ראש הנקרא

השלושער של ליאור אסולין העמיד אותו במרכז העניינים בפתיחת השבוע. בכל זאת, במדבר חלוצים כמו שלנו, אי אפשר להתעלם משחקן צעיר שנראה כמו מישהו שנולד להבקיע. ומה בסיפור הזה מרתק את שניים מבכירי פרשני הכדורגל שלנו? כמובן, התסרוקת. שגיא כהן אמר בספורט (5 +) העשיר אותנו באבחנה: "כנראה שבית"ר לא החתימו אותו כי לא היה להם תקציב שנתי לכמויות הג'ל שלו". ואבי רצון לא יכול היה להתאפק גם הוא ואת הראיון עם החלוץ ("בטריבונה") פתח במילים הבאות: "ליאור אסולין, קודם כל אני חייב לשאול אותך: מה זאת התסרוקת הזו, אתה מייצג איזה שהיא כת שאנחנו לא מכירים?". יכול להיות שהספר של השניים, שמן הסתן הולכים לאותו איש מקצוע, הוא שכותב להם את השאלות?

תקציר של סיפור מדהים שהתרחש לפני שלושה שבועות ביפו ופורסם השבוע ב"מעריב": עלי גוטי, מנהל ביה"ס 'חאסן ערפה' ביפו, משמש גם כמאמן קבוצת הצופים האורתודוכסים, המשחקת בליגה ג'. לואי חפנה הוא מורה לחינוך גופני באותו בי"ס ושחקן קבוצת נווה גולן, המשחקת באותה ליגה עם הצופים האורתודוכסים.

בפתיחת העונה שכנע המנהל/מאמן את חפנה לעבור לקבוצתו. האחרון השתכנע, אך התחרט לאחר מספר שבועות, המנהל התרגז ושחרר אותו בחזרה לנווה גולן. לפני שלושה שבועות התקיים הדרבי הגדול של יפו, ברגע שחפני נכנס לשחק, עצביו של גוטי עלו לגבהים, והמשחק, על פי הדיווח, הפך למסוכן ואלים. בסיום אמר גוטי לחפנה: אתה מפוטר, אל תבוא מחר לביה"ס". ניסיונות הפיוס של סגן המנהל נכשלו ומכתב פיטורים חתום על ידי גוטי הגיע למורה. תגובתו של המאמן המפטר: "לא פיטרתי אותו, הוא התפטר, ואין לזה שום קשר לדרבי. בסה"כ מדובר בליגה ג'".

אז שאלה לי אליך מר גוטי הנכבד, מילא זה שאתה חושב שמישהו יאמין לך, אבל מה תגיד לשחקנים שלך באסיפת המשחק הבאה לפני דרבי, "זה בסה"כ ליגה ג'"?

ליגת העל הופכת תקליט אחרי המחזור הקרוב, אבל אני, את שחקן הסיבוב שלי, כבר בחרתי: עמיר תורג'מן. תורג'מן בן ה-30 הוא אחד מחלוצי הליגה הטובים ישראל בעשור האחרון (היה מלך שערים, ניצח כמעט לבדו את ברוז' במדי הפועל חיפה), והשנה, ב-15 משחקים בהם עלה מהספסל, כבש 13 שערים. למרות זאת, קלינגר לא נותן לו הזדמנות ממשית בהרכב. ההמשך המקובל במחוזותינו לתסריט שכזה, מוכר: השחקן עושה פרצופים באימונים, מדליף סיפורים מסריחים לעיתונאים ובסוף או שהמאמן הולך הביתה או שהוא עובר לכתובת חדשה בגוש דן. ובכל זאת, זה מה שהיה לתורג'מן להגיד השבוע, אחרי שכבש צמד בגביע הטוטו, מפעל בו שחקנים בריאים במעמדו, מתביישים לעלות על הדשא: "אני אעשה כל מה שהמאמן יבקש ממני ואוכיח שמקומי בהרכב". העניין הוא, שהוא גם מתכוון לזה. את התגובה הזו אנו רגילים לשמוע בדרך כלל משחקני דרג ב', שלא רוצים להרוס לעצמם ומדקלמים קלישאות. תורג'מן הוא שחקן הרכב כמעט בכל קבוצה בארץ, ולמרות זאת, זה נראה לנו טבעי שהוא עולה מהספסל, ומה שהוא אומר בסוף נשמע לנו טבעי עוד יותר. לכן, עמיר תורג'מן הוא שחקן החצי שלי. כי בלי הילת הכוכבות מעל ראשו, ולמרות גילו המבוגר, הוא עדיין אוהב את המשחק כמו ילד ולא פחות חשוב – גם לא מתבייש להילחם על מקומו כמו כזה. זה הגדול עוד גדול יהיה.

בליגת הנשים בכדורסל נשמעו בשבועות האחרונים קלות טרוניה על אי העקביות של ערוץ הספורט בשידורי המשחקים מהליגה. הדברים פורסמו בעיתונות ומנהלי הערוץ מיהרו להוציא הודעת פיוס בה נאמר: "במקרה וההתקשרות מכבידה על הקבוצות, לא נעמוד בדרכן ונהיה מוכנים לצאת לאלתר מההסכם עליו חתמנו". מקסים. ממש מקסים מצדם של אנשי ערוץ הספורט. נדיבות רוח של ממש. הם הרי בכלל עושים לנו, ולהם שם באיגוד, טובה כשהם משדרים את כדורסל הנשים. הרי אם הם לא ישדרו, מי כן ישדר? אז תגידו תודה ותסתמו את הפה!

ועוד מילה אחת אחרונה, לכל מדורי ותכניות הספורט בארצנו הקטנטונת: ספורט זה לא מחול השדים שמתחולל בשבוע לפני מועד תום ההעברות, סביב עידן טל, אליניב ברדה ושי הולצמן על שלל נספחי פיפ"א וההתאחדות לכדורגל. ספורט זה חמש שעות (פחות דקה) של טניס כמעט מושלם באליפות אוסטרליה הפתוחה. זו הכותרת, עם זה פותחים מהדורה. זה ספורט. נקודה.