בחודש אוגוסט האחרון חזרו מסטואל ומאנדפרו אלאזה מאירוע, כשבדרך פרץ ביניהם ויכוח. כשהגיעו בני הזוג לביתם בחולון, מסטואל נכנסה לחדר השינה וניסתה להירדם. אלא שמאנדפרו הפריע לשנתה כשקילל אותה, תוך שהוא מדליק ומכבה את האור. כשביקשה שיפסיק, הוא החל להכות אותה באגרופים בפניה ובראשה, דחף אותה לקיר ואחז בצווארה.
היא הצליחה להימלט מאחיזתו וברחה לסלון, שם תקף אותה וגרם לה לדימום ונפיחות בפניה. "אם את מזמינה משטרה, אני אהרוג אותך", איים מאנדפרו. שמונה חודשים לאחר מכן, מסטואל נרצחה באכזריות על ידי בן זוגה לעיני ילדיהם.
זמן קצר לפני הרצח מסטואל עדיין התגוררה עם שני ילדיה במקלט לנשים מוכות. ואולם, קשיי ההסתגלות למקום והניתוק מסביבתה הטבעית, הובילו אותה לשוב להתגורר בביתה בחולון. בחודש מרץ שוחרר מאנדפרו מבית הכלא לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בגין עבירות אלימות כלפי בת זוגו. הוא לא עבר טיפול בכלא, לא הוצא נגדו צו הרחקה וכך חזר לביתו ומימש את איומו.
למרות הגברת המודעות בנושא האלימות במשפחה, בישראל ישנן נשים שחיות כיום בפחד תמידי. בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS מספרות שלוש נשים (פרטיהן המלאים שמורים במערכת) על התופת שחוו, ועדיין חוות, מצד בני זוגן. הן משוכנעות שזמנן קצוב, ושלא רחוק היום בו יהפכו להיות הנרצחות הבאות. אלו סיפוריהן.
דנה, בת 60, אם לשלושה
גדלתי בבית אלים, ובגיל שמונה הוציאו אותי לפנימייה. בגיל 14 הכרתי את אלעד (שם בדוי), הוא היה בן 18 וחצי. התאהבנו והוא היה המפלט שלי לצאת מהפנימייה ולנסות לבנות חיים נורמליים. בהמשך התחתנו והכול היה בסדר. בהתחלה היו מריבות, אבל לא זכורה לי אלימות.
כשעברנו לבית משלנו נכנסתי להיריון. כשהייתי בחודש מתקדם התחילה האלימות, תוך כדי ויכוח הוא הטיח אותי על הארון. למרות מה שהוא עשה נשארתי איתו. אני רגילה לאלימות, חשבתי אז שאני לא בסדר ואני צריכה לרצות אותו. ככל שהוא היה יותר כוחני, כך רציתי אותו בחזרה.
הבוקר היה מתחיל בזה הוא יורק עליי ומשפיל אותי, זו הייתה השגרה. אם לא הייתי עונה לו כמו שהוא רוצה, או שהייתי חורגת מהכללים שהוא קבע - הוא מיד היה מחטיף לי. הייתי חייבת לקיים אותו יחסי מין מתי שרק התחשק לו. אם הייתי מסרבת הוא לא היה נותן לי כסף לאוכל.
אחרי הלידה הוא פיתח אובססיה של קנאה ואז הגיהנום האמיתי התחיל. באחד המקרים פחדתי שהוא ירביץ לי, זה היה לפני כ-30 שנה. לא היו אז טלפונים סלולריים ולא היה לנו טלפון בזק בבית, אז ירדתי לרחוב להתקשר למשטרה בטלפון ציבורי. הוא רדף אחריי והרביץ לי באמצע הרחוב מכות רצח. אז לא הייתה מודעות כמו היום, אנשים שעברו שם וראו מה הוא עושה לי לא התערבו.
אחרי זה הבנתי שאני חייבת לברוח. עברתי לעיר אחרת עם שלושת הילדים שלי, הסתתרתי בבית ששכרתי ולא הלכתי לעבודה מהפחד שהוא ימצא אותי. הוא איתר אותי ואת הילדים והיה מגיע אליי כל יום ומרביץ לי. אז הוא אמר לי: "אותי לא עוזבים". פחדתי ממנו פחד מוות.
בשלב מסוים הבנתי שאין לי שום אפשרות למנוע ממנו מלהגיע והוא חזר לגור איתנו. באחד המקרים הוא הכה אותי עם חפץ חד. החלטתי לא לשתוק ולהגיש תלונה במשטרה ועצרו אותו. שוב עברתי דירה והוציאו לו צו הרחקה ממני, זה לא הרתיע אותו. הוא לא הפסיק לחפש אותי למרות הצו, זה לא הזיז לו. ושוב חזרתי אליו והבאנו עוד ילד, הרביעי במספר. כשבמשך כל השנים האלה אני ממשיכה לחוות ממנו אלימות.
בשנים האחרונות זה ממש הקצין, האלימות גלשה גם לעבר הילדים. הייתי מוכנה לקבל מכות במקומם, רק שלא ייגע בהם. באחד המקרים הוא תקף את הבן שלנו. ניסיתי להגן עליו, הוא תפס אותי, זרק אותי על הקיר וחנק אותי תוך כדי שהוא מטיח לי את הראש בקיר. ניסיתי לברוח ממנו, הוא תפס אותי, גרר אותי מהשיער על הרצפה והביא סכין, התחלתי לצרוח הצילו. הוא נבהל ועזב אותי. ברחתי לחדר וננעלתי שם.
התקשרתי למשטרה ואמרתי להם שהוא עומד לגמור אותי. השוטרים הגיעו אלינו הביתה מאוד מהר ועצרו אותו. רעדתי בכל הגוף, לא הצלחתי לדבר עם השוטר, הייתי בטוחה שאני מתה באותו היום. הוא ישב במעצר שלושה שבועות, לאחר מכן בית המשפט שחרר אותו למעצר בית והוציא לו צו הרחקה.
הוא כמובן ממשיך לצפצף על הצו וממשיך לחפש אותי. הבן שלי ראה אותו מסתובב כמה פעמים ליד הבית שלנו. אם הוא היה אזוק אלקטרונית היו יכולים לדעת מיד שהוא מפר את הצו ולעצור אותו, אבל זה לא קורה ואני זו שצריכה לברוח למקלט לנשים מוכות. הוא חופשי ואני כלואה, אני חיה בפחד מתמיד, אין שום דבר שמגן עליי.
רונה, בת 41, אם לארבעה
בתחילת הנישואים שלנו לפני 20 שנה היו קללות והשפלות אבל לא הייתה אלימות פיזית. זה השתנה כשנכנסתי להיריון בפעם השנייה, איציק (שם בדוי) פתאום נהיה אלים. הוא לא רצה את הילד וניסה לפגוע בי בשביל לגרום לי להפיל. רציתי ללכת אבל לא היה לי לאן וחשבתי כל הזמן על הילדים. השכנים אף פעם לא התערבו ואני פחדתי ללכת ולספר על מה שעובר עליי, חשבתי לעצמי, מי יאמין לך בכלל. הוא גם היה משתמש בפחד שלי והיה אומר לי כל הזמן שאני יכולה להתלונן עד מחר, אף אחד לא יאמין לי.
באחת הפעמים הוא תפס אותי, חנק אותי ואמר לי: "עכשיו אני גומר אותך". הצלחתי לברוח מהאחיזה שלו, לקחתי את הילדים וברחתי מהבית. התלוננתי במשטרה, הם עצרו אותו, הגישו נגדו כתב אישום והוא נכנס לכלא.
למרות שהוא היה בכלא, כל הזמן הזה הייתי בורחת, פחדתי שהוא ישלח אליי אנשים, החיים שלי הפכו לסיוט. הוא בינתיים סיים את תקופת המאסר והשתחרר ואני עדיין נמצאת במקלט. הוא כל הזמן מחפש אותי ואני מפחדת מהרגע שהוא ימצא אותי. אני לא מצליחה לשקם את החיים שלי אני כמעט ולא ישנה בלילות, כל רעש קטן מקפיץ אותי, אני מפחדת מהרגע שהוא יגיע ויגמור את הסיפור.
אחרי שהוא נכלא התברר לי שהוא שיקר לי בנוגע להמון דברים שקשורים לחיים שלו. התברר לי גם שהוא ישב בעבר בכלא תקופה קצרה על אלימות נגד אישה אחרת שהיית בת זוגו בעבר, כמובן שלא ידעתי על זה כלום. אני מבודדת מהסביבה הטבעית, המשפחה שלי לא מגיעה אליי כי אנחנו מפחדים שהוא יעקוב אחריהם ויגלה היכן אני נמצאת ואף אחד לא רואה את זה. אני בסך הכול רוצה לחיות ליד המשפחה שלי עם הילדים שלי בשקט ובביטחון, העונשים המגוחכים שגברים אלימים מקבילים לא מרתיעים.
כל שלושה חודשים אני מגישה בקשה לצו הרחקה ואז שוב צריכה להתעסק איתו. אני לא מצליחה להשתחרר מזה, אין שום דבר שמונע ממנו להפר את הצו ולהגיע אליי. כשאני צריכה לרשום את הילדים למסגרות חינוכיות אני צריכה גם את החתימה שלו, המדינה למעשה מחייבת אותי להיות איתו בסוג של קשר, זאת התעללות של המדינה בי.
מיכל, בת 32, גרושה ואם לשניים
הכרתי אותו כשהייתי בתיכון. בהתחלה הכול היה בסדר, למרות ששמתי לב שהוא קנאי אבל חשבתי שזה בגלל שהוא אוהב אותי. הוא היה עוקב אחריי לכל מיני מקומות, בא אליי הביתה בהפתעה לבדוק שאני באמת בבית ולא יצאתי. היינו זמן קצר ביחד, התווכחתי איתו, מה פתאום הוא בודק אותי ככה. יום אחד הוא נתן לי אגרוף כי חשד שדיברתי בטלפון עם גבר אחר. זה היה הלם ראשוני, הוא מיד התנצל. ניסיתי להתרחק ממנו ואמרתי לו שמערכת היחסים בינינו הסתיימה, שם חרצתי את גורלי.
לימים הסתבר לי שהוא נכנס להתקף זעם שהקשר נגמר, יצא עם מישהי אחרת ותקף אותה באופן קשה ונעצר. בית המשפט שחרר אותו למעצר בית. ההורים שלי, שלא ידעו שהוא תקף גם אותי, שכנעו אותי לחזור אליו. חזרנו להיות יחד כי חשבתי שאם נחזור זה אולי יאזן אותו ויגרום לו להשתנות. נכנסתי להיריון והוא המשיך להרביץ לי, להשפיל אותי, לירוק עלי ולשלוט בכל צעד שאני עושה.
במשך כל הזמן לא העזתי להגיד לעצמי שאני אישה מוכה. אלה היו מצבים שאם הייתי שוכחת משהו, לא מבשלת לטעמו או לא מנקה מספיק טוב הוא היה מרביץ לי. באחת הפעמים הוא זרק עליי סיר מלא באוכל.
באחד האירועים האחרונים הוא פוצץ אותי במכות ושבר לי את הצלעות ואת האף, לא הצלחתי לנשום. קיבלתי הרבה מכות בחיים, כאבים כאלה לא היו לי קודם. הצלחתי להתקשר לשכנה ולספר לה, היא הזעיקה משטרה שהגיעה ועצרה אותו. הוא הועמד לדין וקיבל עבודות שירות. חבר שלו נכנס לתמונה והבטיח שהוא ישתנה והוא יעבור טיפול לשליטה בכעסים.
הייתי בדילמה. מה אני עושה? איך אני מגדלת ומפרנסת את הילדים שלנו לבד? בכל הזמן הזה נשארתי איתו ואז האלימות גלשה גם לילדים שלנו, הוא היה מכה אותם ושם נשברתי סופית. אתה רואה ילד חסר אונים וזה שובר, שם נפלי לי האסימון והחלטתי שאני מתגרשת ממנו. הוא התחיל להתעלל בי נפשית וגרם לי לקשיים כלכליים. הוא היה מתקשר למקום העבודה שלי וגרם לזה שפיטרו אותי. הוא עשה הכול בשביל להקשות עליי, אבל בסוף הוא הכיר מישהי אחרת ונתן לי גט.
חשבתי שאוכל לנסות להתחיל לשקם את החיים שלי. חצי שנה אחרי שהתגרשנו התחלתי לצאת עם מישהו וזה נודע לו. כבר באותו היום הוא הגיע לדירה ששכרתי כשבידו סכין ודקר אותי בכל חלקי הגוף. התחננתי אליו שיפסיק, הוא היה באמוק, כמה שנים אחרי והמבט שלו עדיין תקוע לי בראש. הוא הטיח אותי על הרצפה ובעט לי בראש. נפלתי על הרצפה ואיבדתי את ההכרה, כשהילדים רואים הכול. הם צעקו ואחת השכנות ששמעה רצה מיד לדירה, הוא נמלט משם.
ברגע שהוא התנפל עליי עם הסכין לא הבנתי מה קורה, רק חודש אחרי הבנתי מה קרה לי. הבנתי שזה היה עניין של עוד כמה סנטימטרים והוא היה גומר אותי. הוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום והוא נכנס לחמש שנים בכלא, הוא ניסה לרצוח אותי וקיבל רק חמש שנים. הוא בכלא ואני עדיין מאוד מפחדת כי עד היום אני מקבלת איומים שהוא עוד לא סיים את המלאכה.
אני חושבת מה יהיה כשהוא יצא לחופשה. אני אצטרך להיכנס למקלט כי הוא יגיע אליי, הוא לא סיים את המשימה שלו. אני מקליטה סרטונים עם הילדים שאני יודעת שאולי הם יראו את הסרטונים האלו כשאני כבר לא אהיה פה. אף אחד לא באמת עוזר, לא נפשית ובטח שלא כלכלית.
את שלוש הנשים ונשים נוספות מלווה פרויקט "קרן אור", המסייע לנשים חד-הוריות שחוו אלימות בהתנהלות מול הרשויות. לא אחת נתקלים במיזם בחוסר מענה אמיתי מהמדינה.
היועצת המשפטית של הפרויקט היא עו"ד שירי אורון, מגשרת ומומחית לדיני משפחה וייצוג נפגעות אלימות במשפחה. בשיחה עם וואלה! NEWS היא תיארה את פערי הידע שקיימים בקרב הגורמים המטפלים בנשים מוכות. "יש שיח, אבל גם היום אין מספיק הבנה והכרה מעמיקה מה המשמעות של אלימות במשפחה ובפרט מה המשמעות של אלימות רגשית", הסבירה.
"אני נתקלת בנשים מוכות מכל המעמדות הסוציו-אקונומיים ומכל המגזרים, התופעה היא תופעה חברתית והיום יש קושי גדול לאנשי המקצוע שעוסקים בתחום להבין את המורכבות של מה שנשים מוכות עוברות", הוסיפה. "הרשויות יודעות שהנשים האלה בסכנת חיים תמידית ומידית. עצם ההכרה של זה שהן בסיכון לא פותרת את הבעיה. לכל אישה כזו גם יש ילדים שנמצאים גם במעגל האלימות והאישה הופכת לנמלטת. אין את המסגרת המלאה שרואה את כל התמונה ועושה את התיווך בין הרשויות השונות ומסייעת לאישה".
מייסדת הפרויקט, הפעילה החברתית יעל ליצ'י, סיפרה כיצד עלה הרעיון להקים את המיזם. לדבריה, "זה קם מתוך צורך אמיתי שזיהיתי בשטח ומפגישות עם נשים שחיות בפחד ואימה ולא רואות אופק לחיים שלהן. הן מגדלות ילדים, יוצאות ממערכות יחסים אלימות ונתקלות בחוסר יכולת לקבל טיפול מערכתי - גם כי אין להן אפשרות לתווך את עצמן מול הרשויות השונות וגם כי הן עסוקות בטיפול היום יומי בילדים ובפרנסה. הן חיות כפליטות".
בעקבות האירועים, מחר תתקיים הפגנה ועצרת מחאה בגן צ'ארלס קלור בתל אביב. "למגיפה ששמה 'אלימות נגד נשים' יש פתרונות והם נמצאים בממשלה. אנחנו דורשות את מה שמגיע לנו, אנחנו דורשות את הביטחון שלנו", אמרו מארגנות המחאה.