אלוהים מת

מעיד אני עלי שמים וארץ כי אין לי כוונה להחזירכם בתשובה. אכלו שרצים, שתו שומני חזיר ויבושם לכם. כל שאני עושה, כופרים אהובים שלי, נעשה מתוך רצון כנה לשתפכם בפרשת השבוע, שכן אין לכם סיפור טוב מזה בכל העיר. ואם נכונים דברי בכל שבת, הרי שבשבת הקרובה, פרשת וישב, נכונים הם עשרת מונים, שלא לומר "נכונים על אחת כמה וכמה". חברים, אני ממליץ בחום: פיתחו חומש בבראשית ל"ז, ותעשו לעצמכם גוד טיים ביידיש. הו כן, זה נהדר. סיפור יוסף ואחיו הוא באמת סיפור שיש בו הכל: שקרים, קנאה, סקס (את אשת פוטיפר זוכרים?) ורוקנרול.

גם מגילת אסתר עשירה ועלילתית במיוחד. שימו לב לדמיון הרב: יוסף, מרדכי ואסתר הם יהודים שלא מגלים את דתם ועולים לגדולה במדינה שלטת. עלייתם לגדולה מצילה את עמם - יוסף מציל את אחיו מרעב ואסתר מצילה את עמה מהרג - אך גם את הממלכה הם מצילים, את פרעה מרעב ואת אחשוורוש מרצח פוליטי של בגתן ותרש, האחים לבית עמיר. אצל יוסף נרשמת תפנית בסיפור בעקבות שינה - חלום פרעה. אצל אסתר זה קורה בשל חוסר שינה - נדודי שנת המלך. בשני המקרים מעשה טוב נזכר לפתע - פתרון החלום של שר המשקים במקרה יוסף והשטינקריות של מרדכי במגילת אסתר. גם יוסף וגם אסתר מתוארים כיפי תואר. שניהם מגלים את מוצאם במסגרת ארוחה משולשת ודרמטית - יוסף מגלה לאחיו את זהותו האמיתית לאחר סעודה עם פרעה והאחים, ואסתר עושה זאת בסעודה עם אחשוורוש והמן. וכמובן, שני הסיפורים, איש לא יחלוק על זאת, פשוט מדהימים. התנ"ך במיטבו.

יש גם מוטיבים פילולוגיים משותפים, אבל נקודת המתאם המשמעותית ביותר היא מה שאין בשני הסיפורים הללו: את אלוהים. גם במגילת אסתר וגם בתיאור מאורעותיו של יוסף, ה' לא מוזכר בשום אופן. מדובר ברצפים מדהימים של התרחשויות המובילות להפי-אנד, אבל המילה נס לא מוזכרת בטקסט. בעיני זה המסר הגדול של הסיפורים הללו, שצירוף מקרים הוא המקום בו אלוהים בוחר להישאר בעילום שם.


פסוקו של יום, הדור הבא. הגירסה החמיצרית:

יוסף מגורש מביתו ונהיה מלך במצרים. אביו חושב שאיבד את בנו. למה לעזאזל יוסף לא שולח איזה מצרי שפוט לאביו כדי לספר לו כי הוא חי? (צר לי, חברים, מדובר בשאלה רצינית).