לא נעליים ולא אחותי, חברתי

דומה כי מעולם לא התנהלה במדינת ישראל מערכת בחירות על רקע מצב כלכלי וחברתי כה עגום. שנת 2003 מוצאת את מדינת ישראל במצב המדאיג של מיתון ואינפלציה הצומחים בה זה ליד זו. במלים פשוטות- מצד אחד המיתון פירושו פחות מקומות עבודה, יותר מובטלים, פחות כסף בכיס, ומצד שני האינפלציה פירושה - ערך הכסף שיש לנו בכיס יורד בהתמדה והביטוי לכך הוא בעליות מחירים קבועות. בקיצור, המצב רע.

אם זה לא מספיק, הרי שכל התחזיות המדיניות מובילות לשנה נוספת של סכסוך דמים עם הפלשתינאים ומכאן התחזיות הכלכליות, הנגזרות ישירות מן המצב המדיני, לא רק שאינן מדברות על התאוששות, אלא שהן מנבאות הרעה נוספת, מה שאומר עוד פחות מקומות עבודה, עוד יותר מובטלים, עוד פחות כסף בכיס ואם לא די בכל אלה, הרי שערכו של הכסף שבכיסינו רק ימשיך לרדת, כלומר נוכל לקנות בו פחות דברים.

בתוך המציאות העגומה הזו, בה רובו המכריע של עם ישראל נאבק לגמור את החודש, שלא לומר לחיות חיים של כבוד, בעוד מיעוט מיוחס של עסקנים, פוליטיקאים ובעלי הון (בסדר הזה בדיוק) ממשיך לחגוג. העובדה כי הציבור אינו אץ לחיקן של המפלגות החברתיות היא לא פחות ממדהימה.

נכון, בסדום בה אנו חיים היום, קשה, קשה למצוא צדיק. הליכוד, "מפלגת העם", לאחר למעלה משנתיים בשלטון, איננה מסוגלת להציג הישג חברתי אחד, נהפוך הוא: במהלך השנתיים האחרונות, נפגעו באורח אנוש השכבות החלשות בארץ, הן בגלל המיתון אליו הובילה מדיניות שרון- סילבן והן בגלל קיצוצים משמעותיים שהעבירו השניים בתחומי קצבאות הילדים, הזקנה, דמי האבטלה והבטחת ההכנסה.

גם מפלגת העבודה, "מפלגתם של הפועלים", איננה עוסקת עוד בעובדים. מיותר לציין כי מפלגת העבודה היא שותפתו המפוקפקת של הליכוד למדיניות החברתית הבלתי נסבלת שתחת תוצאותיה אנו נאנקים כעת. גם לאחר שפרשה מפלגת מדון זו מן הממשלה, על רקע חברתי כביכול, נמנעה בסופו של דבר בהצבעה על התקציב הכי לא חברתי שעבר עד היום בכנסת.

ברור לכל מי שעיניו בראשו כי שינוי - מפלגת הבורגנים הגאים, לא היא אשר תצמיח ישועה לעם אשר נאנק בציון. ש"ס כבר מזמן ויתרה על הדגל החברתי ועוסקת היום בעיקר בהקמת מוסדות דתיים ובל נשכח לרגע, ש"ס היא שותפה נאמנה לממשלת שרון, לאורך כל זמן כהונתה. אם- כן מי נשאר, במדינה הזו לדאוג לחלשים? על מי יכול העם לסמוך שיהיה לצדו בתקופה קשה זו.

שלוש מפלגות מתמודדות על תואר המפלגה החברתית - המפלגות הן חד"ש, עם- אחד ומר"צ. מפלגת עם אחד בראשות עמיר פרץ היא מפלגה אשר עוסקת בנושא החברתי בלבד. פרץ אף הורה לאנשיו לא להתבטא בנושאים שאינם חברתיים. ברור לגמרי כי בכך מוציאים פרץ ואנשיו מגבולות החברה את ערביי מדינת ישראל הסובלים זה שנים מקיפוח כלכלי וחברתי מצד כל ממשלות ישראל.

פרץ גם נמנע מלהצביע בנושאים קריטיים באמת, אם קיימת סכנה לפגיעה באינטרסים של בעלי ממון וכוח עימם הוא מצוי בקשרים. כך סירב פרץ לקחת חלק בבניית חוק אשר אוסר על פיטורי עובדים ממקום עבודתם כתוצאה מהתארגנות בוועדים או הצטרפות לארגון עובדים קיים (חוק אותו העבירה בסופו של דבר חברת כנסת תמר גוז'נסקי), או מה שחמור יותר, לא הופיע כלל להצבעה על הרפורמה במס, רפורמה אשר לא מזמן אושרה בכנסת ואשר מעניקה לעשירונים העליונים במדינת ישראל הטבות מס בשווי של תשעה מיליארד שקלים בשנה, זאת יש לזכור בשנה בה מתבצעים קיצוצים כואבים בקצבאות ילדים, קשישים ואבטלה.

פרץ גם התגלה כמחוקק עלוב למדי, במהלך הקדנציה האחרונה של מפלגתו בכנסת, הצליחה עם אחד להעביר תיקון לחוק קבלני כוח האדם ותו לא. פרץ היה עסוק רוב הזמן בהשבתות נשנות ומתוקשרות היטב של המשק. נשארנו עם שתי מפלגות חד"ש ומר"צ.

שתי מפלגות אלה פועלות רבות בשדה החברתי, לשתיהן נזקפת פעילות חקיקה ענפה בתחום. לזכותן של שתי המפלגות ייאמר כי לא ישבו בממשלה האחרונה ונאבקו בחוקים הלא חברתיים הרבים שהיא הוציאה תחת ידיה. לזכותן של שתי המפלגות נזקפת רשימה מפוארת של חוקים המיטיבים עם השכבות החלשות, להן אחראית כל אחת מהן.

מר"צ היא הגדולה בין השתיים. לזכותה ייאמר כי בשנים האחרונות היא מנתבת הרבה זמן ומרץ לפעילות בתחום החברתי. לחובתה ייאמר כי ישנם מקרים בהם היא נגועה בשניות לגבי אינטרסים של בעלי ההון.
כך בהצבעה על הרפורמה במס, אותה הצבעה ממנה נעדר פרץ, סיעת מר"צ נמנעה, מה לעשות, חברתית, חברתית, אולם מרבית מצביעיה של מר"צ מגיעים מאותם עשירונים גבוהים שאותם נועדה הרפורמה לשרת.

כך גם בסוגיית קרקעות הקבוצים, בה ניסתה המדינה להפקיע מקיבוצים אשר מרביתם הפכו זה מכבר לחברות בע"מ, קרקעות שניתנו להם למטרות חקלאות ומזה זמן רב לא נעשה בהן שימוש כזה, מר"צ, באמצעות חבר הכנסת אבו וילן הייתה בין הנאבקים המרכזיים נגד החזרת אותן קרקעות לרשות המדינה.
קיימת גם סוגיית המגזר הערבי. בשנים האחרונות, מר"צ מתעלמת באופן שיטתי ממגזר זה ומקיפוחו המתמשך.

אזרחיה הערבים של מדינת ישראל משלמים כרגיל את המחיר הכלכלי הגבוה ביותר, בנוסף למצבה הכלכלי הקשה גם ככה של האוכלוסייה הערבית, הופעלו נגדה בשנתיים האחרונות גזרות קשות באמתלה כי הערבים אינם משרתים בצבא.

המפלגה היחידה הנלחמת עבור מגזר זה היא מפלגת חד"ש. אין מה לעשות, חד"ש היא עדיין המפלגה החברתית ביותר במדינת ישראל, כלפי כל אזרחי המדינה, הערבים בתוכם. מתוך אותו חוש צדק, נובעת גם נקודת החולשה המרכזית של המפלגה בעיני רוב אזרחיה היהודים של המדינה, המאבק עבור זכויותיו של הציבור הערבי בישראל, לא רק שמאפיל על פעילותם החברתית הענפה של חברי המפלגה, אלא אף נתפס בקרב היהודים כחתירה נגד החברה הישראלית.