איזה פלה

את מי אתם אוהבים יותר, ילדים, את אבא או את אימא? מי צייר גדול יותר, פיקאסו או ואן גוך? עם מי מבין השתיים הייתם רוצים לצאת, עם ג'וליה רוברטס או מישל פייפר? ובאותה הזדמנות, מי שחקן גדול יותר, מראדונה או פלה?

האמת? אין לי תשובה לאף אחת מהשאלות. אבל בעוד שלראשונות אין לי תשובה משום שהן עוסקות במושגים מופשטים, הרי שעל האחרונה אי אפשר לענות מסיבות טכנולוגיות. אם להודות על האמת, אין לי מושג איך שיחק פלה כדורגל.
כמה מקוראי טור זה צפו בפלה משחק 90 דקות? כמה יכולים לומר שעקבו אחרי התפתחותו כשחקן, צפו בו גם במשחקים משמימים בהם הסתפק בבעיטה אחת, איזה דרדל'ה לכיוון השער? והרי היו לפלה גם משחקים כאלה. לא כל הקריירה שלו הייתה היילייט מתמשך, נכון?

אפשר לחוות דעה על פלה הפרשן – דיפלומטי מדי, פלה שגריר המשחק – דיפלומטי מדי, פלה הפוליטיקאי – דיפלומטי מדי, ועל פלה המרואיין – דיפלומטי מדי. אך אין כל טעם לומר דבר על פלה המכלול. פלה שאינו לקוח מתקצירים אקראיים ב"מבט ספורט", האלמותית, או בשידור לילה הזוי ב"יורוספורט". אם נסכם את כל דקות פלה של הצופה הטלוויזיוני הממוצע, אפשר שנגיע ל– 500, משהו כמו שבעה משחקים, כולל זמן פציעות. גם בלי להיות חתן פרס נובל לסטטיסטיקה, ברור לכל שמדובר במקדם התייחסות מגוחך. בעיקר, כשעל הפרק דיון בשאלה מי הוא שחקן הכדורגל הגדול ביותר בכל הזמנים.

אבי זכה לצפות בנעוריו בדי-סטאפנו, בפושקאש, באובה זיילר, בקוצ'יש ובגארינצ'ה. לטעמו, פלה נפל מכולם. יכול להיות. כמה מאתנו – הכותבים והקוראים – יכולים להתגאות ברפרטואר דומה? שחקנים גדולים נמחקו מהזיכרון הספורטיבי הקולקטיבי, בשל הסיבה הפשוטה שמעולם לא תועדו על צלולואיד. על אגדת ריקארדו זמורה, שוער נבחרת ספרד בשנות העשרים, ניתן רק לקרוא. מעטים האנשים שצפו ב"נבחרת הפלא" ההונגרית של 1954. האם הייתה גדולה מברזיל של 1970? יכול מאוד להיות. אחרי הכל, הם תקעו לאנגלים שמיניה בוומבלי. אבל דבר מזה לא צולם, למעט קטעים קצרצרים ליומני קולנוע. בוודאי לא חומר שניתן ללמוד ממנו ולהשתמש בו כמקור להשוואה. וכך עוד עשרות רבות של שמות ודוגמאות.

עזבו את הטענה, הלגיטימית, כי המשחק של לפני שבעים, חמישים, ואפילו שלושים שנה, לא דומה לזה של היום. האתלטיות של השחקנים, מערכי הטקטיקה הצפופים, הכסף הגדול, כל אלה הם פקטורים שמבטלים כל דמיון כמעט בין הכדורגל של אז לזה של היום. הבעיה העיקרית בפניה עומד השפוט התורן של אתר האינטרנט של פיפ"א, בבואו להצביע, היא העובדה שהטלוויזיה קיימת ארבעים שנה והכדורגל, למעלה ממאה.

לא זאת בלבד, אלא שגם בשנות השישים והשבעים – לכאורה, חלק מ"עידן הטלוויזיה" – השידור הלוויני היה בגדר פנטזיה סקסית ושידורי כדורגל באורך מלא – שלא לדבר על חיים – היו נחלתה של אצולת הטכנולוגיה באירופה, בלבד. קרי, המעמד העליון בבריטניה ובגרמניה. מעבר להם, אוהדי הכדורגל האחרים צפו בשחקנים ובמשחק באצטדיונים עצמם. נוהג מוזר שאימצו לעצמם, ושבקרוב יעבור מן העולם.

לכן, הטענה כאילו פלה הוא-הוא, או שאינו בשום פנים ואופן, השחקן הגדול ביותר וכו', לא זו בלבד שאינה רצינית, אלא שאין כל היגיון או הגינות מאחורי העמדתה, מהטעם הפשוט שמרבית המשתתפים בפולמוס לא צפו בפלה משחק כלל וכלל. ואם הם נסמכים על סטטיסטיקה ומספרים, כאן המקום להביא את אוסקר ויילד שאמר שסטטיסטיקה היא המדע המגוחך ביותר משום שמבחינה סטטיסטית, אם תשים רגל אחת בדלי מי קרח ואת השניה בדלי מים רותחים, מבחינה סטטיסטית, הרי אתה חווה חוויית מים פושרים. מגוחך, לא?!

וחוצמזה, מה למספרים ולכדורגל? האם כדורגל הוא רק הבקעת שערים? האם ניתן למדוד במספרים את תרומתו של בקנבאואר, או את גדולתו של אוסבלדו ארדילס? מישהו מסוגל לומר את השם גיטניאו שיראה ולדבר על מספרים? אז רשום שפלה כבש חצי מיליון שערים, ולקח שלושה מונדיאלים. גם קרלוס אלברטו לקח שלושה גביעי ז'יל רימה הביתה. ז'יסט לה פונטיין כבש יותר שערים מפלה במשחקי המונדיאל. אז מה? למה טובים המספרים האלה?

בבואכם לחשוב על כדורגל, לכמה מכם יש את "רגע פלה" האישי שלו? המהלך הפרטי, הנגוע בגאונות נצחית, שאינו יכול לשכוח? לכמה מכם יש "רגע ואן-באסטן"?, "רגע פלאטיני"?, "רגע פיגו"? וכן, "רגע דייגו ארמנדו מראדונה"?

את התשובה אתם יודעים בעצמכם. אינני יודע להגיד מי היה גדול יותר מבין השניים. אבל אני יכול לקבוע בבהירות רבה, כי מאז אמצע שנות השבעים – תחילת תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית – לא קם שחקן כדייגו ארמנדו מראדונה. ויש לי טיעונים מצולמים בנושא. ארוכים מאוד, דרך אגב. כל שם אחר שאזכיר באותה נשימה יהיה בבחינת יהירות. גאוותנות שאין מאחוריה כל כיסוי. אלא אם עדותו של פלה על עצמו כגדול מכולם משנה למישהו. לי לא.