורמים שהיו מקורבים אז לעורכי הדין ולצדדים נוספים, שהסכם שלום בית אכן נחתם.
דן רביב היה פעם עיתונאי, רב־זכויות ופעלים. אחר כך הלך לעסקים והפך לשותפו ואיש סודו של איל ההימורים שלדון אדלסון. אחרי 15 שנים צפופות עם אדלסון, חזר ארצה בשנת 2014 ומאז הוא איש עסקים עצמאי. ארצי, כבן 76, עונה להגדרה של "מלח הארץ" ועוד נשאר קצת פלפל. היה משנה למנכ"ל התעשייה האווירית, היה נשיא מכון היצוא, בנו של המנהל המיתולוגי של תיכון "אוהל שם", בן למשפחה ימנית, ממקימי הציונים הכלליים, אחר כך בליכוד.
רביב וארצי חברי ילדות. גדלו ברמת גן, היו ביחד בשבט "עופרים", שירתו בנח"ל ובצנחנים, לחמו על שחרור ירושלים. עד היום הם חברים קרובים. כשרביב שמע בפעם ראשונה את סיפורו של ארצי, לסתו נשמטה. איך לא סיפרת לי את זה עד היום? שאל אותו. ארצי אמר שאחרי שנתניהו הובס ב־1999, זה הפסיק להטריד אותו. כשחזר לשלטון ב־2009, הוא התחיל לחשוב על זה, אבל רק בשנים האחרונות, כשהתרבו הפרסומים על מעורבותה של הגברת נתניהו, הלכה ובשלה בתוכו ההחלטה לספר את הסיפור. כאזרח, כפטריוט ישראלי, כמי שלא יכול להחריש עוד.
לאחר מאמצים ממושכים, הפגיש רביב ביני לבין ארצי. לאחר ששמעתי את הסיפור, התחלתי בתהליך הבדיקה. הסיפור שסיפר על היותו מקורבה ואיש סודה של הנדבנית המיליונרית היהודייה גיטה שרובר ז"ל, אומת במלואו. הרקורד של ארצי ללא רבב. כל מי שהכיר אותו או נתקל בו אי־פעם, תמים דעים: ישר כמו פלס, ישראלי מפואר מדור המייסדים.
לקחתי אותו למשרדו של בודק הפוליגרף הוותיק נתי שגיא. ביקשתי שיכלול גם שאלה ספציפית על "הסעיף הביטחוני". ארצי סיפר שההסכם, שאותו ראה בפגישה עם דוד שמרון בשנות ה־90, כלל סעיף שלפיו נתניהו יתייעץ עם שרה ויקבל את אישורה לפני מינוי ראש מוסד, ראש שב"כ ורמטכ"ל. התוצאות של בדיקת הפוליגרף היו חד־משמעיות: דובר אמת, ללא ספקות כלשהם.
הטור המלא - היום במעריב