כל ילד רביעי בישראל - עני

ב-1999 היו 308 אלף משפחות עניות בישראל, לעומת 293 אלף ב-1998. אחוז הנפשות העניות עלה מ-18.2 אחוזים (מליון ו-33 אלף בני אדם) ב-1998 ל-19.5 אחוזים (מיליון 134 אלף) השנה. אחוז הילדים עלה בצורה משמעותית יותר, מ-22.8 אחוזים ב-1998 ל-26 אחוזים בשנת 1999, שהם 510 אלף ילדים. המשמעות: כל ילד רביעי וכל אדם חמישי בישראל נמצא מתחת לקו העוני. במגזר הערבי המצב קשה הרבה יותר, וכל ילד שני חי מתחת לקו העוני. נתונים אלו מופיעים בדו"ח העוני של הביטוח הלאומי, שהתפרסם היום.

גדלה רמת ההכנסה למשפחה ב-5.2 אחוזים, וחלה ירידה של 1.5 אחוזים ברמת קצבאות הביטוח הלאומי הניתנות למשפחות נזקקות. ב-1999 נחלצו 44.1 אחוזים מהמשפחות מהמצב בו נמצאו, ועלו מעל קו העוני, בעקבות הקצבאות שקיבלו מהביטוח הלאומי. ב-1998 נחלצו 46.6אחוזים בזכות הקצבאות.

העוני גדל משמעותית בקרב משפחות ברוכות ילדים. לעומת זאת, חלה ירידה קלה בקרב משפחות חד-הוריות.

ב-1999 היו 552,800 אלף משפחות מתחת לקו העוני, אולם 240 אלף מהן "עלו" מעל הקו בעזרת סיוע כלכלי מהמדינה. לאחר תשלומים אלו נותרו 308,300 אלף משפחות שהוגדרו כעניות. בשנה שעברה חולצו יותר משפחות מהעוני הודות לסיוע כלכלי מהמדינה - 256 אלף.

מספר הנפשות העניות לפני העברת הקצבאות היה 1,813,300 ואחרי ההעברה - 1,133,900. מספר הילדים העניים ירד ל-509,700, כשלפני העברת הקצבאות היה מספרם 719,300.

העיר העניה ביותר בישראל היא ירושלים, בה 26.5 אחוזים מכלל התושבים נמצאים מתחת לקו העוני. אם מוציאים את מזרח ירושלים מהסטטיסטיקה יורד אחוז המשפחות ל-18.8 אחוזים, מה שמצביע על רמת עוני גבוהה ביותר בקרב ערביי מזרח העיר. הילדים מהווים 42.5, מהנפשות שנמצאות מתחת לקו העוני. במקום השני אחרי ירושלים, נמצא בני ברק, שם אחוז המשפחות הוא 24.1.

מבין הערים הגדולות, אחוזי העוני הנמוכים ביותר שייכים לראשון לציון, כשתשעה אחוזים מהמשפחות נמצאות מתחת לקו העוני. בתל אביב-יפו אחוזי העוני עומדים על 10.1.

יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, אמר כי "דו"ח העוני הוא תעודת הכישלון החברתי של הכלכלנים בישראל, ששכחו שהכלכלה צריכה להיות עם נשמה. הנתונים הללו מתפוצצים מול הפרצוף הכפול של הבכירים בישראל, שלא מתביישים לקחת תוספת של שבעה אחוזים בשכר לעצמם ומעזים לתקוף את הדרישה להעלות את שכר המינימום ולעזור לאותם מסכנים".

ראש הממשלה הגדיר את הנתונים כ"לא פשוטים". ברק הטיל את האשמה על ראש הממשלה הקודם, נתניהו, ואמר: "הדו"ח מתאר מצב שהוכתב על ידי תקציב 1999, שאותו אישרה ממשלת נתניהו". ח"כ מאיר שטרית (ליכוד) אמר בתגובה: "לא רק שברק לא צימצם את העוני - להפך. הליכוד היה זה שניסה לשנות את מורשת העבודה באמצעות שיקום שכונות - ועשה זאת במידה מסוימת".

שר האוצר, אברהם (בייגה) שוחט, אמר כי הדו"ח הוא "תעודת הסיום" של ממשלה הליכוד, שכן הוא משקף יותר מכל את תוצאותיה של המדיניות הכלכלית והחברתית הכושלת שאותה ניהלה הממשלה הקודמת.

נשיאת ויצו העולמית, מיכל מודעי, אמרה בתגובה: "מדינה שבה חיו בשנת 1999 למעלה ממיליון נפשות תחת קו העוני, מתוכם 510 אלף ילדים (אחד מכל חמישה), חייבת לעשות חשבון נפש ולעלות בעיה קשה זו לראש סדר העדיפויות הלאומי".