מפה לשם, בלי ששמנו לב, עוד רגע וחצי, השבוע האחרון כבר כאן. קצת יותר משנה של עבודה, אינספור פגישות, רעיונות, מחשבות מתנקזים לרגע האמת. השאלות שמחכות לתשובה מורכבות יותר ממה שנדמה במחשבה ראשונה. מעבר לשאלה המרכזית, האם תנועה שצמחה מלמטה, ללא מנגנון ותקציבים, מונעת מכוח האמונה של מובילי המהלך, האם הכוח הזה מספיק כדי להיבחר לכנסת?
האם עלה ירוק עומדת לקבל הזדמנות אמיתית להשמיע את דבריה, לפעול למען אותם שבשמם היא מדברת, לקיים את ההבטחות? האם בכנסת הבאה נראה עלה ירוק במליאה? יש שאלות נוספות, שמעניינות אותי, באופן אישי, לא פחות. שאלות הנוגעות לתקשורת המונים ושיווק, לקריאטיב. לחשיבותה של שפה. יש שאלות מעניינות על החברה הישראלית והתהליכים שהיא עוברת, ואיפה בדיוק ממוקמת על הרצף הזה עלה ירוק.
אני שואלת את עצמי האם בחירה בשפה שונה לחלוטין משפת הבחירות המקובלת, הן בטון הדיבור והן בביטוי הוויזואלי, חזקים דים כדי להיקלט ברעש האגרסיבי והמבלבל שבאוויר.
שאלה נוספת שכולנו נשמח לדעת עליה את התשובה: האם אפשר להחדיר מותג ב 30.000 $? האם רשת קשר אנושית, וירטואלית, יכולה להוות אלטרנטיבה למודעות בעיתונים ושלטי חוצות? מה כוחו של האינטרנט בתהליך השכנוע וקבלת ההחלטה? כמה אנשים בישראל באמת תומכים בלגאליזציה? האם אלה שחושבים שג'וינט לא הופך אותם לעבריינים מוכנים גם להלחם למען זה? עד כמה אנחנו רוצים להעניש את הפוליטיקאים שלנו, ואיך אנחנו מעדיפים לעשות להם את זה? האם יש מקום בישראל של 2003 למפלגה שהמצע שלה הוא תפיסת עולם אלטרנטיבית? עד כמה עלה ירוק הצליחה לחדור, בלי תקציב, בקמפיין של פחות משלושה חודשים? והאם זה מספיק?
מחמאות, לבטים ושוב - שאלות, שאלות, שאלות
התשדירים זוכים לתגובות מעורבות מאוד. שמעתי מחמאות, בעיקר מאנשי מקצוע, וקראתי קטילות. יש כאלה שאומרים שמדברים יותר מדי על גראס. יש כאלה שמאשימים שמחביאים את הגראס. הרוב חושב שההפגנה בקלפי זה רעיון נחמד וכמעט כולם מחייכים כשהם נדרשים לא לשכוח את תעודות הזהות. ולכל אחד יש רעיון. עלה ירוק היא מפלגה של אנשים מעורבים רגשית ולכל אחד יש דעה ומחשבה. ותסריט.
מה שמעניין, ברמת הניתוח, היא שמי שממש קשה להם עם התשדירים הם אנשי הגרעין הקשה, הפעילים הוותיקים. לא כולם, אבל חלקם, במיוחד הענף הירושלמי, רוצים תשדירים יותר אגריסיבים. יותר מחתרתיים. רוצים להעביר את הכעס, להתריס.
גם לסקרים, כמובן, יש השפעה על מצב הרוח. השבוע חלה התייצבות על אזור שני המנדטים. אזור בעייתי בו כל קול קובע. חייבים ליצור התגייסות. ההתייצבות של אורי בנאי ומיקה קרני לצד עלה ירוק הייתה משמחת. אני סקרנית אם יהיו עוד אמנים שיהיו מספיק אמיצים להגיד את מה שהם אומרים לחברים שלהם בשקט, גם בקול רם יותר. בכל מקום אליו אני הולכת אני נתקלת בגישה חיובית, אוהדת. אני יודעת שזה אינו מדגם מייצג. מה שבטוח, אצל צוותי הקריאטיב במפלגות האחרות - עלה ירוק להיט.
מה מספר התומכים האמיתי של עלה ירוק? איפה הם ממוקמים? מה מניע אותם? מה הם הצביעו קודם? בין אילו מפלגות הם מתלבטים? מה משכנע אותם? מה מרחיק? האם הם יבואו להצביע? כמה כוח יש למגזר הזה, המגזר שלנו, לעשות למען עצמו?
יש הרבה שאלות שמחכות לתשובות.
נכון להיום, אני לא חושבת שיש מישהו שיודע מה הוא כוחה האמיתי של עלה ירוק. סבלנות, עוד שבועיים ליום הבוחר.