אז מי פה המטומטם בעצם?

קשה, קשה מאוד להיכנס לפעמים לראשו של הפוליטיקאי. הדעת נותנת כי אדם שהגיע לתפקיד המקנה לו יכולת לחוקק ולהשפיע על חייהם של אזרחי המדינה ניחן ביכולות מיוחדות שמבדילות ומאדירות אותו מעם. ניסיונו הציבורי, חושב לו האזרח התמים, ודאי הכשיר אותו להטביע את חותמו החיובי על מדינת ישראל. נכון, לעיתים מתגלה איזה "כוכב" פרלמנטרי, שככל הנראה לא היה זוכה בתחרות "אלוף האלופים" של מלך הטריוויה, אולם על פי רוב שייכים אותם כוכבים למפלגות בהן לא נערכות בחירות פנימיות ומיקום האנשים נקבע על פי שיקולים של מנהיג זה או אחר. בכנסת מסתובב סיפור על אדם שלא תיפקד כראוי בג'וב שסודר לו בתפקיד בשלטון המקומי. מנהיג מפלגתו החליט כי הנזק שהוא גורם גדול מדי והוא חייב לעזוב את התפקיד. אולם אז התעוררה בעיה – מדובר בבעל משפחה, שיש לו בבית מספר פיות להאכיל. איך אפשר לעולל לו דבר כזה? "מה נעשה?", שאל אותו מנהיג. לפתע צץ במוחו רעיון מקורי: "יאללה, נכניס אותו לכנסת". מיותר לציין כי הקדנציה של אותו חבר כנסת לא התבלטה ביתר יעילות.

הצפייה היא שמפלגות בהן נערכות בחירות פנימיות, קל וחומר כאלה שבהשתתפות כל מתפקדי המפלגה כמו במפלגת העבודה, ייבחרו רק אלו הטובים ביותר, שכל מהלכיהם הציבוריים מבריקים ומזהירים ולאזרח הפשוט לא נותר אלא לעמוד מהצד, להשתומם ולקנא על כך שאינו ניחן בשכלם הפורה.

קשה, קשה מאוד אפילו, להסביר על רקע זה מה חשב לו אפרים סנה, בעבר שר בריאות, שר תחבורה ומועמד לראשות העבודה, כשרץ לרדיו לפני כשבוע זמן קצר לאחר מסיבת העיתונאים בה הכריז מצנע כי לא יילך לממשלת אחדות בכל מקרה, ונתן להבין כי מבחינתו שלו שום דבר אינו סופי. מה אתה חושב אפרים, שהציבור מטומטם? שאנשי ההסברה של הליכוד לא יעשו מטעמים ממה שתגיד? "דבריי לא הובנו כהלכה", הסביר סנה, אבל את הנזק הוא כבר עשה, במפלגתו הוא פגע, והשאיר מאות אלפי אזרחים שאומרים לעצמם "איך הוא לא מבין את מה שלי כל כך ברור?"

לא חלף שבוע והגיע תורו של ויצמן שירי. סקר שפורסם אתמול הראה כי לפרס סיכויים טובים יותר לנצח את הבחירות. שירי, מקום 23 ברשימתו, מיהר לקפוץ על השלל. מצנע צריך לפנות את מקומו, הוא צולם אתמול אומר כשמאחוריו תמונה ענקית של יו"ר מפלגתו. תזכורת קצרה לכל מי שמתקשה לעקוב אחרי הסלטות הפוליטיות של שירי: פעם הוא היה מקורבו של בנימין בן אליעזר. לאחר מכן, עם כניסתו לכנסת, נהפך לשומר ראשו של אהוד ברק ולאחד מאויביו הפוליטיים המרים של שמעון פרס. לאחר שברק הודח תמך ביריבו המושבע, אברהם בורג, בהתמודדות בינו לבין בנימין בן אליעזר על ראשות המפלגה. לאחר שבן אליעזר ניצח ומינה אותו לסגן שר הביטחון הוא נהפך לאחד מראשי מחנהו. והנה דברים שאמר לוואלה! רק לפני כשנה וחצי: "הדבר היחידי שעומד לנגד עיניו של פואד זה פואד. 17 שנה הלכתי איתו, אבל כשהייתי צריך אותו הוא לא התבלבל ועשה את כל הדילים האפשריים להבטיח את בחירתו לשר ביטחון מבלי לחשוב שיש מחר".

והנה, לאחר הסקר של אתמול הוא פתאום נהפך לתומך פרס נלהב. והנה מה שאמר על פרס באותו ראיון לפני כשנה וחצי: "פרס התמודד חמש פעמים והפסיד חמש פעמים. בבחירות האלו (בשנת 2001, ל"מ) הוא עשה הכל כדי שאהוד יזוז, עוד לפני שהבוחר אמר את דברו, והכל כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלו ... נבחרי ציבור צריכים להיות בני אדם, ואצל חלק גדול מחברי הכנסת, השררה מוציאה אותם מדעתם. הם לא בוחלים בשום אמצעי כדי להגיע למטרה. בגלל אגו אנשים עבדו נגד המפלגה שלהם. בכל מפלגה אחרת, איש כמו פרס היה מסולק בעקבות מה שעשה. רק מפלגה שמתאבדת לדעת נותנת לו תפקיד בכיר. מפלגה כזו אומרת במילים פשוטות שהיא לא אלטרנטיבה ולא תקווה".

אז מה, שירי, הציבור טמבל? בעל זיכרון חלש? אתה באמת חושב שהוא קונה את תמיכתך בפרס? אתה חושב שפרס מאמין לך? אתה חושב שיש סיכוי שהמהלך הזה יצליח? ואם לא, אתה לא מבין איזה נזק אדיר אתה גורם למצנע ולכלל המפלגה?

הקטע הטראגי בהתנהלותם של סנה ושירי היא שמטרתם בסופו של דבר זהה לזו של מצנע והעבודה: לקבל איזה תפקיד טוב במערכת הפוליטית, שר במקרה של סנה וסגן שר במקרה של שירי. הבעיה היא שהם עושים את כל הטעויות האפשריות שרק מרחיקות אותם משאיפותיהם. מה, הם לא מבינים את זה?