דורון, עוזר הוראה לשעבר מאזור הדרום, סיים בשבוע שעבר את עבודתו בבית הספר שאליו הגיע עם פתיחת שנת הלימודים כחלק ממתווה החינוך בצל הקורונה. מבחינתו, התקופה הקצרה הסתיימה בתחושה של אכזבה. התקופה התאפיינה בכישלון של המערכת לקיים מודל חינוכי בתקופת הקורונה, תוך מחסור עצום של כוח אדם, עומסים ולחצים על המורות וללא יכולת לשמור בפועל על הנחיות משרד הבריאות.
הוא לא מעוניין להזדהות בשמו ובשם הבית הספר בו עבד מחשש לפגיעה בצוות ההוראה. בתחושתו, אם ידעו באיזה בית ספר עבד, המערכת תבחר להאשים את המנהלת ואת צוות ההוראה שלדבריו הן האחרונות שאשמות במצב אליו הובילה המערכת שקבעה מודל בלתי אפשרי לקיים מערכת חינוך.
"עבדתי במשך שבועיים כעוזר הוראה" סיפר. "הגעתי לתפקיד כשהייתי הייתי סטודנט לעבודה סוציאלית, ובעברי הייתי מדריך נוער במשך הרבה שנים, סיימתי את התואר ואני מחכה כרגע לחתימה בפנקס עובדים סוציאליים כדי להתחיל לעבוד במקצוע, ולכן החלטתי לעבוד בתקופה הזאת בעבודות זמניות".
משרד החינוך גיבש את מתווה "לומדים בביטחון" שהוביל שר החינוך יואב גלנט, במסגרתו הכיתות בבתי הספר היסודי חולקו לקפסולות ובכך עלתה הדרישה לכוח אדם. לשם כך יצאו במשרד החינוך בקול קורא לגיוס של 13 אלף עוזרי הוראה שרובם סטודנטים להוראה, בעלי תואר ראשון, מדריכים או מדריכי תיירות שיצאו ממעגל התעסוקה בעקבות משבר הקורונה. הדרישות לקבלה לתפקיד על פי הקול הקורא הם: רישום פלילי מהמשטרה והכשרה של 15 שעות.
"לא עברתי הכשרה של 15 שעות בסמינר להוראה, לא עברתי שום דבר. שמעתי על זה משהו בדיעבד, אבל בפועל לא התבקשתי לעשות זאת", הוא מספר.
המודל של משרד החינוך אבל לא ישים
דורון אמר כי הוא סיים לא מזמן את התואר והיה חייב למצוא עבודה זמנית, ולכן שלח קורות חיים לכל דבר שאפשר. "באיזה שלב מישהי יצירה איתי קשר ושאלה אם אני רוצה לעבור בתור עוזר הוראה בבית הספר שלהם, הבאתי להם אישור משטרה והתחלתי לעבוד כעוזר הוראה", אמר.
הוא סיפר כי הוא מאוד נהנה מהעבודה עם הילדים ולצד צוות המורים שהיו לדבריו ממש מקסימים, אך בפועל המערכת לא מצליחה לפעול כמו שתיאר לעצמו משרד החינוך במודל שהציג.
דורון תיאר את המצב ואמר כי "צוות ההוראה ממש מקסים, בפועל המורות ממש מסכנות, יש בעיה משמעותית של כוח אדם, המודל של משרד החינוך הוא רעיון טוב, אבל לא ישים. העניין הוא שזה מודל שמבוסס על כך שיכפילו לצוות ההוראה את כוח האדם, אבל במקום שיכפילו להם את כוח האדם, לא רק שלא מכפילים אותו, הוא גם מצטמצם בחצי כי מחצית מהמורות נמצאות בבידוד מסיבות כאלה ואחרות".
"התוצאה בפועל שהיה מלא עומס על המורות, הן ממש קורסות, המודל יוצר מציאות מנותקת מהמציאות" אמר. לדבריו, "למשל יש הפרדה בתאי השירותים בין הכיתות אבל בפועל צריך מורה שיאכוף את הדבר הזה כי אם לילד יש פיפי והתא של הכיתה שלו תפוס, הוא הולך לתא השני וההוראה לא נשמרות. אין באמת כוח אדם שיסתובב ויאכוף את ההוראות האלו".
דוגמה נוספת שמציג דורון היא הקפסולות שבפועל מתערבבות. "הסיפור של הקפסולות שנאכף בכיתות אבל לא בהפסקות הוא עוד דוגמה לחוסר החשיבות של ההנחיות, אם רוצים לאכוף את הקפסולות בהפסקות צריך גודל משמעותי של כוח אדם שיגרום לילדים לא להסתובב עם החברים שלהם. במציאות זה פשוט לא קורה, כי אין מי שיעשה את זה", סיפר.
"סותם חורים ומעביר את הזמן"
דורון סיפר על העבודה כעוזר הוראה ואמר שעיקר תפקידו היה בעיקר לסתום חורים ולהגיע כשמורה נכנסת לבידוד. "החוויה שלי בתור עוזר הוראה הייתה מאוד נחמדה, אני נהניתי מאוד, אבל בפועל בעיקר סתמתי חורים".
לדבריו, "במקרים שהייתה מורה שהכיתה שלה פוצלה היא יכלה לתת לי נושאים לימודיים לעבור עם הילדים עליהם. בשאר המקרים הייתי משחק איתם, מדבר איתם, לא באמת מעבירים מערך שיעור. הרי אנחנו לא עוברים הכשרה לגמרי של ההוראה, במציאות הנוכחית שמורות נכנסות לבידוד זאת הסיטואציה".
"בהתרשמות שלי ההתעקשות של המערכת על למידה עם כוח האדם המועט היא פשוט לא אפשרית", אמר דורון. "זה לא שראיתי בית ספר שלא מתנהל כמו בית ספר, ראיתי מודל שלא יכול לעבוד תחת ההנחיות המנותקות ומורות מאוד מסכנות שניסו לקיים הנחיות שלא רלוונטיות ולא מציאותיות וקורסות תוך כדי", הוסיף ושאל, "איך אפשר לקיים למידה שכל דקה מורה אחרת נכנסת לבידוד? כשילדים מגיעים לא באופן קבוע, עם מעט מאוד ילדים".
לדבריו הוא מצא הרבה מורות שהרגישו במצוקה ותחת עומס ולחץ בלתי רגיל. "מצאתי את עצמי מחזק את המורות, לילדים הייתה מערכת הרבה יותר משוחררת, מעט מאוד ילדים הגיעו בפועל לכיתה והייתה אפשרות להעניק להם תשומת לב", אמר. "המורות היו נורא שחוקות, ואתה רואה איך המצוקה הרגשית קשה להם, כי כל מורה שנכנסת לבידוד המשמעות שלה שהמורות שנשארות צריכות לעבוד יותר, המצוקה הרגשית של זאת שצריכה להיכנס לבידוד, זה מאוד הזכיר לי איך פלוגה מתנהלת בצבא שאין כוח אדם וצריך לתפוס עמדות".
לדבריו יש חשיבות לעוזר הוראה לצד השאיפה שיש מורה שאליו הוא יתלווה וייתן לו הנחיות כאשר הכיתה מתפצלת לשניים. "ככה זה אמור לעבוד הכיתה מפוצלת ומורת האם נותנת משימות לעוזר ההוראה ואומרת על איזה נושאים לעבוד עם התלמידים, בתיאוריה זה יכול לעבוד טוב אם אפשר היה להכפיל את הצוות של בית הספר, אבל אין מורות ואין כוח אדם. רוב העשייה הופכת לבייביסיטר למרות שהמורות מנסות להוביל למשהו אחר, אבל זה פשוט בלתי אפשרי".