עשרות אלפי חקלאים הגיעו היום (שלישי) בשיירה של טרקטורים לבירת הודו במחאה נגד רפורמות של הממשלה שצמחה להתקוממות נגד הממשלה. כמה מהם נפצעו בעימותים עם השוטרים בעת שהסתערו על המבצר האדום בניו דלהי.
כבישי העיר היו עמוסים בשורות של טרקטורים שנשאו את דגלי המדינה ושל איגודי החקלאים, ביום שבו מציינת המדינה את יום הרפובליקה. החלקאים, שחבשו טורבנים צבעוניים, קראו קריאות נגד ראש הממשלה נרנדרה מודי ו"החוקים השחורים" שלו.
אלפים נוספים צעדו ברגל, כשהם פוצחים בריקודים ובשירה. באחד המוקדים הם התקבלו בפרחים על ידי התושבים, שחלקם תיעדו את העצרת חסרת התקדים בטלפונים הסלולריים שלהם. "אנחנו רוצים לראות למודי את הכוח שלנו, אנחנו לא ניכנע", אמר סטפל סינג, אחד החקלאים שצעד לבירה עם הטרקטור שלו, לצד משפחתו בת החמש הנפשות.
כוחות הביטחון הדפו את החקלאים שניסו להתקדם לעבר המחסומים, וכמה משאיות גדולות חסמו נתיבים רבים על מנת למנוע מהם להגיע לפנים העיר. מנהיגי החקלאים אמרו כי יותר מעשרת אלפים טרקטורים יעברו ברחבי הבירה, ואלפי מתנדבים ינסו לסייע למשטרה לשמור על הסדר.
ההפגנות פרצו לאחר שהפרלמנט עביר רפורמה חקלאית בספטמבר. הממשלה של מודי מתעקשת כי החוקים הם לרווחתם של החקלאים ויגבירו את התפוקה דרך השקעה פרטית, אך החקלאים חוששים שריכוז ומסחור החקלאות יהרסו את הרווחים שלהם.
בנובמבר הם נבלמו בניסיונם להגיע לבירה, אך המשיכו במחאה שלהם חרף מזג האוויר המקפיא ואיימו להטיל מצור על ניו דלהי עד לביטול החוקים. הממשלה הציעה להכניס שינויים בחוקים ולהקפיא את יישומם למשך 18 חודשים, אך החקלאים לא מוכנים להתפשר על דבר פרט מביטולם המוחלט. הם נערכים לצעוד לעבר הפרלמנט ב-1 בפברואר, במהלך דיון על התקציב החדש.
עצרת הטרקטורים האפילה על יום הרפובליקה, שבמהלכו מציינת הודו את אימוץ החוקה ב-26 בינואר 1950. המצעד הצבאי השנתי היה מצומצם יותר השנה בשל מגיפת הקורונה, והצופים המעטים עטו מסיכות ושמרו על מרחק בעת שראו את מיטב הארסנל של צבא הודו.
מחאת החקלאים היא האחרונה בשורת משברים שחווה מודי מאז שזכה בכהונה שנייה ב-2019. ראש הממשלה הלאומני מואשם בקידום חוקים מפלים נגד מוסלמים וספג ביקורת על טיפולו במגיפת הקורונה, ומאז תחילת הקדנציה השנייה שלו הכלכלה צנחה והקרע החברתי העמיק.
החקלאים נחשבים לאלקטורט החשוב ביותר בהודו, וכמחצית מ-1.4 מיליארד תושבי המדינה נסמכים על חקלאות. עם זאת, השפעתו של הענף פחתה בשלושת העשורים האחרונים, ועתה מהווה רק 15% מכלכלת הודו, לעומת שליש בעבר. יותר ממחצית מהחקלאים מצויים בחובות, ו-20,638 התאבדו ב-2018 וב-2019, לפי נתונים רשמיים.
החקלאים רואים את עצמם בתור הלב והנשמה של הודו, אך חשים כי הממשלה לא סופרת אותם. מודי ניסה להרגיע אותם דרך ביטול החששות שלהם והאשמת האופוזיציה בהסתתם דרך הפצת שמועות. חלק ממנהיגי מפלגתו הלאומנית קראו לחקלאים "אנטי-לאומיים", תווית המודבקת למבקריו של מודי.
דווינדר שרמה, מומחה לחקלאות שפעל בשני העשורים האחרונים נגד אי-השוויון שחווים החקלאים בהודו, אמר כי המחאה היא לא רק נגד הרפורמות, "אלא נגד כל העיצוב הכלכלי של המדינה". לדבריו, "הזעם שאתם עדים לו הוא מורכב. אי-השוויון גדל בהודו והחקלאים הופכים עניים יותר. מתכנני המדיניות נכשלו בלהבין זאת ושאבו את ההכנסות מלמעלה למטה. החאלקים דורשים רק את מה שמגיע להם".
