אחרי שהוכתרה כתקווה גדולה, ראש העיר חיפה לא החמיצה הזדמנות להחמיץ

שנתיים חלפו מאז ד"ר עינת קליש-רותם הביסה את יונה יהב ונבחרה לראשות עיריית חיפה, אישה ראשונה בראש העיר השלישית בגודלה בישראל. האקדמאית האשכנזייה, החילונית והליברלית מהכרמל, שהתמודדה בתמיכת מפלגת העבודה והצעירה מראש העיר הקודם בלמעלה מ-20 שנה, זוכה לשבחים ממקומות לא צפויים. למשל בשוק. ניסים סלמן, יו"ר ועד סוחרי שוק תלפיות, אומר שהיא הצדיקה כל תקווה שתלה בה, ויותר. מעל הכניסות לשוק הוא תלה שלטי הערצה לכבודה.

"ראשת העיר הזו גדולה מכל מי שהיו לפניה", קובע ללא היסוס יו"ר ועד השוק החיפאי בן ה-74, שייסד בשוק את רשת "מאפיית אריאל". "פשוט בעירייה לא יודעים לשווק את הדברים שהיא עושה", הוא מסביר את הביקורת הנוקבת שהיא סופגת מהתקשורת בעיר, "כל שקל שהיא חוסכת יש לה איפה להשקיע אותו. אני מצלצל - היא עונה לי בכל שעה. המלחמה שלה היום היא לגרום בכל דרך 'להעיר את העיר'. נכון שבהתחלה נאבקנו, לא נגדה אלא נגד היועצים שלה, כי 30 שנה אף אחד לא נגע בשוק תלפיות וקיבלנו רק הבטחות. היא מבטיחה ומקיימת".

"קבעו איתי פגישה ושבועיים אחרי זה הגיעו בולדוזרים, שופלים, החליפו את כל הצנרת של הביובים, ריבדו את הכבישים והמדרכות. תראה את מגרש הכדורסל בשכונה ויעמדו לך דמעות בעיניים - ברמה אירופית. ברחוב סירקין ליד השוק סידרה מדרחוב עם בתי קפה ומסעדות ברמה של שפים. עובדים חזק על השיפוץ בבניין השוק", הוא מוסיף לפרט. "כששמנו את השלטים שאוהבים אותה היא לא אהבה את זה. היא אמרה לי: 'אני עוד לא עשיתי כלום, אני לא רוצה את זה'. התעקשתי. אם אני הולך עם מישהו אני הולך איתו עד הסוף. מיונה יהב הייתה לי אכזבה גדולה. כשהוא ביקש שנצביע לו בבחירות האחרונות אמרתי לו: נצביע לנסראללה לפני שנצביע לך".

התבוסה של יונה יהב באה בהפתעה גדולה ובחטף. יהב, שהלך הביתה אחרי 15 שנים בתפקיד חייו, נאלץ לפנות את לשכת ראש העיר חמש שנים מוקדם יותר ממה שתכנן, כשהסתבר שהמודיעין שלו כשל, וקליש-רותם, חברת מליאת מועצת העיר שלא ספר, הצליחה לחמוק מתחת לרדאר שלו, לצבור כוח אצל בעלי השפעה כמו סלמן, אצל החרדים, הלהט"בים וכאלה שהתעקשו "רק לא יונה יהב" - ולנצח אותו בפער גדול.

גם כך, יהב בן ה-76, עורך דין במקצועו, חבר כנסת לשעבר, איש גדול עם חזון גדול שניהל את העיר ביד רמה במהלך שלוש קטסטרופות שכללו את מלחמת לבנון השנייה ושתי שריפות ענק, הותיר אחריו גם הישגי ענק כמו מנהרות הכרמל, אצטדיון סמי עופר, מטרונית ועוד עשרות פרויקטים משמעותיים בשטח, כאלה שגם זיכו אותו בפרסים, אותות הערכה ועיטורים, בארץ ובעולם. הוא זכה להכרה גם על שימור וטיפוח רוח העיר המעורבת, בה חיים יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, צברים ועולים.

הד"ר עינת קליש-רותם, אדריכלית ומתכננת ערים בת 50, באה עם חלומות גדולים משלה: שיקוע מסילת הרכבת המבתרת את העיר התחתית וחוסמת לגישה את חזית הים, שדה תעופה בינלאומי, הרחקת התעשייה המזהמת ועוד כהנה וכהנה. לקראת הבחירות הפיק המטה שלה שמונה "מגזינים" בנושאים בהם הבטיחה לטפל: שכונת הדר; קריית חיים; כלכלה ותעסוקה - הייטק; עסקים, תיירות ותעשייה; תחבורה; ביטחון, שוויון ואיכות חיים; טבע עירוני; בריאות, סביבה ומפרץ חיפה.

"העיר הזאת חולה, חולה קשה, והגיע הזמן שתגיע רופאה של ערים. זה המקצוע שלי. אני רופאה של ערים", אמרה בריאיון טרום בחירות למקומון החיפאי "כלבו" והבטיחה, "בהיותי ראש עיר תהיה חשיבה מחודשת על הכול, גם על דברים שכבר אושרו".

אולם, התחושה הכללית, כפי שהיא משתקפת בתקשורת המקומית, היא של אכזבה כללית מהתוצאות ומדרך ההתנהלות, גם מקרב תומכיה - אף שאת ההבטחה הזו לחשיבה מחודשת אין חולק כי היא מקיימת באדיקות.

כבר בתום מאה ימי החסד, פרופ' יוסי בן ארצי, לשעבר רקטור אוניברסיטת חיפה ומומחה בהתפתחות העיר, היה הראשון לזהות כי קליש-רותם בעיקר חושבת - ובעיקר מתנגדת: "לא לנמל, לא לרכבל, לא להמשך המטרונית, לא ללוגו של העירייה, לא לטיפוח התרבות והקהילתיות בהדר, לא לחופש באמנות והרבה לא לכל מה שקדם לה ולחבריה בחיפה".

• מספר תושבים: כ-285 אלף (כ-42% מהם בני 45 ומעלה, כ-11.5% ערבים)
• מדד חברתי-כלכלי: 7
• בנייה (2019): החלה בניית 503 דירות (כ-56% פחות מב-2018), והסתיימה בנייתן של 1,080 דירות (כ-11% יותר מב-2018)
• מערכת חינוך: ישנם 608 מוסדות חינוך, בגנים לומדים 11,508 ילדים, בבתי הספר היסודיים 24,973 תלמידים ובבתי הספר העל יסודיים - 19,210 תלמידים
• השכלה גבוהה: כ-18% מתושבי העיר הם בעלי תואר שני ומעלה. יותר מבכל עיר גדולה בישראל
• תעסוקה: 137,200 מהתושבים מעל גיל 15 הועסקו ב-2018, מהם 32.5% עבדו מחוץ לעיר. 4.1% היו מובטלים

בטור במקומון בו פורסמו הדברים הוא טען כי היא לוקה ב"קוצר ראות לגבי עתידה של חיפה, כמו גם ביחס לעברה", וציין כי "לחיפה יש מיקום ותפקידים מטרופולינים, אזוריים ובעתיד מזרח-תיכוניים, ומי שלא מבין זאת - גם אם השכלתו הרשמית אדריכלות, ימאות או רבנות, מוטב לו שלא יעמיד את עתיד העיר בסכנות". זאת, מן הסתם ברמיזה עוקצנית כלפי האדריכלית קליש-רותם, סגניה וממלאי מקומה: מנהל בית הספר ללימודי השיט לשעבר, נחשון צוק, ונציג החרדים מטעם "דגל לתושב" מיכאל "מיכי" אלפר - בעלי הכוח האמיתי היחידים בעירייה הריכוזית שייצרה.

"תמה תקופת הבראשית, והגיעה לקיצה תקופת ההתקרבנות, ההתעלמות מכלי התקשורת וההתרחקות מהופעות פומביות", כתב בן-ארצי. אבל מאה ימי החסד נמתחים כבר שנתיים, ובגין ההתנהלות הזו העיר משלמת מחירים כבדים.

ברגע שנודע כי היא חושבת מחדש על קו המטרונית ברכס הכרמל, ועל רקע המתיחות בינה לבין שרי ממשלת נתניהו בכלל ועם שר האוצר ישראל כץ בפרט, הודיע האחרון, אז שר התחבורה, כי את מיליארדי השקלים שייעד לכך הוא מעביר לקו מטרונית בין עכו לנהריה. עם שרת התחבורה מירי רגב הסתכסכה קליש-רותם על רקע עיכוב פרויקט של התאגיד העירוני "יפה נוף" בשערי נמל המפרץ, ובתגובה משכה רגב מהחברה פרויקטים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, מהלך שמעמיד את החברה בסכנה קיומית. מהלך נוסף שמקדמת רגב אצל שר הפנים הוא הדרת חיפה מחלקים מההכנסות להן ציפתה מנמל המפרץ - לטובת הקריות. בחזית אחרת, העירייה עצרה פרויקטים ממשלתיים כמו "נמל האורות", תוך שעוררה עליה זעם במשרד התיירות וטענות כי היא פוגעת בתיירות לעיר, במקום לקדם אותה.

"כל השנתיים האלה, האנרגיה שלה מופנית למחוק כל זכר לכך שאני הייתי ראש עיר אי-פעם. את כל הפעילות שלי, את כל הכיוון", אומר ראש העיר לשעבר, יהב, שמגלה: "לא ממש דיברתי איתה מעולם ולא ממש נפגשתי איתה מעולם. הם אומרים שכל מה שנעשה היה רע וצריך לשנות. שישפוט הציבור: אני השארתי פרויקטים מאושרים ב-11 מיליארד שקלים, שהיא דאגה לנדף, והם לעולם לא ישובו לחיק העיר חיפה, במיוחד עכשיו כשקופת המדינה בגירעון ענק עקב המגיפה. כמו חיפאים רבים אני רואה את זה מאוד בצער, כי אני לא רואה באופק את הפיתוח והתנופה שזכאית להם עיריית חיפה". לסיכום דבריו אמר: "תושבי חיפה רצו שינוי וקיבלו שינוי".

הוא לא הבכיר היחיד לשעבר בעירייה שמותח עליה ביקורת. "היא נכנסה לעירייה ברגל שמאל ומאז היא גם לא החמיצה הזדמנות להחמיץ", אומר סגן ראש העיר לשעבר, ישראל סביון על התנהלותה של קליש-רותם, "היא אפילו לא עשתה חפיפה עם ראש העיר היוצא. בקואליציה היא דילגה על מפלגת השלטון - הליכוד - ואת סגנה דב חיון היא הדיחה בהודעת מייל בערב ראש השנה". הוא מציין עוד רשימה ארוכה של מפוטרים ומתפטרים, בהם מנכ"ל העירייה גדי מרגלית; אחריו גם מחליפו, המנכ"ל איתן שטיסאני; ראש מנהל התיפעול, תא"ל במיל' דוד לוריא; חשב העירייה הוותיק ג'אקי ואקים; מנכ"ל מוזיאוני חיפה הוותיק ניסים טל; ואפילו רות בונה, ראש הסגל בלשכת ראשת העיר שניהלה את מטה הבחירות של קליש-רותם.

קליש-רותם מתפארת ב"ניקוי אורוות", כלשונה, והודפת את הביקורת התקשורתית נגדה במילים כמו "כלבים נובחים", תוך שהיא ממשיכה בחשיבה האינסופית והתכנון, למשל של "עמק החדשנות", בשיתוף עם רשות מקרקעי ישראל, שאמור להוסיף 85 אלף יחידות דיור על שטחים שיתפנו עם פינוי בתי הזיקוק, אם וכאשר. היא אמנם מכבידה על התעשיות המזהמות, אבל אף אחת מהן טרם יצאה ממפרץ חיפה.

לזכותה היא יכולה לזקוף הישגים אחרים בינתיים: הסכם פשרה לסכסוך רב שנים עם חברת גב-ים, שיכניס לעירייה 320 מיליון שקלים ויסלול את הדרך להגדלת מספר עובדיה של חברת אינטל בפארק ההייטק מת"ם בכ-2,000 איש. מלבד זאת, הסכם פשרה עם משרד התחבורה איפשר את המשך פיתוח נמל המפרץ תמורת הארכת-מה עתידית של מסלול שדה התעופה.

היא מתגאה גם בשיפוץ בניין השוק וסביבתו, כאמור, במיזם משאיות המזון "פודטראקס", "הראשון מסוגו בישראל", בקריאת שמות לרחובות ליקירי חיפה וחביביה כמו זה על שם מייק בראנט ובעתיד עפרה חזה, בחנייה חינם לגמלאים ותכנית "20 דקות זוז" - חניית חינם קצרה באזורי עסקים עמוסים. היא רושמת לעצמה הישג גם בתחום הרחקת חזירי הבר משכונות המגורים בעיר, בהן הם התנחלו בשנים האחרונות, אמללו את התושבים, שמו את העיר ללעג ואף זיכו אותה במערכון בתכנית "ארץ נהדרת". קליש-רותם טוענת כי את תחילת השינוי במגמה כבר ניתן לראות בשטח. בסרטון שהפיקה לה דוברות העירייה לקראת ראש השנה היא מונה עוד עשרות מהישגיה, קטנים כגדולים.

"ההצלחות שלה הן ברמה של רכז קהילה ביישוב פריפריאלי", אומר מנגד ד"ר יריב שגיא, תושב חיפה בן 43 העוסק בתכנון מדיניות, יעוץ פוליטי ותכנון אסטרטגי ברשויות מקומיות, "ראש עיר בשנת 2020 צריך להביא חזון ולפעול לממש אותו. התושבים שקיוו שיש לה חזון, כפי שהציגה את עצמה, נחשפו רק לעקירה ולביטול של תכניות ופרויקטים של השלטון הקודם".

לטענת שגיא, "היא בעיקר הצליחה להבהיר לחיפאי הממוצע מה הוא לא רוצה, והוא לא רוצה ראש עיר שמתחבאת בלשכה שלה, שלא מתקשרת עם תושבים ושההתנהלות הפוליטית שלה היא מתחת לכל ביקורת". לדבריו, "היא שכרה יועצים במיליונים. הקימה עירייה פרטית שהיא קוראת לה מנהלת 2030 והפכה את העיר למעבדת תכנון ערים. היא משחקת ב'נדמה לי'. התקופה הזו תיזכר כחמש שנים בהן העיר הלכה אחורה, חד-משמעית. אני מאוד מקווה שהתקופה שלה היא תקופת ימי הביניים, ובסופה נצליח להרים מנהיגות משכנעת שתדע לעבוד עם התושבים ולא נגדם".

"עינת חושבת שהיא מבינה יותר טוב מהתושבים מה הצרכים שלהם", אומר עופר פיקס, בן 50, ממקימי מועצת שכונת הדר, בוגר תיכון אליאנס (בו למדה גם קליש-רותם) והיום מורה להיסטוריה ואזרחות והרכז החברתי של בית הספר. שנתיים היו תושבי השכונה סבלניים, לבקשתה, תוך שהיא "לומדת את הנושא". אולם, מזה כמה חודשים, הם במאבק גלוי מול ראשת העיר על רקע "צעדי התייעלות", במסגרתם התבשרו בין היתר על החלטתה כי מתנ"ס הדר ינוהל דווקא מהכרמל.

"יש פער גדול בין מה שהיא חושבת שנכון לבין מה שצריך בשכונות", אומר פיקס, "השכונה עוברת הדרדרות קשה בביטחון האישי, אין שום התקדמות בטיפול בתשתיות ובשיקום רחובות. ההיפך - יש קיפאון ביוזמות, התברואה קטסטרופה ובתחזוקת הגנים המצב קשה. היא ייבשה את קהילה הדר וקיצצה את התקציבים. השיא הוא שהיא החליטה להעביר את ניהול המתנ"סים לגורם חיצוני. אנחנו לא מסכימים לזה. אנחנו צריכים גוף שיבין את השכונה. היא שומעת ולא מקשיבה. אנחנו רוצים תכנית כוללנית לשכונה ואנחנו רוצים להיות חלק ממנה. לטעמי זה לא יותר מדי".

ככלל, בפוליטיקה המקומית קליש-רותם זוכה לביקורת חריפה, גם מפעילים שעבר הלכו איתה יד ביד. "קליש הייתה יכולה להיות 'מנהיגת הגראס-רוט' החיפאי, שהיה מהווה מודל למהפכות אזרחיות ברמה בינלאומית", אומרת גילה לבני-זמיר, שהתמודדה במקום ה-3 של רשימת מרצ למועצת העיר, שזכתה לבסוף במושב אחד. היא בעצמה תושבת הדר, וההיכרות שלה עם קליש-רותם נמשכת מאז 2010, כששתיהן החליטו להוביל מהפכה שלטונית בעיר.

"אולם, ככל שהתקדמה, היא המחישה את הביטוי 'וישמן ישורון ויבעט'. מי שדיברה עבור התושבים ואל התושבים הפכה להיות מסוגרת ומנותקת במגדל השן, מוקפת עדת חנפנים המכשילים אותה ופייק-פרופילים המדברים בשבחה ברשת", אומרת לבני-זמיר. "היא עסוקה במה שמתאים לחלומות הפרטיים שלה, ולא בצרכים הבסיסיים שהתושבים משוועים להם. היא דיברה נחרצות נגד העדפת מקורבים בשלטון, אולם היא פועלת באותה שיטה, ברוחב יד למקורביה ולמי שמחניף לה. הפער בין הדימוי שתיאר תקווה, ניקיון כפיים ותקינות שלטונית ובין הקורה במציאות הוא עצום, ומצטרף לחוסר הבנה ובשלות שאינה מייצרת לא מנהיגה ולא פוליטיקאית".

"אכזבה גדולה", מתאר זאת גם דובי חיון (מרצ), עד לא מזמן סגן ראש העיר ומחזיק תיק התרבות, אותו פיטרה לאחרונה קליש-רותם מהנהלת העיר בהודעת מייל. "מתומך גדול עם תקווה גדולה, נותרתי מאוכזב מאוד. מצורת ההתנהלות שלה, מסדרי העדיפויות, מתפיסת המציאות הלא-נכונה. מי שקורא את התקציב של 2021 שהיא מיהרה להעביר בספטמבר, יכול לראות שסדרי העדיפויות שלה מעוותים", הוא מאשים.

"מה שראש עיר לא עושה בשנתיים וחצי כבר יהיה לו קשה אחר כך. אני מעריך שהיא לא תיבחר שוב. אם היום היו בחירות אז הסיעה שלה לא הייתה נכנסת בכלל למועצה, והיא עצמה שקיבלה 57% - הייתה מקבלת אולי 7%", טען חיון, שלדבריו ראשת העיר אינה יודעת לקבל ביקורת. "העיר מאוכזבת ממנה, ובצדק. כן, אני מאוכזב גם באופן האישי. היא לא מתנהלת כמנהיגה ובהתנהלות שלה מול האנשים שהיא עובדת איתם יש חוסר אנושיות. לצערי היא עיוורת לחוסר היכולת שלה, וראיתי כשאני מעביר עליה ביקורת, גם ביקורת בונה, אני נתפס אצלה כאויב. היא רואה בביקורת התקפה. התוצאה היא שהיא מוקפת ב'יס-מנים' שמלטפים אותה ומעלים אותה על מוקשים".

אחרים מצביעים על השגיאות באסטרטגיה התקשורתית של קליש-רותם, שמהלת מערכת יחסים מתוחה עם העיתונות המקומית. פרופ' (אמריטוס) גבריאל "גבי" וימן, לשעבר דיקן החוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה, טוען כי "בחיפה הכוח של התקשורת המקומית עדיין קיים, ולצאת נגדה או לזלזל בה זו טעות. אם אתה מניח שהתקשורת לא חשובה, שאתה לא צריך מתווכים ושאתה תגיע ישירות לציבור, אז אתה מקומם על עצמך את התקשורת שיוצאת כנגדך והסלידה ההדדית מזינה את עצמה".

"אולי קשה להוכיח קשר סיבתי בין האסטרטגיה התקשורתית שלה לאי שביעות הרצון ממנה, אבל די ברור שיש זיקה בין השתיים. היא רכבה על גל מסוים של אהדה וסימפטיה שחלקה נעוץ באכזבה מסוימת מראש העיר הוותיק והמבוגר. הייתה לה הזדמנות, ולמרות נקודת ההתחלה הזו היא הצליחה מהר מאוד להביא את עצמה לנקודת שפל בתמיכת הציבור, שמשתקפת גם בשיח הלא-אוהד כלפיה גם ברשתות (החברתיות - י"א) שהיא כל כך אוהבת".

באופן פרדוקסלי אולי לרקע של תומכיה של קליש-רותם, הזוכה הגדול עד כה בקדנציה שלה הוא ציבור החרדים בחיפה, היודעים כבר למי יצביעו: מ"מ ראש העיר הליטאי מיכי אלפר, שמחזיק את תיק מינהל ההנדסה ומשמש גם יו"ר הוועדה לתכנון ולבנייה של חיפה. "לחרדים בחיפה אין שום בעיה לתמוך באישה והם מאוד-מאוד מרוצים מההישגים של מיכי אלפר אצלה בתקופת כהונתה", אומר היועץ הפוליטי דודי זילברשלג, תושב שכונת ויז'ניץ.

"ההישגים הם בעיקר בחיי הפרט. רמזור לפנייה שמאלה מרחוב גאולה לרחוב הפועל זה גם משהו עבורם, וצריך לזכור שהחרדים לא נחשפים לתקשורת המקומית שעוינת אותה. כשבעיתונות החרדית מתייחסים אליה כאל 'אחות בבית המלך', לאיש הפרטי החרדי זה יספיק כדי לשים את הפתק שלה בקלפי בבחירות הבאות".

ככלות הכל, קליש-רותם נותרת חידה. ד"ר איתי בארי, ראש התכנית למנהל השלטון המקומי בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, מאמין כי "מוקדם מדי לסיכום כלשהו, גם לא סיכום ביניים. לא חלפו אפילו שנתיים מכניסתה בפועל לתפקיד".

"לתפיסתה של עינת קליש-רותם היא לא רק מנהלת את העיר אלא באה לעשות הבראה. לתפיסתה הרשות המקומית לא מתפקדת, חולה, מתנהלת באופן לא תקין, לא רציונלי, לא ראוי ואולי אפילו מושחתת", אומר בארי. אמנם, סקר ביצועי עיריית חיפה שפרסם ד"ר בארי במרץ 2020 מציג ירידה באמון הציבור ב-2019 בנוגע לעירייה בראשות קליש-רותם בכל המדדים העיקריים, לעומת בשלהי תקופת כהונתו של קודמה, יונה יהב, ב-2018. אך הוא מציע הסבר משלו לכך.

"גם אם היה לפנינו ראש רשות שעושה הכול באופן המקצועי והזריז ביותר האפשרי, אי אפשר היה לצפות שיגזור סרט. זו האמירה המקצועית וברור לי כי היא לא מתיישבת עם לוח הזמנים והדינמיקה הפוליטיים", אומר בארי, "תסמונת המחנאות של 'רק לא ביבי' חלחלה לחיפה, וכמעט כל התרחשות מתפרשת בקונטקסט 'כן קליש-לא קליש'. מתנגדיה לא יכולים לראות אפילו קרן אור אחת במעשיה ומנגד תומכיה הולכים אחריה באש ובמים, למרות שנראה שהם הולכים ומתמעטים. על כל דבר שהיא עושה או אומרת מיד יש התנפלות. לטענתה ולתפיסתה היא פועלת לטווח הבינוני והרחוק, במחיר עדיפות משנית לטווח הקצר. היא לגמרי מודעת לזה, ויודעת שהיא משלמת את המחיר, ואף אומרת את זה".

ראש העיר בחרה שלא להתראיין ולא להגיב לטענות.