תבוסה טובה מתיקו

אם לא יהיה שינוי מפתיע, וכפי הנראה לא יהיה שינוי מפתיע, אנחנו הולכים ליצור מפלצת פרלמנטרית. לא נוכל להאשים את נבחרנו, אלא רק את עצמנו (ואני מתכוון לכולנו, שמאלנים, דתיים, ערבים, יהודים, חילונים, דתיים). השינוי המפתיע שאני מדבר עליו, הוא לאו דווקא התחזקות הפלג השמאלי של המפה הפוליטית, כי זה לא שינוי, זה חלום (אם זה חלום רטוב או חלום בלהות, תחליטו אתם). ההפתעה האמיתית תהיה, אם מינה צמח תכריז במוצאי יום שלישי, כי אחד הגושים הפוליטיים במדינת ישראל הצליח לקבל קרוב ל-70 מנדטים, וכיום הגוש היחידי היכול לעשות זאת הוא הגוש הימני-דתי. מיד יעוטו עלי כל השמאלנים ויגידו שמדובר באסון, והתשובה שאני יכול לומר להם היא, אולי מדובר באסון, אבל במצב הפוליטי נכון להיום, 5 ימים לפני הבחירות, זה אסונונוצ'יק, לעומת כל חלופה אחרת.

מפלגת העבודה לא תנצח, לא מגיע לה לנצח. שום דבר טוב היא לא עשתה במדינה בשנתיים האחרונות. עם עוד קצת מאמץ של המנהיג לשעבר, פואד, היא גם תהיה המפלגה השלישית בגודלה. לכן, שרון יהיה ראש הממשלה, ויש להשלים/לשמוח עם העובדה הזו. ניסיון השנתיים האחרונות הוכיח, כי ממשלת הליכוד-עבודה, בראשות שרון, הייתה אסון. הכלכלה נעלמה, המובטלים לא. הפיגועים והעוני מכים ללא רחם. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד ממשלת אחדות לאומית, מזה כבר יהיה בלתי אפשרי להתאושש. עוד כמה שנים של מדיניות מגומגמת, כשהנגבי מושך לכיוון חברון, ומצנע מושך לכיוון השני, יובילו אותנו לאבדון. כולנו יודעים מה קורה לחבל כשמושכים אותו חזק לשני הכיוונים.

כל הדיבורים היפים של טומי לפיד על ממשלת אחדות חילונית, הם פארסה אחת גדולה. גם אם שרון יחשוב שצו השעה מחייב את אותה פארסה, יש מספיק אנשים בליכוד שימנעו ממנו לירות לעצמם ברגל עם תותח. ממשלה חילונית בראשות הליכוד, תהיה התאבדות פוליטית של המפלגה הזו, ואולי אפילו התאבדות פוליטית של כל הגוש הימני המתון. אם שרון ייתן למאות אלפי הדתיים שמצביעים לו, גט כריתות, אנו נמצא עצמנו בבחירות הבאות עם איחוד לאומי ענקי, מפד"ל אדירה, ועל ש"ס אין בכלל מה לדבר. הדתיים לא יסלחו לליכוד על ה"ממשלה החילונית", ובצדק.

העם והמדינה לא יכולים להרשות לעצמם בחירות בעוד שנה, גם לא בעוד שנתיים. בכדי שהמדינה תצליח לצאת מהביצה הטובענית אליה התדרדרה, אנחנו צריכים ממשלה חזקה שתחזיק מעמד קדנציה שלמה (פעם זו הייתה הנורמה). השמאל בישראל שהולך ופוחת מסקר לסקר (אולי יש איזו מחלה שלאחרונה מפילה שמאלנים) חייב להבין, להפנים, שעם ישראל אומר לו: לא!

פעם דווקא אהבו את השמאלנים, בימים טובים יותר, שהאידיאולוגיה דיברה, ולא תאוות הכסא של שמעון פרס. אם מנהיגי השמאל לא יבינו, שאת מה שאהוד ברק הצליח להרוס בשנה ותשעה חודשים, ייקח להם שנים ארוכות לתקן, אז נכונו להם עוד שנות אופוזיציה רבות. את מפלגת העבודה לא ניתן לשקם מתוך משרדי הממשלה, אלא רק מהספסלים האחוריים של המליאה.

ועכשיו נחזור למפלצת. המפלצת היא כנסת משוסעת, מפולגת, שבה לימין ולדתיים יש 61-64 מנדטים, ולמרכז ולשמאל יש 56-59 מנדטים. תוצאה עגומה שכזאת תוביל לאחת משתי אופציות, ממשלת אחדות לאומית עם חלקים ממפלגת העבודה, ומפני הרעה החולה הזו כבר הזהרתי. אופציית הביעותים השנייה היא ממשלה צרה בראשות שרון, שבה כל עבד יהפוך מלך, וכל מפלגה תסחט את הלימון הקואליציוני כמה שהיא רוצה. הממשלה לא תצליח לתפקד, המצב הכלכלי – חברתי – ביטחוני יוסיף להתדרדר, ובמצב כזה רפובליקת הבננות הישראלית תלך לבחירות תוך שנה, וחוזר חלילה. המפלצת נמצאת עכשיו מתחת למיטה. אם לא נבריח אותה, היא תבריח אותנו.