הלוואי שיהיה משעמם בדיוק כמו בשבוע שעבר

לא משנה אם הקריטריונים שלכם למסיבה טובה הם מוזיקה איכותית, מגוון רחב של אנשים או אווירה שמחה במיוחד - במילא אי אפשר למצוא אף אחד מאלה בערבי שלישי של הדינמו דבש. תשאלו למה אני ממשיך לחזור לשם מדי שבוע? כנראה שזה כמו ש"ברנגה" תמיד אומר: "פשוט נעים לדעת מה מקבלים".

את "ברנגה", שהוא סקייטר עם ארומה פילוסופית בלילות וקצין שלם בצה"ל בימים, פגשתי באחת המסיבות בדינמו. מתאספים לפרלמנט רגוע ב"רומניה", הקיוסק הסמוך שתמיד - אבל תמיד - מנגן את אותו דיסק של "הדורז"; שותים בירה מבקבוקים גדולים; מחזירים אותם וזוכים בשקל נוסף לסיבוב הבא. המהדרין משקיעים ברד-בול. המהדרין באמת מוצאים להם פינה צדדית להתחשגז בה.

ערבי ההיפ-הופ בדינמו הם כאמור לא מציאה גדולה, אבל זאת בדיוק הגדולה שלהם - המוזיקה חוזרת על עצמה (אין הפתעות לרעה), הקהל מורכב מבערך אותם מאה אנשים קבועים (חמימות קהילתית נדירה), והאווירה היא של "שיט, מחר צריך לקום בבוקר".

בישיבות ב"רומניה" אני אוהב להצהיר שזאת הפעם האחרונה, שיותר אני לא חוזר, אבל איכשהו הפילוסופיה של "ברנגה" ("אתה מעליב אותי כשאתה אומר כזה דבר. מה, אתה לא רוצה לפגוש אותנו?"), בסיוע לילות שלישי המשעממים של אמצע השבוע, תמיד מביאים אותי לשם. נו טוב, לפחות זה בחינם.