מאז הקמת המדינה חלו שתי תמורות משמעותיות בתעסוקת נשים חרדיות בישראל. לא הרבה יודעים זאת, אבל בשנים האחרונות אנו נמצאים בעיצומו של מאבק על תמורה נוספת כזו.
נתחיל מההתחלה. אם בחברה היהודית המסורתית ייעודן של הנשים היה לגדל את הילדים ולתחזק את משק הבית, העובדה שגברים חרדים לומדים תורה ואינם עובדים לפרנסת המשפחה, אילצה את הנשים החרדיות להיות המפרנסות העיקריות של הבית. אולם מה שנולד מכורח המציאות, הפך במרוצת השנים למציאות רווחת ורצויה, שנתמכת גם על ידי מערכת החינוך החרדית. כך, מערך הלימודים וההכשרה של הבנות החרדיות מוכוון כיום כבר מגיל בית הספר היסודי לכך שבעתיד הן ייצאו לעבוד. התוצאות לא מאחרות להגיע: שיעורי התעסוקה בקרב נשים חרדיות קפצו בין השנים 2003 ל-2019 מ-51% ל-77%, עד כדי כך שהם כבר קרובים לאלו של נשים יהודיות שאינן חרדיות (83%).
וזה לא הכול. תעסוקת הנשים החרדיות עברה בשנים האחרונות מהפכה נוספת, הפעם מזווית אחרת, שנוגעת לגיוון בתחומי התעסוקה שלהן. בעבר, המקצוע המסורתי וחלומן של נשים חרדיות היה הוראה, מקצוע ששילב ערכיות יחד עם האפשרות לעבוד בתוך הקהילה החרדית ובשעות נוחות שלא מתנגשות עם גידול הילדים - אידיאלי לרעיה של אברך לומד תורה. אך היצע המורות העצום לצד הביקוש המצומצם יחסית במערכת החינוך החרדית, הביאו לכך שבוגרות רבות לא הצליחו למצוא עבודה בתחום. גם שכר המורות, בעיקר אלה שעובדות במשרה חלקית, לא הספיק עוד לכלכלת המשפחה החרדית במציאות של מצוקה כלכלית. כך התפתחו תחומי לימוד מגוונים הרבה יותר בסמינרים החרדיים שהבנות החרדיות פוקדות לאחר סיום התיכון, בהם הנדסאות תוכנה, הנהלת חשבונות, ייעוץ מס ומולטימדיה.
אבל לא הכול ורוד. למרות ההתפתחויות החיוביות הללו והגיוון בתחומי ההכשרה והתעסוקה, הסמינרים עצמם לא ששים להכשיר את תלמידותיהן למקצועות שחורגים מהשבלונה המסורתית, ועושים זאת בלית ברירה בלבד. הם, מצדם, מעדיפים שהבנות יעבדו בתוך הקהילה, ואם אפשר - שגם יחזיקו בתעודת הוראה. רוב בוגרות הסמינרים מפנימות את המסרים, ומיישמות - מרביתן אכן מעדיפות לעבוד במסגרת הקהילה ובשעות עבודה מוגבלות. זו גם הסיבה לכך שההכנסה הממוצעת שלהן עדיין נמוכה מאוד - רק שני שליש מזו של אישה יהודייה לא חרדית.
המפתח לשינוי טמון בהכשרה אקדמית. שורה של מכללות ואוניברסיטאות פתחו בשנים האחרונות מסלולים ייעודיים לנשים חרדיות במגוון תחומים: מדעי המחשב, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וסיעוד. הלימוד התלת-שנתי לתואר אקדמי ממושך ומעמיק יותר מלימודי התעודה בסמינרים, מה גם שהאוריינטציה של הלימודים במוסדות האלה מוכוונת להשתלבות בתעסוקה במסגרות כלליות, כולל בשירות המדינה. הבוגרות מסיימות את הלימודים ומצליחות לשלב בין עולמן החרדי לעבודה בשוק העבודה הכללי, ולא פחות חשוב מזה - הן זוכות לבנות קריירה שהולמת את כישוריהן ואף משתכרות בהתאם. לשם המחשה, אישה חרדית אקדמאית מרוויחה שכר הגבוה בשליש מזו שאיננה בוגרת לימודים אקדמיים.
עוד ועוד נשים חרדיות שמסיימות תיכון בוחרות כיום "לדלג" מעל הסמינר הישר ללימודים באקדמיה, מתוך הבנה שיפיקו יותר מהמסלולים שיש לה להציע. הסמינרים, מצדם, לא נשארים חייבים ומובילים מאבק עיקש נגד המסגרות האקדמיות, ובעיקר על תודעתן של הבנות, בינתיים ללא הצלחה. יש לקוות שאכן, לימודים אקדמיים יהפכו יותר ויותר לנורמה ואופציה מעשית בקרב הדור הבא של הצעירות החרדיות.
ד"ר גלעד מלאך הוא ראש התכנית לחרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה