התפרצות הקורונה והמשבר הפוליטי שיבשו את התכניות של מרבית ראשי הרשויות המקומיות, ובפרט את אלה של מי שנכנסו לראשונה ללשכה רק לפני שנתיים עם רצון להביא לשינוי מהותי. לצד האתגרים השגרתיים של התפקיד החדש נוספו אי ודאות והיעדר יציבות ויכולת לתכנן לטווח ארוך.
כשמדובר בעיר מורכבת שלא מפסיקה לצמוח, הדברים סבוכים אף יותר. אך ראש העיר בית שמש עליזה בלוך, שזכייתה לוותה בכותרות "מהפך", מצליחה למצוא יתרונות בסיטואציה בעודה מנסה לתמרן בין הצרכים והנסיבות המשתנים.
"אני בחרתי במודע לא להתייחס לקורונה כאירוע של שבועיים, גומרים הולכים", אמרה בלוך בשיחה עם וואלה! NEWS. "אני מבינה שזה הולך להיות פה בשנה הקרובה, ולכן אני מחלקת את הקשב הניהולי בין להיות רלוונטית ולתת מענה לתושבים בזמן אמת לבין זה שהעיר צריכה להתקדם ולהתפתח. שעון העצר לא הולך ואומר 'נסיים את הקורונה ונתחיל לעבוד', וזו מציאות שבחרתי להתייחס אליה ככה".
בלוך תיארה כי "לנהל עיר באופן כללי זו סיטואציה מעניינת, לנהל את בית שמש כמו שהיא בקצב גידול והתהליכים שעוברת זה גם אירוע מעניין וחשוב. לנהל עיר כשיש חוסר יציבות ממשלתית, ואני מובילה עיר אחרי שלוש מערכות בחירות וערב הרביעית, ולנהל קורונה אלו גם סיטואציות מורכבות. כל הדבר הזה ביחד הופך את הסיפור לתסריט מושלם".
עוד בוואלה!
בית שמש
מספר תושבים: כ-125 אלף, כמחציתם בני פחות מ-18
מדד חברתי-כלכלי: אשכול 2
בנייה (יולי 2019 עד יוני 2020)
1,900 התחלות בנייה - עלייה של 760% לעומת השנה קודם לכן
מוסדות חינוך
בתי ספר: 118 חרדים, 18 ממלכתיים-דתיים, 8 ממלכתיים
גני ילדים: 391 חרדים, 68 ממלכתיים-דתיים, 18 ממלכתיים
*מתוך אתר משרד החינוך
אבטלה (נכון לסוף 2018)
בית שמש: 4.3% מכלל התושבים מקבלים דמי אבטלה
ארצי: 5.3% מכלל הזכאים מקבלים דמי אבטלה
*מתוך אתר ביטוח לאומי
לצד הקשיים, ראש עיריית בית שמש ציינה כי היא גם מוצאת הזדמנויות במצב החדש. "אני מנסה לראות בהרבה חלקים של הקורונה הזדמנות - איך מנהלים ישיבות, איך מייעלים את הזמן, וגם איך מייצרים סולידריות חברתית וטוב משותף. הקורונה מייצרת הרבה הזדמנויות מעניינות ויצירתיות. הרפורמה במערכת החינוך היא אחת הגדולות שנעשו אי פעם מאז שהמדינה קמה רק בלי ועדות ובלי תהליכים פשוט השטח אמר את דברו - לומדים מהבית אז יש דינמיקה חדשה", אמרה.
בינתיים, בבית שמש מספר חולי הקורונה הפעילים ממשיך לטפס ועומד על כ-1,539 - 11 חולים לכל עשרת אלפים תושבים. בעירייה אמנם נוהגים בשקיפות ומפרסמים את הנתונים כמעט מדי יום, אך לא נראה כי הם מצליחים להשתלט על התחלואה העולה.
בלוך התנגדה להצעתו של ממונה הקורונה פרופ' רוני גמזו להטיל סגר על העיר האדומה ואף התבטאה נגד סגירת בתי כנסת ביום הכיפורים. "השיח צריך להיות שלא סוגרים בית כנסת אלא איך שומרים על קדושת יום הכיפורים יחד עם שמירה על כל הכללים וההפקדות על בריאות המתפללים", כתבה בהודעתה. וכשהעלייה בתחלואה נמשכת, היא מטילה את האשמה בעיקר על הממשלה ואומרת כי היה צורך להעביר יותר סמכויות לרשויות המקומיות.
"כל סוגיה היא סיבה לפיצוץ"
זכייתה של בלוך, אישה דתייה, לעיר המתחרדת התקבלה בהפתעה. היא ניצחה בפער של מאות קולות את ראש העיר מטעם ש"ס, משה אבוטבול, שכיהן בתפקיד עשר שנים. במהלך כהונתו עלתה בית שמש לכותרות לא פעם בהקשר למאבקים בין תושבים חרדים לחילונים, ובלוך המעיטה מהתעסקות בנושא בעת הקמפיין.
"עד היום מי שקבע את הטון היו קצוות שיצרו לכולנו תדמית של מקום עם ניכור ואולי קצת מלחמה. היום בית שמש אמרה לעצמה ולכל החברה הישראלית אנחנו מתייחסים זה לזה כבני אדם, לא בפלגנות, לא במלחמות - אלא יש פה חברה אחת מאוחדת. בית שמש היא עיר אחת", אמרה בליל הזכייה. ולפחות במובן זה נראה שבינתיים היא מצליחה להחזיק בכל הקצוות.
בין היתר, הקימה בלוך קואליציה רחבה הכוללת את כל חברי המועצה - מהליכוד ועד לפלג הירושלמי. "אני חושבת שהעובדה שאין בעירייה אופוזיציה, אומרת אמירה מאוד חדה וברורה, וזה לא קל, כי כל היום צריך לרצות את כולם. יש לי פה אמירה ערכית - רוצה שכולם ירגישו שיש להם מקום וגם ייקחו אחריות", הסבירה בלוך בשיחה עמה.
היא תיארה כי כל סוגיה שעולה בישיבת הנהלה "היא סיבה לפיצוץ - איך מחלקים משאבים, איפה ממקמים גני שעשועים, אילו הקצאות נותנים, את מי מממנים, שמות רחובות, מעמד תנועות הנוער, כל נושא הוא אירוע. ברור שאם הייתה קואליציה קטנה זה יותר פשוט אבל לא בחרנו בפשוט, אני חושבת שיש ערך לדיאלוגים שמתנהלים".
בנוסף לכך, ציינה בלוך כי כיום מקימים בעיר "ארבעה אזורי תעשייה, פארק הייטק, בית מלון, מוזיאון, קולנוע וספורטק בדקות אלו, ובאותה נשימה בונים ישיבות, ובתי כנסת ומקוואות. נכון שכשהשמיכה צרה זה הופך את כל העסק ליותר מעניין ומאתגר, אבל זה הסיפור האמיתי".
המתיחות שעדיין קיימת גורמת לה לנקוט בדרך של פשרות, שאחת מהן עוררה ביקורת רבה בחודש שעבר. במועצת העיר אמנם אישרו לקרוא לרחובות בשכונה המיועדת לציבור הכללי על שם גיבורות וגיבורי ישראל, אך תוך הצנעת השמות הפרטיים, בשל פשרה עם חברי הסיעות החרדיות.
בהתאם לגישתה, לפני הקורונה ניתן היה למצוא בעיר גם אירועי תרבות למגזר הכללי וגם אירועים המתקיימים בהפרדה בין נשים לגברים. "בעיניי הדיון על הפרדה הוא אטימות. זה שאני לא חושבת שצריך הפרדה לא הופך את זה לדבר הכי נוח, ואם יש אנשים שהדרך שלהם לחיות את חיי התרבות שלהם אחרת - צריך לאפשר את זה. והדיון על זה הוא פטרונות והתנשאות, זה לא ליברליות", היא אמרה.
לדבריה, "כמו שחשוב לי לחיות את חיי כמו שאני רוצה, שהבת שלי החיילת תסתובב עם מדים, אני חייבת לאפשר לאחרים לחיות את חייהם כמו שהם רוצים כל עוד זה לא פוגע בי. בעיניי זה לא ליברלי להתעקש שלא תהיה הפרדה, זה שאני לא צורכת תרבות נפרדת לא הופך אותה לפחות טובה".
הנושא שדווקא מוציא את בלוך משלוותה נוגע לאירוע הגאווה הראשון שנערך בבית שמש בשנה שעברה, וזאת ללא תמיכה של העירייה. "אם רוצים לשדר פתיחות בואו ניפתח לכל הכיוונים, לכל הצבעים", אמרה. "לא מתרגשת שסגן ראש העיר הוא חסיד גור ולא מתרגשת מזה שבלשכה יש עובדת ערביה ועובדת חרדית. את אותה שאלה על פתיחות באופנים אחרים לא היית שואלת ראש עיר אחרת כמו רמת גן או רעננה. לי זה מובן מאליו, אבל אני רוצה לעודד שכמו שמצעד הגאווה זה טריוויאלי גם אירועים אחרים יהיו טריוויאליים. הנאורות לא נמצאת בצד אחד".
עיר פיתוח נחשלת
אך הבעיות של בית שמש לא מתחילות או מסתיימות במתיחות בין הציבורים השונים בעיר, אלא עמוקות יותר, כשרבים רואים בעיר הממוקמת באזור פסטורלי בין תל אביב לירושלים כהחמצה גדולה. בעיר שאין לה כמעט מקורות הכנסה עצמאיים, הזינוק החד במספר התושבים - כ-60% בתוך עשור, יוצר אתגרים רבים.
פרופ' ערן רזין מהמחלקה לגאוגרפיה והמכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית הסביר כי המצב הקשה אליו הגיעה נובע מההתנהלות ממושכת שהחלה עוד עם הקמתה כמעברה. "בית שמש הייתה עיר פיתוח נחשלת מאז שהוקמה", אמר פרופ' רזין.
הוא הסביר כי גם בשנות ה-80, כשחלה תפנית בחלק מהרשויות בפריפריה וצמח דור של מנהיגים מקומיים, בבית שמש לא חל שינוי. לדבריו, "היא נשארה מאחור בלי שום תפנית וכך מצא אותה גל העלייה ההמוני בשנות ה-90, עיר פיתוח חלשה עם עירייה מאוד חלשה ולא מקצועית".
עוד תיאר פרופ' רזין כי באותה תקופה שגשג התכנון והפיתוח האינטנסיבי של מגורים באזור, ובכלל זה בבית שמש. "משרד השיכון מחוז ירושלים תכנן את רמת בית שמש, תכנית להגדיל את העיר הזו מ-15 אלף תושבים לשטח ענק שיכול להכיל כרבע מיליון איש, שטח מאוד גדול. הבעיה עם זה הייתה שבבית שמש הייתה עירייה כל כך חלשה שלא יכלה להתמודד עם זה בצורה ביקורתית, לא הבינה מה עושים לה", הסביר.
"כשהשכונות החדשות של רמת בית שמש התחילו להתאכלס, החילונים והמעמד הבינוני הלכו למודיעין, רוקנו גם את רמלה ולוד, ולעומת זאת, בית שמש הפכה ליעד לאוכלוסייה החרדית. עם כל הניסיונות שברמת בית שמש יהיה פלורליזם ומגוון, כל ההרחבה הפכה לעיר חרדית גדולה".
לדברי פרופ' רזין, ברור היה כי יש צורך בפתרון אכלוס לאוכלוסייה החרדית, אך הדבר הכביד על העיר. זאת לצד התכנון הבעייתי שכלל "פיזור אדיר ברמת בית שמש, אזור גבעות עם המון שטחים ריקים. זאת עיר שיקרה מאוד לתחזוקה".
רזין הדגיש כי בעירייה לא ידעו לעמוד בלחצים ולא היו מקצועיים מספיק. עם כניסתו לתפקיד, אבוטבול קידם בנייה למגורים מבלי לחשוב על יתר הצרכים של התושבים בעיר, אלא הסתמך בעיקר על סיוע של המדינה בשל קשריו הרבים. "קראתי לשיטת הניהול של אבוטבול, שיטת ניהול של 'השם יעזור'. מה שעניין אותם זה כמה שיותר מגורים, כמה שיותר פתרונות דיור. היית בא לעירייה ומסתובבים כל הזמן המון מאכערים. שכונה שלו. הערים חיות על ארנונה שלא למגורים, וכשבונים עוד ועוד למגורים ונותנים המון הנחות על ארנונה זה לכאורה התאבדותי", אמר.
הוא הוסיף כי "סומכים על הקשרים בפוליטיקה הארצית כדי לגייס עוד משאבים. ובנוסף, אצל האוכלוסייה החרדית, ההנחה היא שהיא צנועה יחסית, ולמדינה לא תהיה ברירה לתת שירותים יסודיים של חינוך ורווחה ומים וביוב. את המכון לטיהור שפכים, למשל, המדינה מימנה. בסופו של דבר מדובר בשירותים ברמה מינימלית, אז המדינה מחויבת לתת כשמדובר באוכלוסייה חרדית".
בבית שמש מתוכננות היום אלפי יחידות דיור נוספות, ולפי רזין, השאלה הגדולה שצריכה להדריך את בלוך היא "אם בית שמש צריכה להמשיך לצמוח מהר או בהדרגתיות, ככל שהעיר יכולה לעכל". לדבריו, את הצמיחה צריך לאפשר רק בתנאי שבמקביל מקדמים מוסדות ציבור, תשתיות ושימושי קרקע לעסקים.
כמו כן, הוא הסביר כי צריך לחשוב מבחינה תכנונית על "עד כמה להתפרס ולבנות עוד ועוד שכונות חדשות או לנסות למלא חללים ולהפוך את העיר לקומפקטית יותר. כי לפיזור של רמת בית שמש יש מחיר". המשימה השנייה של בלוך, לפי רזין היא "ליצור חיים יותר הרמוניים, ליצור את העיר הרב-תרבותית ומרובת הקהילות שחיה ביחסים טובים ולא בעימותים".
בלוך הבהירה כי היא עוסקת רבות בסוגיה של הגדלת מרכזי התעסוקה והתיירות בעיר לצד מבני ציבור. לדבריה, "יש בלי סוף חברות שמתעניינות לבוא לכאן - גם משרדי הייטק ומפעלים. אני חושבת שחלק מהאתגר שלי זה להפוך את העיר לאיתנה כלכלית. אז אני עסוקה בלהביא את התעשייה ולהרחיב את הקיימת, וגם בלייצר מנועי צמיחה. רוצה לייצר את הצמיחה הכלכלית שלנו".
"מי שציפה לשינוי מהיום למחר יכול להיות מאוד מאוכזב"
בתקופת המועצה הקודמת עלתה עיריית בית שמש לכותרות לא פעם בהקשר של חשדות לשחיתות. לאחרונה אף הוחלט להגיש כתבי אישום בכפוף לשימוע נגד כמה מהמעורבים, ובהם מהנדס העירייה לשעבר דני צרפתי, היועץ המשפטי של הוועדה המקומית לשעבר מוטי ברקוביץ' וסגן הראש העירייה לשעבר משה מונטג. בלוך החליפה רבים מאנשי המקצוע הבכירים, אך השאירה גם ותיקים.
"הבאתי קבוצה גדולה של צעירים ובמקביל החלפתי כמעט את כל שדרת הניהול כדי לייצר תרבות ארגונית חדשה מלמעלה ומלמטה. במידה מסוימת, אני קצת בחוויה של חדר ניתוח שהכנסנו אליו את העיר - פה הרדמה, פה תפרים, פה קטיעה, פה הנשמה, אבל ברור לי שמוציאים מפה עירייה בריאה", הבטיחה.
בלוך מבינה בעצמה כי ישנם אתגרים ארוכי טווח והדרך עוד ארוכה. "יש פה כמה סוגיות לאומיות גדולות ואני רואה במצבור האתגרים הזדמנות מאוד גדולה, אבל אין ספק שלכל אתגר מקום משלו", היא אמרה וציינה כי היא מאוד עסוקה במאזן הדמוגרפי של בית שמש. "אני חושבת שעיר חרדית היא לא בריאה, וכמו שאמרתי, גם לא הייתי רוצה לגור בעיר הומוגנית חילונית. אני עוסקת בבנייה של שכונות לציבור הכללי אחרי שכמה שנים לא בנו כאן".
לשאלה מה מבחינתה תהיה הצלחה בתום חמש שנים של כהונה, השיבה בלוך: "שאת תגידי לעצמך, 'וואו איזה חבל שאני לא גרה שם'".
אך אלי כהן, שהיה חבר מועצת עיריית בית שמש והפסיד בפער של מאות קולות לאבוטבול ב-2013, נשמע פחות אופטימי. "אין ספק שנעשים מאמצים כבירים כפי שזה נראה על מנת לספק את הצרכים של האוכלוסייה הדתית-לאומית שנשארה בבית שמש. רואים את זה למשל בתחום התרבות", אמר כהן וביקש להדגיש כי כבר אינו מעורב ציבורית ופוליטית. אך לדבריו, ייתכן שהניסיון לשמור על העיר הטרוגנית כבר מאוחר מדי, בין היתר משום שעבור המדינה בית שמש היא פתרון לאוכלוסייה החרדית, בעוד יתר הציבורים עוזבים אותה, וכך גם עשה בנו. כיום, כ-90% מהתלמידים בעיר הם מהחברה החרדית, וגם בשכונה הוותיקה רואים כבר תושבים חרדים.
"בית שמש היא הפתרון שממשלת ישראל מצאה לצרכים האובייקטיביים של החרדים. בעוד שמודיעין עילית וביתר עילית הולכות ונסגרות כי אין מקום והציבור החרדי רוצה להישאר קרוב לירושלים, אז בית שמש שאנחנו רואים באופן אוטומטי הופכת פתרון לצורך מגורי החרדים. אני חושב שזה בכלל לא תלוי ברשות המקומית ואם תיתן שירותים טובים יותר או פחות", הוא אמר. "לצערי, ילדינו והצעירים של בית שמש יותר ויותר עוזבים".
לעומת זאת, אושרת נגר אוחנה, פעילה ותושבת העיר מזה 42 שנה, אמרה כי בזכות בלוך היא ויתרה על הרעיון לעזוב את העיר. נגר, אימא לשלושה ילדים בני שלוש ושש ואחד בצבא, תמכה בבלוך והעידה כי עד כה לא התאכזבה. "העיר הזו זקוקה להבראה אחרי עשרות שנים שראשי ערים פשוט הזניחו את בית שמש. לדעתי העיר אמורה להיות פנינה בלב אזורים שהם פסטורליים, נופים שהיה אפשר לנצל לתיירות", אמרה.
לדבריה "עליזה נכנסה בסך הכול מול שוקת שבורה ומי שציפה לראות שינוי מהיום למחר יכול להיות מאוד מאוכזב. אבל אני רואה מאוד את ההשתדלות שלה, את המלחמות היומיומיות שהיא מנסה לתת מענה לכל האוכלוסיות ופה זה לא קל, לא קל לייצר שקט ורוגע שאוכלוסיית אחת תמיד עולה על אחרת".
נגר אוחנה הוסיפה כי ראש העיר "עשתה פה דברים מאוד טובים. כאימא שיש לה ילדים קטנים, ואני מהציבור הכללי, מעולם לא היה פתרון אמיתי לילדים שלי בחופשות. היינו צריכים לצאת מפה כדי להעסיק אותם ולהיות עם ראש יצירתי כדי לשרוד את חופשת הקיץ. ראיתי שאצל האוכלוסייה החרדית, הנציגים מאוד עובדים למענם ומגיע להם, אבל גם לנו מגיע. היא די דאגה לנושא הזה, היו פעילויות לקיץ וניסתה לתת מענה כל הזמן. גם בתקופת הקורונה הרגשנו מאוד את הפעילות של העירייה".
תגובת ראש עיריית בית שמש לשעבר, ח"כ משה אבוטבול, לדבריו של פרופ' רזין:
"אני לא מתבייש מפועלי להביא 'כמה שיותר פתרונות דיור' לעם ישראל, לדעתי זו הציונות האמיתית, לבנות את הארץ, להקים בתים ושכונות ולגאול את אדמת הארץ משממונה. במסגרת שיטת 'השם יעזור', בניתי בעיר ארבעה קניונים, כאשר לפני כניסתי לתפקיד אפילו קניון אחד לא היה בעיר. בנין העירייה עבר למקום חדש ומודרני ששיפר את רמת השירות לתושב. בניתי מגרש ספורט ענק בכניסה לעיר בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, בניתי בית 'יד לבנים', כמו גם גייסתי תקציב גדול להקים "היכל תרבות" ראשון בעיר שבימים אלו הולכים לחנוך אותו. במסגרת שיטת 'השם יעזור' הצלחתי להביא לעיר עוד אלפי דונמים של מסחר ותעשייה, ובמסגרת השיטה הוקמה גם ועדת גבולות שהעבירה לבית שמש כ-3,000 דונם של תעשייה ומסחר נוספים מ'מטה יהודה', שהביאו עוגן כלכלי ותעסוקתי לעיר ולקופת העירייה. אני לא בוש מהמשפט שאומר עלי פרופ' ערן כי 'אבוטבול הסתמך בעיקר על סיוע של המדינה בשל קשריו הרבים', אבל חשוב לי לדייק, שלא הסתמכתי 'בעיקר', אלא עשיתי את שני הדברים במקביל. גם דאגתי להביא סיוע נדיב מהמדינה בזכות קשרי הרבים, ואני בהחלט לא בוש מכך, אבל גם דאגתי להביא עוגנים כלכליים חשובים לעיר. בתקופתי בראשות העיר קידמתי 'הצעת מחליטים' ממשלתית לתעדף את בית שמש, ולהקל מעל המשקיעים לבנות מפעלים ותעשייה בעיר".