אחת ההחלטות התמוהות ביותר של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בסדרת תיקיו הפליליים של בנימין נתניהו, משמשת בידי מנדלבליט טענת הגנה במערכה הציבורית שלוחת הרסן שמנהל נגדו נתניהו: ההכרזה המקדימה בפרשת רכש כלי השיט, תיק 3000, שנתניהו אינו חשוד בה. אילו רצה היועץ להפיל את ראש הממשלה, כטרוניית נתניהו, היה מאשר למשטרה לחקור אותו כחשוד בין חשודים, ולא מסתפק בגביית עדותו בתשאול פתוח, נטול אזהרה. די היה בסימון נתניהו כחשוד בתיק ביטחוני, להבדיל מקבלת מתנות ויחסים עם אילי תקשורת, כדי לפגוע אנושות בתמיכה הציבורית בו, אך מנדלבליט לא עשה זאת ובכך העניק לנתניהו שי פוליטי יקר ערך.
בעוד ארבעה ימים תעמוד אותה הודעה של מנדלבליט, שנתניהו לא נחשד ולא ייחקר בתיק 3000, בפני מבחן מחודש, מסוכן מתמיד לנתניהו. מנדלבליט יגיב אז לעתירת התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ, לבטל את ההתנזרות מחקירת נתניהו. שש פעמים נהדפו עתירות קודמות של גורמים שונים בעניין זה, אך בפעם השביעית מבצבץ סיכוי שבג"ץ - אולי אף בהסכמת היועץ - ייעתר וישיק השלמות חקירה שיכללו גם את נתניהו. הרבה תלוי בתוכן ובנימה של עמדת מנדלבליט. הוא עשוי להתחפר בהחלטתו המקורית, מ-2017, כדי שלא להודות בטעותו, אך אפשר ששלוש השנים שחלפו מאז והמלחמה שאסר עליו נתניהו ריעננו את חשיבתו. די בכך שלא יתנגד לחקור, ולא יעודד את בג"ץ לדבוק ברתיעתו המסורתית להימנע מאילוץ התביעה לנהל אחרת את התיק, להצלחת העתירה.
הכישלון שהיה גלום מראש באותה הודעת אל-חקור של מנדלבליט הוא ההיגיון המעגלי שלה: אין לחקור בלי ראיות, ואין ראיות בלי חקירה. נחוץ רף מסוים של ראשית ראייה כדי ששוטר יפתח בחקירה, רף גבוה יותר כדי שפרקליט יאשר לשוטר לפתוח בחקירה נגד איש ציבור, ורף גבוה במיוחד כדי שיועמ"ש יאשר לפרקליט המדינה לאשר לראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה לחקור ראש ממשלה. מכאן שהחלטת היועץ היא התחנה המרכזית, שלישית מתוך חמש, במסלול המוביל ראשי ממשלה מחקירה משטרתית והמלצת פרקליטות עד להרשעה בבית במשפט המחוזי ודחיית הערעור בעליון - ובלבד שאמנם רה"מ נחקר.
עד כאן סביר ומקובל. החלק התמוה והמקומם הוא שמנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן השתכנעו מלכתחילה שמוצדקת חקירה פלילית נגד חשודים בעבירות, אבל סירבו לכלול את נתניהו ברשימת העבריינים לכאורה. בכך גרמו לתיק נזק כפול. בנוסף להימנעות מחקירת נתניהו באזהרה, לא נאספו ראיות חפציות, כגון מתוך תיעוד הפגישות שלו (כשמנדלבליט נחקר בספיחי פרשת הרפז, נתפס ונבדק היומן הממוחשב מתקופתו כפרקליט צבאי ראשי); ומי שהוגדרו חשודים, כמו גם עדים שלא נחשדו, הבינו שלא כדאי להם להפליל את נתניהו - הוא חסין ועלול להיפרע מהם.
המאמץ העיקרי בעתירת התנועה לאיכות השלטון הוא להפוך מאה סימני שאלה, מטרידים כשלעצמם, לסימן קריאה נוקב דיו לביטול האיסור לחקירת נתניהו. הכמות עשויה לשכנע, אבל האיכות אינה פורצת תחומים חדשים. היא רק עוד, הרבה עוד, מאותו דבר.
נתניהו חרג בעליל מכללי המינהל התקין ועבודת המטה. הוא החליט ופעל לבדו, כאשר אין לראש הממשלה שום סמכות עודפת, לעומת מנגנון ההכרעות הקבוצתיות - והאחריות המשותפת - של הממשלה ושל ועדות השרים המהוות ממשלה-זוטא. במשטר הישראלי, ראש ממשלה אינו שליט עליון ויחיד. הוא כפוף הן לחוק והן לתקנוני עבודת הממשלה.
עקיפתה של חובת ההיוועצות בשרים נוספים ושל הבאת טיוטת עמדתה הרשמית של המדינה להחלטה קבוצתית יכולה להיחשב לעבירה של מרמה והפרת אמונים, הנושאת עונש של עד שלוש שנות מאסר. אלא שהרשעה בהקשר האמור - ובלי ודאות קרובה להרשעה גם אין תחילת חקירה, באותו הגיון מעגלי שהוזכר - טעונה הוכחת היסוד הנפשי של הנאשם, מודעותו לכך שאינו נוהג כשורה. נתניהו יוכל לטעון שפעל באמצעות המטה לביטחון לאומי, שהבטיח לגלות למנדלבליט את סוד הפנייה לקנצלרית אנגלה מרקל - ומכאן שלא היתה לו כוונה פלילית - ושהאמין לתומו שאין רבב בפעילותו. הפרכת טענתו אולי אפשרית, אך לא תהיה קלה.
אשר לתוכן אותה פעילות, סימני השאלה המרחפים סביב ההחלטות על הצטיידות בכלי-שיט, בהם תת-ימיים, לחיל הים, ועל ברכת הדרך למכירת צוללות גרמניות למצרים, מכל אחד מהם בנפרד לא תצמח ישועה לחושדים בנתניהו. מול כל תומך במספר מסוים של צוללות - חמש או שש, בכל רגע נתון - אפשר להביא מומחה או בעל תפקיד שטען ההיפך, ואם יוזמנו קצינים בכירים להעיד מתוקף בקיאותם בלחימה ימית בשאלת הצוללות המצריות הרצויות לישראל, יהיו ביניהם שיצהירו שכלי-שיט ידועים ומוכרים מתוצרת מספנה גרמנית עדיפים בראיית ישראל על כלים מסין, רוסיה או קוריאה הדרומית.
המלצת דרג צבאי-מקצועי, השוקל אילוצי תקציב וכוח-אדם לנוכח משימותיו ומתעדף את סעיפי רשימת הרכש שלו לפי הצורך לאזן בין כוננות מידית למלחמה מחר לבין בניין כוח למלחמה בעוד עשור, גם אינה מעיבה כשלעצמה על דבקות דרג מדיני בחזון שהציב. תמיד יש בעד ונגד. ייצור ה"לביא" בישראל כתשתית לתעשיית ביטחון ותעופה מול התעצמות כוחות היבשה והיחסים עם וושינגטון. משקלה של שייטת הצוללות 7 לעומת הכוח העיקרי של שייטת ספינות הטילים 3 מכאן וכשחקנית אסטרטגית במאזני אימה, הרתעה והכרעה. גם אם יוכח שנתניהו טעה ואף חרג מסמכות, זאת תהיה רק ראייה לשגעון גדלות, במסגרת התפקיד שהאציל לעצמו כמושיע העם והמדינה מאיראן, אך עדיין לא ראייה לשחיתות.
מתוך הבנת מורכבות זו, שבסביבה הפוליטית היא ציבורית יותר מפלילית, קראו שלושת רבי-האלופים שהיו בדרג שמתחת לנתניהו לאורכה של פרשת רכש כלי-השיט לא לחקירת משטרה נגדו, אלא להקמת ועדת חקירה. מרגע שבני גנץ וגבי אשכנזי הפכו לסייעניו וגנזו את קריאתם, נותר משה יעלון בודד במערכה זו. זה לא בהכרח לטובתו של נתניהו: אם בג"ץ יורה על השלמות החקירה הפלילית, מצבו עלול להיות קשה יותר מאשר בדוח ועדת חקירה, התלוי בהרכב ובניסוח.
הטעות הבסיסית של הטוענים לשחיתות נתניהו בתיק 3000, המתוסכלים מחמיקתו מחקירה, נובעת מהתעקשותם שהחלטותיו בפרשה היו כה תמוהות, כה נוגדות את השכל הישר והמינהל התקין גם יחד, עד שהכרח לחפש להן מניע פלילי. בכך הם משחקים לידיו: אם ישכנע שהחלטותיו היו סבירות, למרות סגנונן המגושם והרודני, ייחלץ מהמצור.
אלא שהכיוון הנכון בדיוק הפוך. גם אם ההחלטה מוצדקת לפי כל אמת מידה ממלכתית ומקצועית, אסור לעובד ציבור - ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל, מנהל מחלקת המים בעירייה - להיות מעורב בה אם הוא עלול להימצא בניגוד עניינים. זאת עבירת שוחד, מירמה והפרת אמונים. למשל, אם בעת שהנשיא טרומן החליט להטיל פצצת אטום על הירושימה היו לו מניות במפעלים גרעיניים, זאת היתה שחיתות (בדייה, שניתן להחליף בה את טרומן בטראמפ ויפן באיראן). מאמצי נתניהו לספר, בתיק 4000, שהדרג המקצועי במשרד התקשורת המליץ על והוא רק אישר את המדיניות כלפי בזק/יס, לא יועילו לו לחמוק מאשמת שוחד אם יוכחו ניגוד עניינים, מתת ותמורה.
נתניהו לא ידע
הסיכון הגדול ביותר לנתניהו, אם המשטרה תורשה לחקור את חלקו בתיק 3000, נובע מהיבט שהוזנח עד כה, אולי בגלל פערי זיכרון אירגוני במשטרה, בפרקליטות ובמשרדו של היועץ המשפטי לממשלה: ניגוד העניינים המובנה בקשרי נתניהו עם משרד עורכי-הדין של יצחק מולכו ודוד שמרון. לא ההנחה העממית, הטבעית, המפקפקת בטוהר הרקמה המחברת את נתניהו לדודנו שמרון ולגיסו-שותפו מולכו. זה מובן מאליו ונמצא ביסוד הרחרוח סביב מהלכי שמרוןומולכו בפרשת כלי-השיט. מה שלא צף עד כה על פני המים הוא המסמך שיסתור כל התכחשות, מצד נתניהו או מצד שמרון, לתחולת איסור ניגוד העניינים.
גרסת נתניהו, בעדותו הפתוחה, תואמת את גרסת שמרון בחקירתו באזהרה: הם לא שוחחו ביניהם על רכש כלי-השיט ונתניהו לא ידע ששמרון הוא עורך דין - ואולי גם שותף עסקי - של נציג מספנות "טיסנקרופ" מיקי גנור. נתניהו לא ידע, כי שמרון לא סיפר לו, ששמרוןירוויח אם המספנה תמכור יותר צוללות לישראל ולמצרים וספינות טילים ("מגן") גדולות מהמתוכנן לאבטחת אסדות הגז.
שמרון ומשרדו מטפלים בענייניהם הכספיים של שרה ובנימין נתניהו, בעזבונו של בן-ציון נתניהו, במיליונים של נתן מיליקובסקי, במכון יונתן שהקים נתניהו כביכול לזכר אחיו ובפועל כמקפצה פוליטית, בקונסוליה האמריקנית בירושלים ובעוד לקוחות רבים. שמרון טיפל בדירת הזוג נתניהו ברחוב עזה 35 ובהסדר פרשת הבקבוקים הממוחזרים של שרה מול היועמ"ש יהודה וינשטיין.
עו"ד מיכאל ראבילו ממשרדו השגיח על תפקוד פרקליטות מחוז ירושלים בתביעת מני נפתלי נגד ראש הממשלה - לא רעייתו, אף שהתעמרותה המוכחת בעובדי המעון הכריעה את הכף. כוח המשיכה של מולכו ושמרון נבע מקרבתם לנתניהו. משיכה בקריצה, כי בגלל אותה קירבה ידועה, הוטלו עליהם מגבלות, כגון העברת הטיפול בלקוחות מסוימים לעורכי דין אחרים במשרד.
ב-2010 התפרסם הסדר ניגוד העניינים שנחתם עם משרדם של מולכו ושמרון - לא בגלל עסקי שמרון-נתניהו, אלא כדי לאפשר למולכו לשמש שליח אישי של ראש הממשלה. מולכו התחייב, בין השאר, שהמשרד לא ייצג שום לקוח "מול משרד ראש הממשלה וראש הממשלה" (מעניין לדעת אם ייצוג שני הלקוחות הפרטיים נתניהו ומיליקובסקי, מיטיבו בפרשת מניות חברת סידריפט, נכלל בהתחייבות זאת) - וכי במקביל לפנייה למנכ"ל משרד ממשלתי יעודכן גם היועץ המשפטי של אותו משרד. סעיף ג' זה של ההסדר עשוי להסביר מדוע פנה שמרון לעו"ד אחז בן ארי, היועץ המשפטי במשרד הביטחון, בעניין מכרז כלי-השיט: כדי להיות מכוסה מפני טענת חריגה מההסדר, בלי לציין זאת באוזני בן ארי.
באוקטובר 2015, חודשים מעטים לאחר שנתניהו התחיל להחזיק גם בתיק התקשורת, קבע היועץ וינשטיין, לקראת סיום כהונתו, שעליו להימנע מעיסוק בתיקי לקוחות משרד שמרון-מולכו בתחום הבזק; ורק ביוני 2016 הגביל יורשו מנדלבליט את מעורבות שר התקשורת נתניהו בענייניו של אלוביץ'. שמרון, ההוא מניגוד העניינים של עצמו, הכין את הסדר ניגוד העניינים נתניהו-אלוביץ', לפי גרסה בעייתית שמסר לו נתניהו. ערבוביה שלמה, גילוי עריות, וסתירה בין גרסה זו של היכרות קלושה לגרסת החברות הקרובה עם אלוביץ' ששיווק נתניהו בהמשך לפי נוחותו. נתניהו, לפיכך, השתמש לכאורה בשמרון כדי להערים על הרשויות והערים על שמרון כדי שיהיה שליחו לדבר גרסה סותרת.
כל אלה אירועים מאמצע העשור החולף, אבל על צווארי נתניהו ושמרון צריך להכביד מסמך שכוח מ-2004. נתניהו, שר האוצר בממשלת שרון, טיפל בין השאר במכירת מניות המדינה בבנק דיסקונט. יצחק מולכו היה "יועץ אישי לשר האוצר בעניינים שונים" ומשרד שמרון-מולכו "המייצג את שר האוצר בענייניו האישיים" ייצג אחת החברות שהתחרו על הרכישה. מיכל עבאדי-בויאנג'ו, אז יו"ר מועצת המנהלים של חברת "נכסים מ. י.", לאמור מדינת ישראל, ולימים החשבת הכללית באוצר, לשעבר חברת מרכז הליכוד, פנתה לנתניהו ולחשכ"ל ירון זליכה, שאחיו אייל עבד במשרד שמרון-מולכו, ודרשה מהם לחדול ממעורבות בדיסקונט. נתניהו נאלץ לבקש מהממשלה להעביר את הטיפול לשר המשפטים, טומי לפיד.
סיפור דיסקונט מוכיח שנתניהו ידע כבר ב-2004 שאסור לו לעסוק בענייני לקוחות של משרד שמרון-מולכו. לא מה אסור למולכו ושמרון, לפי ההסדר של 2010, ולא מה אסור לנתניהו בתקשורת, לפי הסדרי 2016-2015. כל מי שעיניו בראשו מבין שדין ספינות כדין בנק. אין כאן שום צל של ספק: אם זה שמרון ומולכו, חל על נתניהו איסור נגיעה. או הוא, או הם. לא ייתכן עניין ממשלתי שגם נתניהו וגם שמרון-מולכו מעורבים בו. זה ניגוד עניינים, שהתעלמות ממנו מקימה חשד למרמה והפרת אמונים.
גם שמרון ומולכו ידעו. לכן, אם נתניהו ידע ששמרון מעורב בפרשת כלי השיט, כנציגו של גנור, היה על ראש הממשלה לחדול מלעסוק בנושא ולהעביר את הטיפול לאחרים בממשלה, כגון שרי הביטחון והאוצר; ואם לא ידע, כי שמרון נמנע בכוונת מכוון מלגלות לו, פן יזדעקו היועץ וינשטיין והיועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה שלומית ברנע פרגו, מצבו המשפטי של שמרון יחזור להיות קשה.
בשיחתו עם אחז בן ארי, שעליה דיווח יועמ"ש הביטחון למנכ"ל משרדו דן הראל, הסתמך שמרון על מידע שהיה בידיו באשר להנחיית נתניהו למשרד הביטחון. מכאן, ולא רק מפני שהכול יודעים מדוע גנור נכנס לחופה עם פרקליטו האישי של נתניהו, שלפחות חצי מהצמד נתניהו-שמרון היה בקי במעורבות החצי השני.
לחשודים אחרים בתיק 3000 ייחסו המשטרה והפרקליטות תכנון עתידי של קבלת תמורה על פעולותיהם, בבחינת שלח לחמך על פני - או מתחת - המים. שמרון, בהיעדר ראיות על שיח ישיר עם נתניהו, להבדיל ממגעים עם מקורבים אחרים, יצא פטור מכך. רבות מחשבות בלב איש, אך טלפתיה אינה קבילה בהליך המשפטי.
המשטרה המליצה להאשים את שמרון בתיווך לשוחד. הפרקליטות צמצמה את החשד, בכפוף לשימוע שעדיין לא נערך, להלבנת הון. מאוד לא נעים, אך לא נורא. "עבירה טכנית", זילזל שמרון, וגם היא תיגנז בשימוע. ניצחון, חגג פרקליטו של שמרון, שבצירוף מקרים נוח הוא גם סנגורו של נתניהו, עמית חדד. פחת הלחץ סביב שמרון, שם היו בשלב הקודם מי שהתמרמרו על שאבי המשפחה עלול לשבת בכלא כי שתיקתו מונעת הפללה של נתניהו. לחץ העשוי להתחדש, אם בג"ץ ידרבן את מנדלבליט להשלמות חקירה, והפעם כשגם נתניהו מוגדר כחשוד.
מה שנתניהו ושמרון צריכים להישאל, בהשלמות כאלה, הוא מה ידע כל אחד מהשניים ומתי, בשים לב לניגוד העניינים, וכאשר ידע - איך הוא מנמק את מעשיו ומחדליו. זה אפיק חיוני להגעה לחקר האמת, ופורה יותר מסוגיית מספר הצוללות הנחוצות לישראל בכל רגע נתון בעשורים הקרובים (שלטענת השני בראשי המטה לביטחון לאומי של נתניהו, יעקב עמידרור, הועלתה ביוזמתו), ומהבעד-ונגד של הצטיידות הצי המצרי בצוללות גרמניות.
(עדכון ראשון: 15:33)