בקומוניקט המצורף לדיסק הבכורה של דידו, "נו איינג'ל" (הד ארצי), כתוב: "מדובר באלבום הכי איכותי ששמעתם השנה". קראתי את המשפט הזה שוב ושוב וניסיתי להבין מה עומד מאחוריו. בעיני דידו היא כולה בחורה חביבה ונחמדה, מעין שילוב מיותר כזה בין דולורס אוריאורדן - הזמרת המעצבנת של הקרנבריז - לשינייד אוקונור (רק יותר רגועה ובלי קרחות ופיאות וכל הבלגן שהיה לקודמותיה בשיער), ובתקליט שלה יש שירים נעימים כאלה עם הפקה אלקטרונית עדינה שאח שלה, שהוא כידוע רולו מפיית'לס, עשה לה.
בסך הכל זה תקליט בטוב טעם, עם הרבה שירי גלגל"צ נוגים שבטח עושים את זה למפיקות בתחנה, אבל מה - משעמם כמו הבפנים של כוס קלקר ריקה. אפשר להגיד שהתקליט של דידו הוא כמו מכנסי בז' של גאפ. איכותיים כאלה. אם הייתי בחורה איכותית כמו מפיקה בגל"ץ, אולי הייתי קונה.
מסתבר שסטאן לא אידיוט כמו שהוא נראה
18.12.2000 / 10:12