אלי (אוחנה) למען אלי (טביב)

במדורו האחרון ב"ידיעות אחרונות", מיום שישי האחרון, תחת הכותרת "מה עם ההגיון?", שטח הפובליציסט אלי אוחנה טענה מוזרה. אוחנה גורס כי ההתאחדות לכדורגל ובית הדין שלה עושים עוול עם אלי טביב, הבעלים של קבוצת הכדורגל של הפועל כפר סבא. אוחנה הסביר שם, בטור הפופולארי שלו, שזה פשוט "לא הגיוני" למנוע ממישהו לנהל קבוצת כדורגל, רק בגלל שהורשע בפלילים בבית המשפט לפני כמה וכמה שנים. פשוט "לא הגיוני", המשיך ופילפל אוחנה לאורך 300 מילה מעוררות תמיהה. ואפילו סלידה, אם יורשה לי כבודו.

מה פתאום נזעק אלי אוחנה כדי לעזור לאלי טביב, הא? האם את הטקסט שלו צריך לקרוא כפשוטו, או שמא, כמו שמריח כאן, יש לדעת קצת יותר על היחסים בין החתום לבין מושא הטקסט? טביב, לטובת קוראי אוחנה שלא יודעים, הוא-על פי בית המשפט בישראל- עבריין. לא נשטח כאן את הרקורד הפלילי שלו. אלי אוחנה (וידיעות אחרונות?) מקלים עמו, סוברים שזה לא באמת משנה ליכולתו לנהל כראות עיניו את ענייניה של קבוצת כדורגל. אולי בגלל שהוא נחמד, אולי בגלל שעבר מספיק זמן, לא משנה למה. בכל מקרה- אלו תירוצים עלובים. "חוק ההגיון" שאוחנה מכיר ממגרשי הכדורגל לא עובד כאן. בכלל, לא כל דבר מתנהל על פי ההגיון ה"בריא" של אלי אוחנה, שמושתת על תפיסה כוחנית, עירוב בלתי נסבל של פוליטיקה וקפיטליזם חסר מעצורים. וטוב שכך.

הבעלויות של קבוצות הכדורגל בישראל הן שוק פרוץ כמעט לחלוטין. מאז שנפתחה הדלת לניהול מועדונים בידיים פרטיות, בתחילת העשור הקודם, כל אחד יכול (אם יש לו מספיק כסף). אין צורך בתעודות יושר, לא מגישים כאן דין וחשבון על הצלחות וכישלונות לאף גורם, בטח שלא לאוהדים. בעלי המועדונים רואים בכך טריפ פרטי, שבצדו פרסום חינם כולל ספייס לא סביר בעיתונות, שהם לא היו משיגים בממדים שכאלה בשום דרך אחרת בעולם, בשום ענף אחר. מושיק תאומים ויענקלה שחר אולי מעצבנים, אבל בשוליים, אצל קבוצות שלא זוכות להד תקשורתי כה נרחב, הבעלות הפרטיות הצליחו לגרום נזקים מהותיים באמת.

אלי בירנבוים, שהשתלט על מכבי יפו, תרם לקופתה בשנות כהונתו כיו"ר חובות של מיליוני דולרים, שגרמו לבסוף לפירוק המועדון. יוסי סאסי שהשתלט על הפועל ירושלים מנווט אותה אל עבר פתחי הליגה השלישית. יגאל תם, כיום עד מדינה מרכזי בפרשת נמרודי, מצא לעצמו מאחז במועדון הכדורגל של מכבי נתניה, הפקיר אותו לגמרי, ורק בנס נפטרנו מאחיזתו. אלו רק דוגמאות בולטות. יודעים מה, גם לוני הרציקוביץ הוא משל לא רע על העניין.

בית הדין של ההתאחדות לכדורגל נעמד עכשיו על הרגליים האחוריות על מנת לעשות מעט בנידון. לפחות, אם אפשר, לגרש מתוך הענף איש שבמפורש, על פי חוק, אינו ראוי להיות בו בעל הדעה. מן העיתונות אפשר ללמוד גם שבית הדין עושה כל שביכולתו כדי שהקבוצה עצמה לא תיפגע ותמשיך לשחק כדורגל, בזמן שההליכים המשפטיים מתקיימים. ההתגייסות התקשורתית של "חברים מהכדורגל" למען טביב מנסה לקעקע את המהלך הזה. היא מעידה בעיקר על החברים, כי על טביב אנחנו כבר יודעים. ואוחנה, גם אם הוא נורא משתדל לצחצח את הלשון בפרשנות כדורגל אירופי פעם בשבוע, ממשיך לטפטף בקביעות את הערכים האותנטיים שלו. מומלץ לשים לב, ולהיזהר.