(בווידאו: טחינת אל-ארז הודיעה כי תתרום לקהילת הלהט"ב ונענתה בחרם)
שיחת היום בחברה הערבית היא הטחינה שמגיעה מנצרת, עם בשורה. הבשורה של טחינת אל-ארז ("הארז"), היא תרומה לקהילה, בתחומים רבים. משהו מקובל אצל יזמים בעלי שאר רוח, דוגמת בן אנד ג'ריס. אבל, כשלפני כמה ימים הודיעה בעלי אל-ארז, ג'וליה זהר, ברשתות החברתיות, כי החברה המשפחתית שלה תתרום כסף לאגודה למען הלהט"ב להקמת קו סיוע וקשב בערבית, פרצה סערה.
הייתה זו הפעם ראשונה שחברת מזון ישראלית בבעלות ערבית הביעה תמיכה פומבית בקהילה הגאה, נושא נפיץ בחברה הערבית בכלל והמוסלמית בפרט. בעקבות הצעד, קראו גורמי דת מוסלמיים להחרים את החברה והופצו סרטונים המראים הורדה של מוצריה ממדפי מרכולים ואף השלכתם לפח, בעוד שגורמים בקהילה הגאה קראו לקנות ממוצריה.
התוצאה לא ברורה, גם לא לחברה שעוד לומדת את השפעת הקריאה לחרם ואומרת שנתונים ראשוניים יהיה בידה רק השבוע. הנזק הכלכלי ככל הנראה זניח, מאחר שהחברה פונה בעיקר לקהל יהודי דובר עברית. על פי אחת ההערכות רק כ-5% ממוצרי החברה משווקים דרך חנויות ומרכולים ביישובים ערביים.
"אתה לא יודע כמה אנשים רוצים לשמוע ממני. לא רציתי להיות במדיה כי לא רציתי לתת התייחסות לצד השני שכותב עליי דברים לא טובים", אמרה לוואלה! NEWS מנכ"לית המפעל, ג'וליה זהר, שממאנת להתראיין. "לא רוצה לתת להם אפילו גרגר אחד של הערכה או הכרה. זה מה שהם רוצים. הם רוצים לשמוע אותי ולקחת מה שאני אומרת ולהתחיל להפיץ את זה".
זהר סיפרה כי המאבק שמתנהל בימים האחרונים בתקשורת משפיע עליה מבחינה נפשית. "הייתי נסערת יותר", העידה, "אבל כמות האהדה והאהבה שאנשים שלחו לנו ותמכו בנו נתנו לי קצת כוח. קצת שם אותי במקום אחר מהראש הזה".
"חשבתי שהחיים נגמרו לי באותו 'בום' שגרם הגל של השנאה והטלפונים למשרד. אבל כשהגל השני בא, עם תגובות התמיכה, אז יכולתי לעצור לרגע ולנשום קצת", תיארה זהר. "לקחתי פסק זמן ואני לא מתראיינת כי אני רוצה שהגל הזה יעבור. גם בשבילי קצת להירגע וגם בשביל האנשים וכל השנאה הזו שהם יורים בי אז שיירגעו קצת. אחר כך נוכל עוד לדבר".
זהר הדגישה כי מבחינתה לא מתנהל מאבק. "אני לא הולכת לבית משפט על זה. מבקשת מאלוהים סליחה לכל מי שעשו לי רע". עם זאת, היא תוהה כי "אם הייתי בארה"ב אני לא יודעת אם דבר כזה היה גורם לחרם".
מפעל "טחינת אל-ארז" נוסד בנצרת בסוף שנות ה-80. היה זה חלומו של אסעד זהר, שהחליט להקים מפעל קטן לייצור טחינה גולמית משובחת בשיטה המסורתית. תוצרת המפעל משווקת בישראל ומזה כ-15 שנה גם בעולם, בעיקר בארצות הברית. על פי הערכות, כ-30% מתוצרת המפעל הולכת ליצוא. גרעיני השומשום מיובאים מאתיופיה ובטחינה באבני ריחיים נעשה שימוש באידוי המונע שינוי צבע.
ג'וליה זהר מנצרת לא תכננה להיות בעלים של מפעל לטחינה. היא בכלל אשת חינוך, מורה בהכשרתה, אך כשבעלה הלך לעולמו, עבר מפעל חייו לניהולה. שפים נודעים אוהבים לעשות שימוש בטחינת אל-ארז במתכונים שלהם ובמנות המוגשות במסעדות שלהם, והם אוהבים להמליץ עליה. לחברה כשרויות של בד"ץ העדה החרדית והרבנות הראשית נצרת עלית.
"כולם מכירים את ג'וליה זהר כאישה מדהימה, אימא לבת מקסימה, מי שכל הזמן תורמת לכל מיני מטרות ובחברה הערבית כולם אוהבים אותה ומכבדים אותה", אמר השחקן-ליצן סרחאן מחאמיד, שלפני כמה חודשים השתתף בתשדיר פרסומת לטחינת אל-ארז. "כשהייתי במפעל בצילומים ראיתי מוסלמים, נוצרים, יהודים, ילידי הארץ, עולים מרוסיה, כולם מחייכים, עובדים יחד באווירה חמה במפעל שתומך בעובדים. הרגשתי שזה עבורם בית ואני הרגשתי שמארחים אותי בבית, לא סתם מפעל".
מחאמיד סבור שזה יהיה גל חולף. "מה שהופיע זו החלטה של התנועה האסלאמית. מישהו כתב. מישהו עשה צילום מסך. הפיץ ברשת ותוך שעות הכול התפרץ". לדבריו, "זה לא יישאר לנצח. זה ייגמר כמו שזה בא. יש בעיות אמיתיות. כל יום יש רצח. שייצאו וייעשו בלגן על זה".
"בכל משפחה ערבית יש לפחות אדם אחד שהוא להט"ב"
"הפסקתי להבין את הזעם על התרומה הזו בקרב מוסלמים דתיים. כנראה שאני גם לא אמור להבין", אמר חאדר אבו סייף בן 33 מיפו, בן למשפחה מוסלמית ופעיל בקהילה הגאה. "אבל צריך לציין שלצד כל אלה שגינו את אל-ארז על התמיכה, היו גם הרבה קולות של ערבים שגינו את המגנים. זה מראה לך שאנחנו חווים איזשהו שינוי ומתחילים לצבור איזשהו כוח. אנשים התחילו להבין שבכל משפחה מורחבת ערבית בארץ יש לפחות בן אדם אחד שהוא להט"ב, והמון משפחות מתמודדות עם זה היום. זה אולי מה שבאמת מפחיד את אלה שגינו את אל-ארז".
"התקשורת הערבית בישראל היא תקשורת שמאד נוח לה לכתוב על דברים מסוימים ונוח לה לא לכתוב על דברים אחרים", הוסיף אבו סייף. "הנושא הזה הוא לא בושה ואנחנו לא אמורים להתבייש בו או להסתיר אותו. אבל למה לדבר על התקשורת הערבית, מה עם נבחרי הציבור הערבים?".
אבו סייף ביקש להדגיש כי "אני לא בא ואומר לאנשים איך לחיות את החיים שלהם ואני מצפה שאנשים לא יבואו ויגידו לי איך לחיות את החיים שלי. אבל אני מעריך שבפעם הראשונה בתוך החברה הערבית אנחנו שומעים מעבר לקולות הלהט"בים, עוד קולות שמתקוממים כנגד המעשים הטיפשיים האלה של השלכת קופסאות טחינה לפחי אשפה רק בגלל שהיצרנית, חברה מסחרית בבעלות ערבית, החליטה להרים תרומה לקהילה הלהט"בית הערבית. זה פשוט לא רלוונטי לתקופה שאנחנו חיים בה, ולקהילה שזקוקה לחמצן הזה מאוד וזקוקה לחברה מסחרית ערבית שתתמוך בה".
"החברה הערבית משתנה ומתעצבת מחדש. כשאני יצאתי מהארון לפני 13-12 שנה זה היה משהו אסור, היום זה קורה הרבה יותר בחופשיות. זה נושא שעד היום לא ממש מדובר, אבל קרתה שרשרת מקרים בשנה האחרונה שכל אחד מהם הוא ציון דרך: דקירת הנער בן ה-16 מטמרה סמוך למקלט לנוער גאה בתל אביב, לפני כחודש הייתה ההלוויה של איימן ספיה בכפר יאסיף, הומו מוצהר שהלווייתו התנהלה כהלוויה של הומו מוצהר שצעדו שם בראש מורם וללא פחד".
לדבריו, "אין יותר משמח מלדעת שמתחוללת סוג של מהפכה ביחס לקהילה להט"בית ערבית ובטח כשכל זה סביב טחינה. זה אולי קצת סטיגמטי אבל זה אפילו מרגש שזה בא על רקע של מוצר מזון יסודי במטבח הערבי".
באגודה למען הלהט"ב קראו לחתום על עצומת תמיכה בחברה. "חברת טחינת אל-ארז קיבלה החלטה ערכית אמיצה ומרגשת שעתידה להציל ולשפר את חייהם של אלפי א.נשים להט"ב מהחברה הערבית בישראל. אין צל של ספק שהתמיכה של בעלי החברה, שהיא הראשונה בבעלות ערבית לתרום לקהילה, היא עדות חיה לשינוי המגמה המבורך בחברה הערבית ביחס כלפי להט"ב", נכתב בעמוד הפייסבוק של האגודה.
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת התקשרה לזהר, והביעה בה תמיכה בעקבות הסערה. "אמרתי לה שהמהלך האמיץ של החברה הוא אמירה ברורה לציבור שלנו: זכויות להט"ב הן זכויות אדם", אמרה תומא סלימאן. "החרם על טחינת אל-ארז הוא ניסיון לסתימת פיות והפחדה של ג'וליה והמפעל. אני קוראת לכולם ולכולן לקנות את טחינת אל-ארז ולהתנגד לחרם".
יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, פרסם פוסט מתפתל בפייסבוק בו יצא נגד החרם, אבל כרך אותו בטענה על צביעות בקריאה זו תוך השארת מוצרים של חברות ישראליות התומכות בהתנחלויות ובצבא. הוא קרא להישאר מאוחדים מול האתגרים באופק, בהם סיפוח שעוד עלול לכלול חלקים מהמשולש, ההתמודדות עם מגיפת הקורונה והשלכותיהן הכלכליות של סדרי העדיפות של הממשלה שהמיטו חרפת רעב על חלקים נרחבים באוכלוסייה.
על אף הפוסט המסויג, עודה הצליח להביא לאלפי תגובות מהחברה הערבית, בהן רבות נזעמות. נושא הלהט"ב הוא עקב אכילס של המאבק ארוך השנים לזכויות אדם בפוליטיקה בחברה הערבית. עבור חלקים בציבור עצם ההכרה בהם היא עדיין בבחינת "ייהרג ובל יעבור".
גם עודה וגם תומא סלימאן הם חברי מפלגת חד"ש, אחת מארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת. בעוד חד"ש היא המרכיב הגדול בתוך הרשימה ויו"ר חד"ש הוא גם יו"ר הרשימה, היחס של הרשימה המשותפת לקהילת הלהט"ב אינו הומוגני. מצע חד"ש כולל התחייבות לביטול כל אפליה על רקע נטייה מינית ומגדר והיא המפלגה היחידה ברשימה המשותפת שתומכת פומבית בזכויות הקהילה הגאה. גם זאת בערבון מוגבל.
"יש הבדל בין לתת כסף לבין להגיד שזה משהו טבעי"
בקהילה הגאה מזכירים שעודה סירב לבקשת ארגוני הקהילה לקיים עמו פגישה לפני הבחירות האחרונות. רוב הח"כים במשותפת נוהגים להימנע בכלל מהצהרות המתייחסות לקהילה הגאה ובוחרים במדיניות של התעלמות. בקהילה, העוקבת אחר דפוסי ההצבעות בכנסת, מציינים גם שונות בין המפלגות המרכיבות את הרשימה גם בדפוסי ההצבעה. חברי מפלגת רע"מ האסלאמית, נהגו להצביע בכנסת נגד זכויות להט"ב. חברי וחברות בל"ד ותע"ל נטו לרוב להיעדר או להימנע בהצבעות הללו, ומטעם חד"ש נהגו כאמור לתמוך בזכויות להט"ב.
"קו חם זה סוג של תמיכה. זה נותן סוג של לגיטימציה למעשה שהוא כמובן מנוגד לאמונות שלנו", הבהיר גורם מוכר בחברה הערבית המוסלמית בישראל שאינו מעוניין להזדהות. הוא מכיר היטב את המחאה ואת הפוסט שהפך לוויראלי והצית את השיח הנוכחי ברשת. לדבריו, "יש הבדל בין לתת להם כסף למצוא פתרון לבין להגיד להם מה שאתם חווים זה משהו רגיל וטבעי ותמשיכו עם זה ואנחנו ניתן לכם את כל התמיכה שאתם צריכים. יש הבדל גדול".
"אני לא נגד הקהילה הלהט"בית, אני לא נגד החברים בקהילה הזו, אבל אני כן נגד הנורמליזציה של סגנון החיים הזה", הוסיף. "מבחינתי הנטייה אינה דבר בעייתי. מה שבעייתי זה כשהיא הופכת להתנהגות. למרות זאת, גם אין לי בעיה עם אורח החיים שאדם בחר בו לחיים הפרטיים שלו. אבל יש לי בעיה שהם מנסים לכפות על האנשים האחרים את התפיסה שלהם, שכל העניין הזה הוא עניין טבעי, ולוקחים את זה למרחב הציבורי ולשיח הציבורי".
מהחברה נמסר: "טחינה אל-ארז תורמת לעשרות עמותות וארגונים בשנה. בין השאר ייסדנו קרן פילנתרופית שמתמחה בעזרה לבעלי מוגבלויות בחברה הערבית, קידום מעמד האישה, אחריות חברתית ועוד. אנחנו במשפחת טחינה אל-ארז אוהבים אנשים ללא הבדלי דת, מין, מגדר וצבע. אוכל מחבר בין אנשים. וכך גם אנחנו. נמשיך להיות בית פתוח ומעצים למגזרים מוחלשים באשר הם".