התושבים בהיסטריה: אוצר עם מאות תכשיטים יקרים הופיע במסתוריות בחוף בכפר דייגים עניים בונצואלה

אוצר שנשטף אל חוף בעיירה ענייה בונצואלה מביא תקווה לתושבים לאחר כמעט 7 שנים שהם סובלים ממצוקה כלכלית קשה. האוצר כולל מאות תכשיטי זהב וכסף ששוויים אלפי דולרים - ועד כה לא ברור מה מקורן וכיצד מצאו את דרכם על החוף

אסור לפספס
אוצר עתיק בשווי מיליוני דולרים התגלה בלב ים - ספטמבר 2011 (צילום: רויטרס, עריכה: גדי וינסטוק)

מסתורין מרחף מעל מאות תכשיטים יקרים שנשטפו ביום בהיר אחד לחוף בכפר דייגים בוונצואלה - והביאו תקווה לתושבי הכפר העניים. כמעט כל 2,000 תושבי הכפר הצטרפו לחיפוש אחר האוצר - וחפרו בכמה מאות מטרים רבועים של החול בגואקה, ונצואלה, כדי לאתר עוד ועוד פרטי זהב.

הטירוף החל כשהדייג יולמן לארס בן ה-25 חזר בבוקר יום שמשי בספטמבר לביתו והבחין לפתע בחפץ נוצץ בחוף. הוא ניגש לבדוק במה מדובר, גילה תכשיט מזהב ומיהר לקרוא לחתנו הרנאן פרונטאדו שיסייע לו בחיפושים אחר תכשיטים נוספים. השמועה נפוצה במהירות בכפר ועד מהרה רבים הגיעו לחוף כדי ליהנות מהשלל. הם סרקו כל סנטימטר בחוף, חפרו סביב סירות דייגים רעועות ואפילו בילו את הלילה על החוף כדי לתפוס טריטוריה על כמה מטרים רבועים של חול שעלולים להסתיר אוצרות. מאז סוף ספטמבר נמצאו כבר מאות תכשיטי זהב וכסף וחפצי נוי בחוף.

עוד בוואלה!

דייג תאילנדי עני מצא את קיא הלווייתנים הגדול בעולם ועשוי להתעשר ב-3.3 מיליון דולר

לכתבה המלאה

ניצנים של תקווה

עשרות מתושבי הכפר סיפרו שמצאו לפחות חפץ יקר אחד. מר לארס מצא בין היתר מדליון זהב ועליו תמונה של מריה הבתולה. "התחלתי לרעוד, בכיתי מרוב שמחה", הוא סיפר ל"ניו יורק טיימס", "זו הייתה הפעם הראשונה שקרה לי משהו כזה מיוחד". בהמשך התקבלו דיווחים לא מאושרים כי חלק מהתושבים הצליחו למכור את תגליותיהם בסכומים של עד 1,500 דולר. מר לארס הרוויח 125 דולר מהחפצים שמצא - ללא ספק הסכום הגדול ביותר שאי פעם הרוויח במכה. הוא השתמש בכסף כדי לרכוש מצרכי מזון בכמויות גדולות. הוא גם קנה לחמים מתוקים לילדיו - הפינוק הראשון שקיבלו מזה שנים. הוא תיקן את הטלוויזיה השבורה בביתו וקנה רמקול משומש כדי להעניק למשפחתו מעט בידור בביתם הרעוע שבקומת הקרקע, שם שישה אנשים חולקים מיטה אחת מתחת לגג דולף.

לאחר שהתמונה הראשונה של התגלית פורסמה בפייסבוק, התפשטה הידיעה ברחבי ונצואלה, אך הריחוק של האזור, המחסור הנרחב בבנזין והסגר שהגיע עם התפשטות נגיף הקורונה, מנעו מאזרחים לא מקומיים להגיע לאזור ולנסות לחלוק בשלל עם 2,000 המקומיים.

מאיפה הגיע האוצר שמצא לארס הדייג?

איש אינו יודע מאיפה הגיע הזהב וכיצד הוא התפזר לאורך כמה מאות מטרים ברצועת חוף הים הצרה והדי סתמית של גואקה. התעלומה התמזגה עם פולקלור, והסברים בקרב המקומיים נעים מאגדות של שודדי ים קריביים, למסורות נוצריות ועד חוסר האמון הנרחב בממשלה הסמכותנית של ונצואלה. מתנגדי הממשל טענו כי הם מאמינים שגורמים רשמיים פיזרו את הזהב על החוף כדי להרגיע את מחאת התושבים המקומיים נגד תנאי המחייה הגרועים באזור. אחרים חששו שהממשלה שתשלח חיילים להחרים את אוצרם. היו תושבים שראו בזהב ברכה, בעוד אחרים כינו אותו קללה שתחרוץ את דינם של מי שנוגע בו.

ה"ניו יורק טיימס" הזמין בדיקה כימית שבוצעה על שרשרת זהב שהתגלתה על החוף ותוצאות הבדיקה הראו שהתכשיט יוצר ככל הנראה באירופה בעשורים האחרונים. הבדיקה הראתה כי השרשרת עשויה זהב 18 קראט איכותי, שהינו נדיר בייצור התכשיטים המקומי בוונצואלה. כריס קורטי, מומחה טכני לייצור תכשיטים, בחן תצלומים של כמה אובייקטים שהתגלו. לדבריו, נראה שהם יוצרו מסחרית באמצע המאה ה-20, אך הוא הסתייג ואמר כי יש צורך בניתוח נוסף כדי לקבל החלטה נחרצת לגבי תאריך ומוצא החלקים.

חלק ממה שתושבי כפר הדייגים מצאו

חלק מהאוצרות שנמצאו על החוף בכפר הדייגים גואקה (צילום: צילום מסך, nytimes.com)

ההתמוטטות הכלכלית של ונצואלה הביאה לעוני רב בכפר הדייגים. כעת כשתכשיטים החלו לצוץ באופן מסתורי על החוף, הם הצליחו להקל - גם אם במעט - על מצוקת התושבים. הכפר גואקה נמצא בעבר במרכז תעשיית עיבוד הדגים בוונצואלה, אך כעת הוא סובל מעוני רב לאחר סגירת מרבית ממפעלי אריזות הדגים הקטנים שהיו בה. לפני שהמשבר הכלכלי של ונצואלה החל בשנת 2014, גואקה והכפרים שמסביב סיפקו לאמריקה הלטינית סרדינים וקופסאות טונה במשלוחים גדולים. כיום פועלים במקום רק 8 מתוך 30 מפעלי הסרדינים. מפעלי שימורי הטונה הסמוכים, המנוהלים על ידי הממשלה, נסגרו. מצבו של הכפר השתפר מאז הופעת הזהב, כשסרדינים חזרו לחופי גואקה לאחר היעדרות של ארבעה חודשים והיצע הבנזין השתפר מעט.

תושבי הכפר מכרו כמעט מיד את התכשיטים שמצאו כדי לקנות אוכל. "לא משנה כמה כסף נקבל, הכל הולך לפה," אמר הרנאן פרונטאדו, חותנו של לארס, שנאלץ לא פעם להתחנן בפני שכניו לקסאווה (שורש בידוע במקומות שונים גם כיוקה או מאניוק), המצרך המקומי הזול ביותר, כדי להאכיל את משפחתו. מר פרונטאדו מכר את תגליותיו בקרופנו, העיר הקרובה ביותר, בפחות ממה שהוא חשב שהם שווים כדי לקנות אורז, קמח ופסטה.

מאז לארס הדייג חזר לשגרת העוני שלו, אך שומר קרוב על זוג עגילי זהב פשוטים מעוטרים בכוכב. למרות הצורך הדוחק בו למכור אותם לטובת מזון, הוא אינו מוכן לכך. "זה הדבר היפה היחיד שיש לי", אמר. אז נכון, האוצר לא שינה את חייו של מר לארס, אך הוא הזכיר לו שדברים טובים יכולים לקרות, אפילו כשהמצב נראה נואש. חודשים לאחר התגלית הראשונה, תושבי גואקה עדיין מוצאים מדי פעם חפצי זהב קטנים בחול. בשקיעה, כשהחוף שקט, ניתן לראות מדי פעם תושבים יושבים על החוף ומעבירים את ידיהם בחול. לארס הוסיף: "אם זה קרה פעם אחת, אולי זה יקרה שוב".

חצי האי פאריה, שם ממוקם החוף, היה היעד הראשון ביבשת דרום אמריקה אליו הגיע כריסטופר קולומבוס בשנת 1498 וחשב שמצא את הכניסה לגן עדן. לפחות לזמן קצר נראה שגם תושבי הכפר חשבו כך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully