ארה"ב משתנה, וישראל צריכה לחשב מחדש את יחסיה עם הדמוקרטים

בעשור האחרון חל קרע ביחסים בין ישראל לבין המפלגה, שנבע משני תהליכים מקבילים - תמיכה של נתניהו ברפובליקנים ונטייה שמאלה של הדמוקרטים. שיעור הלבנים באוכלוסייה קטן, וההנהגה בישראל תידרש לאחות את הקרעים וליצור קשרים עם קהילות המיעוטים הנוטים לדמוקרטים

פרופ' איתן גלבוע
בווידאו: טראמפ שב לחדר הסגלגל למרות שטרם הבריא: "הקורונה - מתנה מאלוהים" (טוויטר)

ב-20 השנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים בהרכב הדמוגרפי של האוכלוסייה האמריקנית ובעקבות זאת בפרופיל של בעלי זכות הבחירה. אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בבחירות הקרובות לנשיאות ולקונגרס ובוודאי בבחירות שיתקיימו בעשור הבא ומעבר לו. השינויים מעניקים יתרונות משמעותיים למפלגה הדמוקרטית ומחייבים שידוד מערכות ביחסים המתוחים הנוכחיים שבין ישראל למפלגה.

הלבנים מאבדים אחוזים ניכרים בחלקם באוכלוסייה ואילו קבוצות אתניות, ובראשם ההיספנים - אמריקנים שמוצאם בארצות אמריקה המרכזית והדרומית, מגדילים במהירות את שיעורם. בעוד שניים עד שלושה עשורים, הלבנים יאבדו את הרוב שיש להם היום. יש מדינות בארצות הברית כמו קליפורניה, המדינה המאוכלסת ביותר עם כ-40 מיליון תושבים, שבהם הלבנים הם כבר מיעוט. הם מהווים רק כ-38% מהאוכלוסייה, בעוד ששיעור ההיספנים גם הוא כ-38% ואילו של האסיאתיים הוא כ-15% והשחורים כ-6%.

פנה למיעוטים עם הבחירה בה כסגנית. ביידן והאריס (צילום: רויטרס)

השינויים בהרכב הדמוגרפי משפיעים על הבחירות ודפוסי ההצבעה. מספר בעלי זכות הבחירה בארה"ב עלה מ-193 מיליון ב-2000 לכ-240 מיליון השנה - גידול של 47 מיליון בוחרים. מספר הבוחרים הלבנים עלה מ-2000 ב-24% אבל רוב הגידול, 76%, נרשם בקרב מי שאינם לבנים. בתוך הקבוצה הזאת, הגידול המשמעותי ביותר, כ-40%, היה בקרב היספנים. מספר בעלי זכות הבחירה השחורים עלה ב-17%, של האסייתיים ב-14% ושל אחרים שאינם לבנים ב-6%.

הגידול הזה גרם לכך ששיעור הלבנים בקרב כלל הבוחרים ירד משמעותית ובמקביל עלה שיעור המיעוטים האתניים-היספנים, שחורים ואסיאתיים.

יש ירידה של 9% בשיעור הבוחרים הלבנים לעומת הכפלה של שיעור הבוחרים בקרב ההיספנים והאסיאתיים. לפני 20 שנה, היחס בין הלבנים למיעוטים היה 76% מול 21% ואילו השנה הוא 67% מול 30%, וזהו שינוי משמעותי בתוך תקופה של 20 שנה.

המספרים הללו אינם חזות הכול כי מימוש זכות הבחירה שונה מקבוצה לקבוצה. הזכות להשתתף בבחירות מותנה בתהליך מסורבל של רישום מוקדם.

המדינות השונות מחליטות על כללי הרישום ויש כאלה, בעיקר השמרניות, שגם היום מקשות על רישום של מיעוטים. לעתים קרובות, המיעוטים חשו שלא משנה להם מי ינצח, שבכל מקרה מצבם לא ישתנה. בשל סיבות אלה, הם מיעטו לממש את זכותם לבחור. לעומתם, שיעור ההשתתפות של לבנים היה הרבה יותר גבוה. בבחירות האחרונות לנשיאות ב-2016, שיעור ההשתתפות הכללי היה 55%, ושל המיעוטים מתחת ל-50%. כך, למשל, שיעור ההצבעה של ההיספנים היה רק 47.6%.

משבר הקורונה גרם השנה לשתי תופעות. ראשית, יש גידול משמעותי בהצבעה במעטפות שנשלחות באמצעות הדואר. שנית, שיעורי ההצבעה בקרב המיעוטים צפויים לגדול בשל הקיטוב הפוליטי הקשה בחברה האמריקנית, מערכת הבחירות הפרועה, וההפגנות והמהומות הבין-גזעיות, שפרצו לאחר הרצח המזעזע של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן במיניאפוליס.

העדפות מפלגתיות

הסקרים גילו הבדלים משמעותיים בהעדפות הפוליטיות ובשיוך של הקבוצות האתניות למפלגות בארצות הברית. רק בקרב הלבנים יש העדפה משמעותית למפלגה הרפובליקנית, ואילו רוב מכריע בקבוצות האתניות הזדהו כדמוקרטים או נוטים להצביע עבור הדמוקרטים. רק בקרב ההיספנים הפער יותר מצומצם כי יש בהם דעות יותר מגוונות שנקבעות לפי מדינות המוצא של משפחותיהם.

אמריקנים ממוצא קובני, לדוגמה, תומכים ברפובליקנים ביחס של 57% לעומת 37% שתומכים בדמוקרטים. הסיבה לכך היא שהם או אבותיהם ברחו מהרודנות הקומוניסטית של פידל קסטרו, והרפובליקנים תמיד דגלו במדיניות נוקשה נגד משטרו, בעוד שהדמוקרטים העדיפו יחס פושר יותר. לעומתם, רוב האמריקנים ממוצא מקסיקני, 59%, תומכים בדמוקרטים. מאחר שמספר האמריקנים ממוצא קובני קטן יחסית לעומת ההיספנים האחרים, עדיין המאזן נוטה ברובו המכריע לטובת הדמוקרטים.

בבחירות לנשיאות ב-2016, 66% מההיספנים הצביעו עבור הילרי קלינטון, ורק 28% הצביעו עבור טראמפ. בבחירות 2018 לקונגרס נרשם יחס דומה: 69% מההיספנים הצביעו עבור מועמדים דמוקרטים לבית הנבחרים ורק 29% הצביעו עבור מועמדים רפובליקנים.

כוח אלקטורלי בפעולה

ההיספנים מתחילים לממש את כוחם האלקטורלי ברשויות השלטון בארצות הברית. כיום יש להם 40 צירים בבית הנבחרים מתוך 435, 38 דמוקרטים ושני רפובליקנים. בסנאט יש להם ארבעה נציגים, שני דמוקרטים ושני רפובליקנים, ממוצא קובני. בממשלים שונים, בעיקר דמוקרטים, היספנים שרתו בתפקידי שרים ופקידים בכירים. ב-2009, הנשיא ברק אובמה מינה שופטת ראשונה ממוצא היספני לבית המשפט העליון, סוניה סוטומיור.

עדות נוספת לעליית המיעוטים ושיוכם למפלגה הדמוקרטית מצויה בקבוצה שנקראת "החבורה" (Squad), שמורכבת מארבע חברות בית הנבחרים, דמוקרטיות וצעירות, שנבחרו בבחירות 2018 לקונגרס. הן מייצגות שלושה מיעוטים: ההיספנית אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, השחורה איינה פרסלי, והמוסלמיות אילהאן עומאר, שמוצאה מסומליה, וראשידה טלאיב, שמוצאה פלסטיני. הן משתייכות לאגף הרדיקלי של הדמוקרטים וזוכות למעמד ולהשפעה הולכים ומתעצמים.

מייצגות את הדור הבא במפלגה. חברות "הקבוצה" (צילום: AP)

ג'ו ביידן המחיש את העוצמה האלקטורלית של מיעוטים בכך שבחר בקמלה האריס, שחורה ממוצא אסייתי, למועמדת לתפקיד סגן הנשיא. אמה של קמלה היא מהגרת טמילית מהודו ואביה הוא מהגר מג'מייקה. זו הפעם הראשונה שאשה שחורה נבחרת כמועמדת לתפקיד סגן הנשיא.

ביידן בחר בה בעיקר משום שרצה להבטיח שבוחרים שחורים שנשארו בבית בבחירות 2016 ובכך תרמו להפסדה של קלינטון יצביעו הפעם ויבטיחו את נצחונו. למינוי הזה יש עוד היבט. ביידן הוא בן 78, ואם ייבחר, יהיה הנשיא המבוגר אי פעם שנכנס לבית הלבן. כשיסיים את כהונתו הראשונה יהיה בן 82 ויתכן מאד שלא יבקש לרוץ לתקופת כהונה שנייה. במקרה כזה, אפשר שב-2024 קמלה האריס תהיה מועמדת הדמוקרטים - האישה השחורה הראשונה - לנשיאות.

המשיכה של המיעוטים לדמוקרטים

בתחילת כהונתו, טראמפ אסר כליל על הגירה של מוסלמים, תקף את ההיספנים ותיאר אותם כפושעים ואנסים

מטבע מעמדם, המיעוטים דואגים בראש ובראשונה לזכויותיהם. המפלגה הדמוקרטית דוגלת בעקרונות ליברלים והובילה מאבקים היסטוריים לשיווין זכויות בארצות הברית. הדמוקרטים גם תומכים בהסדרת מעמדם של מהגרים לא חוקיים, בעיקר ממקסיקו ומארצות אחרות באמריקה המרכזית והדרומית. לעומתם, הרפובליקנים נקטו עמדה שמרנית, תמכו בהגבלות על הגירה ובגירוש מהגרים לא חוקיים.

בתחילת כהונתו, טראמפ אסר כליל על הגירה של מוסלמים, תקף את ההיספנים ותיאר אותם כפושעים ואנסים. בנוסף לכך, הוא דרש ממקסיקו לפעול ביתר תקיפות למניעת הגירה בלתי חוקית ובין השאר להקים חומה על גבולה. הוא גם נקט מדיניות נוקשה נגד מהגרים לא חוקיים, כלא אותם במכלאות והפריד בין הורים לילדיהם. טראמפ האשים את הדמוקרטים בכך שהם נגד גירוש מהגרים בלתי חוקיים, נגד הגבלות על הגירה ונגד הקמת החומה משום שהם מעוניינים להכניס כמה שיותר מהגרים כדי שיצביעו עבורם. בשל כל אלה, רוב מכריע של המיעוטים האתניים תומכים במועמדים דמוקרטים.

השלכות על יחסי-ארה"ב ישראל

השינויים הדמוגרפיים עלולים לפגוע ביחסי ארצות הברית וישראל. סקרים ומחקרים מורים על כך שלבנים תומכים בישראל בשיעור הרבה יותר גבוה מאשר המיעוטים, ושרפובליקנים תומכים בישראל הרבה יותר מאשר הדמוקרטים. בעשור האחרון חל קרע ביחסים שבין ישראל לדמוקרטים. הוא נבע משני תהליכים מקבילים: תמיכה של נתניהו ברפובליקנים ונטייה שמאלה של הדמוקרטים.

נתניהו התעמת עם הנשיא אובמה, התערב בבחירות לנשיאות באורח חסר תקדים כאשר תמך פומבית במיט רומני, שהיה מועמד הרפובליקנים מול אובמה בבחירות 2012, ובטראמפ שייצג את הרפובליקנים בבחירות 2016, הוא התעלם מהדמוקרטים ובעידן טראמפ פיתח אתו קשרים הדוקים במיוחד.

בשל החרפת הקיטוב הפוליטי בין הדמוקרטים והרפובליקנים בחברה האמריקנית, ככל שנתניהו הידק את הקשר עם טראמפ, הדמוקרטים התרחקו ממנו ומישראל. מצד שני, בתקופת אובמה, הדמוקרטים נעו שמאלה ובשנים האחרונות קמה שם תנועה רדיקלית, שחבריה ותומכיה, כמו צירות בית הנבחרים שחברות "בחבורה", עוינים לישראל וחלקם הם אף אנטישמיים.

במשך עשורים, ישראל נהנתה מתמיכה דומה של שתי המפלגות העיקריות בארצות הברית, תופעה הידועה בשם "דו-מפלגתיות" (Bipartisanship). זו היא תמיכה חיונית לביטחונה ורווחתה של ישראל והיא משפיעה הן על הבית הלבן והן על הקונגרס. בשנים האחרונות, התמיכה הזו אבדה. לאור ההתפתחויות הדמוגרפיות שמחזקות את המפלגה הדמוקרטית והקרע הקיים בין ישראל למפלגה הזאת, ראשי המדינה יהיו חייבים לגייס תמיכה בקרב הקבוצות האתניות, בעיקר בקרב ההיספנים, ולאחות את הקרע עם הדמוקרטים.

פרופ' איתן גלבוע הוא מרצה ומומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully