תכנית "מגן ישראל" - ייקוב הדין את ה-R, מקדם ההדבקה - לניהול משבר הקורונה, מיסודו של פרופ' רוני גמזו, אינה רק התאמה קלה למצב, בבחינת החלפת תרופה אנטיביוטית לחולה, מוקסיפן במקום רפאפן. זאת תפנית חדה, המאפיינת את דפוס ההתנהגות של בנימין נתניהו: כניעה לשיקול פוליטי ולאחר חודשים מעטים חרטה מאוחרת. הכתום בכומתות של פיקוד העורף, כנושא עיקרי בנטל, הוא הדגל הלבן של נתניהו.
עד להרכבת הממשלה הנוכחית היה האילוץ העליון בסוגיית הקורונה שימור יחסיו עם יעקב ליצמן. חודשיים בלבד לאחר מעשה קשה להיזכר ולהאמין עד כמה היה ליצמן, כראש מפלגתו, מרכזי במשבר כמופקד על משרד הבריאות. כדי שלא להרגיז את ליצמן, חתם נתניהו על כל מה שהוא והמנכ"ל משה בר סימן טוב דרשו; והעלים עין ממחדלים ניהוליים ומהחלטות שרירותיות. יותר מכל, מההתנכרות לצה"ל - אותו ארגון שאליו, ובתוכו פיקוד העורף, היה נתניהו אמור להתוודע מקרוב בין נובמבר 2018 לנובמבר 2019, כשהחזיק גם בתיק הביטחון.
בדפוס ההתנהגות של נתניהו יש עקביות: התרפסות שבסופה התנכרות. ליצמן נדחק עכשיו לשוליים עד כדי הרחקתו מקבינט הקורונה. זה שחזור המעשה בשר הביטחון הראשון של נתניהו, יצחק מרדכי, ב-1998. נתניהו פחד מכוחו של מרדכי בליכוד. בהגיעה העת למינוי הרמטכ"ל ה-16, לקראת סוף כהונתו של אמנון ליפקין-שחק, רצה נתניהו בסגנו הראשון של שחק, אלוף מתן וילנאי. מרדכי התעקש על הסגן השני, אלוף שאול מופז. נתניהו נכנע, התפאר במינוי מופז - ובתוך חצי שנה הסתכסך עם מרדכי, דחק אותו החוצה והציע את תפקידו לווילנאי. זאת הייתה הודאה בחולשתו בשאלת מינוי הרמטכ"ל, אך וילנאי לא התפתה להיות הממונה על מופז והצטרף לאהוד ברק במסעו להפלת נתניהו.
בדומה, באימוץ הכפוי של תכנית גמזו מודה נתניהו בפועל בכישלונו כשותפם של ליצמן ובר סימן טוב ובסירוב להישען על מערכת הביטחון, פן נפתלי בנט ובני גנץ יוכלו לנופף בליטרת בשר מוכת נגיף.
בוזבזו כמעט חמישה חודשים, מאז תחילת מרץ. כל מה שמציע גמזו השבוע, הוצע והוכר כבר אז. פרטים מלאים ניתן לקבל מקצין הרפואה הראשי, תא"ל ד"ר טריף בדר, ומסגנו, אל"מ ד"ר נעם פינק; מראש אגף המבצעים, אלוף אהרן חליווה, שבתפקידו הקודם כראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה היה מפקדו של הקרפ"ר; ומאלוף פיקוד העורף עד לאחרונה, תמיר ידעי, כעת אלוף פיקוד המרכז. ההתנגדות להסתייע בהם כגורם מוביל, ולא רק נקודתי (בני ברק), היא אחת השערוריות הגדולות ביותר בפרשת טיפולם של נתניהו, ליצמן, בר סימן טוב ושר הבריאות זה חודשיים יולי אדלשטיין במשבר הקורונה.
זאת גם טיפשות כלכלית, כי קריאה מתואמת לשירות מילואים פעיל של מובטלי קורונה יכולה להקל במשהו על הסבל והזעם; אבל לפני הכול אטימות יהירה כלפי משאב לאומי בהישג יד. כאילו קרס בית, כוח מנוסה של פיקוד העורף - דחפור עם חיישנים חדישים, כלבי איתור ורופאים מיומנים - דוהר לזירה, ונתניהו מסרב להשתמש בו ומורה לחפור בהריסות בידיים חשופות, כי כך רוצים ליצמן ובר סימן טוב.
והרי שר הביטחון נתניהו הוא שנידב אשתקד לנשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, את עזרת פיקוד העורף, כאשר מאות כורים נלכדו בקריסת סכר. האלוף ידעי סיפר במאמר לכתב-העת של צה"ל "בין הקטבים" שבשליחות הסיוע לברזיל נבחנה מידת הצלחתו במאמץ לחיזוק פקע"ר ולסיגולו לצרכי ארגון חירום ממלכתי, צבאי-אזרחי.
פיקוד העורף חונה ברמלה, בבסיס בריטי שנקרא על שמו של מפקד מחלקת הל"ה דני מס ושיד זדונית או רשלנית מחקה אותו לטובת קצין אפל, רחבעם (גנדי) זאבי. במחנה דני - המבצע שהנציח את שמו הביא את צה"ל לרמלה וללוד - שכן בשנות ה-50' מטה חיל האוויר. שם ישב ה"בור" של המטכ"ל במבצע קדש ובו קבעו את מפקדותיהם בזה אחר זה אלוף פיקוד המרכז, קצין חי"ר וצנחנים ראשי ולבסוף אלוף פקע"ר.
ידעי, שהגיע לפקע"ר מפיקוד על אוגדת איו"ש, הכיר את יכולות צה"ל וקהילת המודיעין לספק נתונים, לבנות תמונת מצב, לשקף, לשתף, לעדכן, לארגן; כל מה שאין למשרד הבריאות. המחשוב, הריכוז; העיניים נפקחו לגלות ש"מהפכת המידע עובדת וכי ניתן לממשה על בסיס התפיסה המבצעית והיכולות הטקטיות שנצברו בפיקוד העורף". בכך נפתרה, פנימית, המחלוקת בשאלת "האחריות המרחיבה: עד כמה צריך הפיקוד להתכונן להחליף בחירום רשויות אזרחיות כושלות, והאם נכונותו לבוא במקומן עלולה להפוך לנבואה המגשימה את עצמה".
הרעיונות שהפכו למציאות מדכדכת
למחצית הראשונה, התשובה הייתה חיובית. לשנייה, מסתבר, שלילית. מערכת הבריאות היא רשות אזרחית כושלת, אך מתבצרת מאחורי חומות מקצועיות ומשפטיות (למשל, מגבלות על מסירת מידע רפואי). פיקוד העורף נערך לבוא במקומה באירוע חמור - מגיפה או התקפה ביולוגית - אך הנבואה לא הגשימה את עצמה. יש אולי נביא בצבאו, אבל לא בממשלתו.
"היכולת של האויב לשגר מטחים גדולים ולייצר רצף אש, שיביא בתורו לרצף של אזעקות בעורף", כתב ידעי, "מאפשרת לו לחשוב על רעיונות כמו 'סגר', 'עוצר' ו'שיתוק משקי' בישראל, גם בלי לצפות לפגיעה ממש". כל הרעיונות הללו היו למציאות מדכדכת השנה; רק הגדרת האויב טרם עודכנה.
פיקוד העורף, לפי ידעי ובוודאי גם יורשו, האלוף אורי גורדין, "גדול פי כמה מכל ארגוני החירום האחרים במדינה גם יחד. מעצם גודלו, ריבוי תחומי הידע, ההתמחות והמיומנות שלו, העלות השולית של ביצוע כל פעולה שלו עדיפה על ארגון קטן ממנו. יתרון זה מובהק עוד יותר בעולם המידע, כמוקד, צומת ו'רשת של רשתות'" הרופא המוטס בדרך למשימה רחוקה, כאשר כל צה"ל מאחוריו, לעומת רופא הכפר החביב והאבהי אך האיטי והמיושן.
יש לפיקוד העורף ייעוד מלחמתי, שצורך אפשרי בו נרמז שוב השבוע בהתלקחות בגבול הצפון; אבל רק שיעבוד פושע של היגיון ממלכתי לחשבונות פוליטיים מנע עד כה את השימוש במלוא יכולותיו. טוב שפקע"ר סבלנותו של גמזו, באופן שלא הותיר לנתניהו ברירה, ואם המפקדה הצבאית-רפואית תיצור מבנה משולב, גורדין בעור גמזו, מה טוב.