נשמע אחלה סאונד

במערכת הבחירות השקטה והמוזרה העוברת עלינו, בתוך האדישות הכללית, קורה בכל זאת לפעמים שמתחילה שיחה בנושא "למי להצביע". בלי אש בעיניים ונאומים חוצבי להבות, רק עוד איזה אייטם שמדברים עליו בין המעבר של רביבו לגלאטסראיי, לשפעת. ואז אומרת לה האחת – שמעתי שמצנע מבטיח שיבנה גדר הפרדה. והשני משיב – אני ראיתי תשדיר של שינוי ויש לי הרגשה שלפיד יטפל בסחטנות החרדית. ומוסיף שלישי – יש לי מין תחושת בטן כזאת שהפעם שרון ינסה להשיג הסכם, הוא הרי לא נהיה יותר צעיר.

ואני מקשיב וחושב לעצמי, יכול להיות שהם צודקים.

אבל הפעם החלטתי שאני משנה את שיטת הבחירה של עצמי! אני לא מחכיר יותר את הקול שלי בקלפי לארבע שנים על סמך הבטחות לעתיד (ועוד של פוליטיקאים), אני משתמש בקול שלי כתשלום למי שעבד עד עכשיו. ומי עבד עד עכשיו? נו מי? מרצ.

אף אחד, לא מהצד הימני, ולא מהצד השמאלי, לא הדתי, ולא החילוני, יכול להכחיש שמרצ היא אלופת העשייה והחקיקה החברתית. זוכרים את טבלאות הנוכחות האלו בכנסת שמתפרסמות לפעמים בעיתונים? תבדקו ביומן היושב-ראש: נכון, הח"כים של מרצ לא צריכים פתק מהרופא, מההורים או מהמפלגה, הם פשוט מתייצבים. זה משהו, לא? חבר כנסת מגיע לעבודה!

בדיקה יותר מעמיקה מוכיחה שהם גם עושים שם משהו. תיקון חוק ביטוח לאומי כך שעשירים ישלמו יותר. תיקון חוק גמלת הריון שמאפשר פיצול חופשת לידה. וחוק שבעיני חשוב במיוחד – חוק הספריות הציבוריות, שקובע שהמדינה צריכה לממן כחמישים אחוזים מעלות הספרייה, ושחייבת להיות אחת בכל מועצה מקומית.
עוד חוק חשוב הוא חוק שידורי ספורט שמבטיח, למשל, שכשהנבחרת תגיע סוף-סוף למונדיאל יוכלו לצפות בו אזרחי המדינה בערוץ שנקלט אצל כולם בבית. מרצ גם יזמו את הפחתת שכר הלימוד באוניברסיטה בחמישים אחוז, מהלך שנחסם בסופו של דבר על ידי ממשלת שרון-פואד. יש עוד ועוד דוגמאות. תמיכה באנשי מילואים, חוק הגנה על נוטלי הלוואות לדיור וכו'.

כשאתם הולכים לקלפי אל תמשכנו את הקול שלכם לפוליטיקאים מהשוק האפור. אל תהיו פראיירים. שנו את שיטת הבחירה. תנו את הקול שלכם למי שכבר עבד תמורתו.