ערב בחירות 2003 וכעשרים אחוזים מהאזרחים עדיין לא החליטו למי יצביעו - כך עולה מפרסומי הסמרטיתון. ואני, בכל ליבי רוצה להאמין שזו אכן המציאות. שהכול עדיין פתוח ושהעם עוד יתעשת. אבל לא. זו הרי אינה האמת, למרבה הצער. כל אחד וכל אחת החליטו זה מכבר למי יצביעו ב28 בינואר. אולי הם אינם מודים בכך בפני עצמם, אולי הם אינם מודים בכך בפני אחרים, אולי הם אפילו לא יודעים שהפור כבר נפל, אבל גם אם אין הם מודעים להחלטה, ועדיין מתלבטים, הרי שבמעמקי הלב כולם כבר הצביעו. כל אחד הרי יצביע ביום הדין - בלב שלם יותר, או שלם פחות - לאותו המועמד שלו ידע בסתר ליבו שיצביע לאורך כל הדרך. ניסיונות השכנוע של המחנות השונים היו לטעמי לא אפקטיביים, וסביר להניח שמאחורי הפרגוד, כאשר לא יישאר עוד זמן להרהר בנושא, וכל אדם יוותר אך ורק בחברת עצמו ומצפונו, יעדיף כל מי שטרח להגיע לקלפי לחזור לחיבוק החם ולביטחון שמבטיח לו המחנה שאליו הוא משתייך היסטורית, ושלמענו נתן את קולו במשך מרבית חייו.
בחירות 2003 אינן מאבק בין אידיאולוגיות שונות אלא מאבק לחיים ולמוות - "אנחנו או הם" כאמור בשידורי התעמולה. מלחמת חרמה בין המחנות והפלגים השונים שבחברה הישראלית. אנו נמצאים בעידן שבו לרוב הציבור יש רצונות כלליים ופרדוכסליים כגון "מלחמה פלוס שלום" או "טרנספר בצירוף בונוס: הסכם". בו בזמן כמעט לכל המפלגות יש מצע אחיד אשר מציע לא חלק זה או אחר של העוגה, אלא את נוסחת הפלאים של אכילת העוגה ושמירת שלמותה. ההבדלים היחידים הברורים בין המפלגות הם אך ורק בסוג הציבור שאותו הם מתחייבים לשרת בצורה ייחודית. הכנסת הבאה צפויה אם כן להיות סקטוריאלית בצורה חסרת תקדים, וזאת מפני שכאשר כולם מציעים את אותו הדבר, לא נותר לבוחר אלא לבחור את מי שנראה בעיניו אמין ביותר - מי שהכי דומה לו.
אישה חכמה שאני מכיר אמרה לי לפני זמן מה שלדעתה יוכל שרון להקים ממשלה רק אם תאושר על ידי הבית-הלבן מבעוד מועד, וזו הסיבה שבגללה ממשיך שרון להתעקש על ממשלת האחדות שיקים. לדעתה ימנעו האמריקאים משרון להקים ממשלת ימין קיצונית על מנת למנוע התלקחות נוספת באזור.
אפילו בוש מבין זאת. ושוב, בכל לבי הייתי רוצה להאמין. להאמין שישנו איזה אבא מלאך, שומר אמריקאי, שיקפיד לשמור אותנו בתלם ויוודא שנתרחק מצרות. אבל שוב, אני נאלץ להישאר סקפטי. הרי ממשלת אחדות גרועה בעיני יותר מממשלת ימין קיצוני. לפחות בממשלת ימין הומוגנית לא יהיה כבר את מי להאשים בכישלונות - הרי את הממשלה הקודמת שרון כבר לא ירצה להאשים הפעם. אבל, למרבה הצער, כולנו הרי יודעים שלאחר הבחירות יודח יו"ר העבודה המובס, ויהפוך לעוד אפיזודה שולית ונשכחת בפוליטיקה הישראלית כאשר את מקומו יתפוס אדם אשר יקריב את הכל כדי לשריין לעצמו משרת שר בממשלת שרון.
לא נראה לי שהעדר של שרון מתרשם במיוחד ממעלליו של שרון בשנתיים האחרונות. אני קורא בזאת לכל מי שבאמת מאמין בשרון (וב"שלום" או ב"בטחון" של שרון) בעיניים עצומות להצביע לאריאל שרון. בכלל, לדעתי הכי כדאי (ואם היה לי את הכסף, הזמן, הסבלנות ובעיקר את המוטיבציה הייתי עושה זאת בעצמי) לשכפל אלפי פתקים צהובים עם הכיתוב "מחל" ולחלקם מחוץ לקלפיות ברחבי הארץ. ממילא, מבחינתי, כל מי שמגיע לקלפי עם פתק שדחפו לידו ברחוב בצירוף קוביית עוגה וכוס לימונדה, וכל מי שתחינותיו של שרון להצביע מחל לא היו מובנות מספיק בשבילו יכול לשלשל מצידי את הפתק שלו ישר לאסלה אצלי בבית במקום לקלפי, כי הוא פשוט אינו ראוי לזכות הבחירה. כמובן שאני כבר מבוגר מידי לגוד-אולד שיבוש בחירות, והגנבת פתקים צהובים (ופסולים) של שרון אל מאחורי הפרגוד אינה מלאכה שתוקירני, אבל היי, בשביל מה יש את נוער מרץ ונוער העבודה?
איש שמאל: אל תשכח להצביע שרון
הלל סטולר
23.1.2003 / 12:07