תודה שהתאבדתם

טרם החזירה נשמתה לבוחר וכבר מסתבר כי מערכת הבחירות הנוכחית הייתה מסך עשן סמיך, רעשני ומזוהם שתכליתו ידועה לכל: חזרה לנקודת המוצא. כלומר, חזרה לנקודת האל חזור, המבוי הסתום הידוע לכל – ממשלת האחדות. הריק המוחלט, הוואקום של עתיד מדינת ישראל.

והרי גם הנאיבים הגמורים ביותר לא רכשו במחיר הפסד מגוחך את התירוץ שסיפקה מפלגת העבודה לפרישתה מהסיבוב הקודם של ההתאבדות/אוננות הלאומית שהייתה שותפה לה בגאון כה רב במשך שנות כהונת שרון/ליברמן. תקציב המדינה? נו, באמת. פרישה על רקע הסדר התפעול של חוות הגז פי גלילות כבר היה משכנע יותר. אבל מבחינה פוליטית, נדמה היה בשעתו, שמדובר בגלגל ההצלה האחרון שמסוגלת הטובעת הכרונית של השמאל בישראל לזרוק לעצמה, רגע לפני שהיא נבלעת בשאון גלי הימין השוטפים את הארץ כסופת הוריקן נוראה, הרסנית, סופנית.

אבל בדיוק כמו בכדורגל - שם כשההנהלה מוציאה הודעה לעיתונות בה היא מתחייבת להאריך את כהונתו של המאמן הכושל – מנוי וגמור עם הכל כי גורלו לפיטורים נחרץ – כך גם בפוליטיקה הישראלית: התייצבותה הפתטית המפוארת של 'צמרת' מפלגת העבודה מול פני האומה להכריז ולהתחייב כי לא תשב עם שרון, מהווה ערובה בדוקה, בעלת אופי מחייב, לכך שבסופו של דבר תשב גם תשב, תרעה גם תרעה בעדר של שרון.

את ההוכחה לתחילתו של הספין הריבועי השקוף והנאלח זימנה הכותרת הבוקר בוואלה! חדשות: "בכירי המשק לעבודה: לכו לאחדות". קאפיש? גורל המשק מונח על כתפי העבודה, גורל אותו משק שלשם הצלתו מטלפי התקציב המנוול של ממשלת שרון/סילבן יצאו מלכתחילה מממשלת האחדות, אליה הם עתידים לחזור בזחילה וחזור חלילה וחלילה וחס להודות בכך בראש חוצות. הבחירות, הרי, בפתח. התשתית הסיבתית נפרשת לרגליהם, כתירוצו של גנב עלוב שנתפס בזירת הפשע וטוען כי "רק קפץ לביקור", והתכשיטים? הוא מחזיק בתכשיטים רק בגלל הערכתו הרבה לאומנות הצורפות. אפילו שוטרים אינם כה מטומטמים לקנות תירוץ כזה.

אבל אם גורל העם ועתיד האומה אינם מעניינה של אותה 'צמרת' (איזה עץ עלוב, נמוך ודליל ענפים הוא זה שאלה הם המרכיבים את צמרתו) של מפלגת העבודה, כדאי לעדכן אותם כבר כעת, ולו על מנת להפיג את המתח שבציפייה לעתיד, כי ישיבה זו, הצטרפות נואלת זו לממשלת השיתוק, הכיבוש והחיסול של שרון/מופז תסמן באופן סופי ומוחלט גם את סוף דרכה של מפלגת העבודה. לא, לא כאלטרנטיבה לשלטון. כמפלגה בכלל. אנחנו מדברים כאן על ירייה מכוונת כהלכה לרקה של עצמם. התאבדות פוליטית נטו.

הגוש הסוציאל דמוקרטי שרק בגלל תכיפות ובהילות מערכת הבחירות הזאת לא קרם עור וגידים, יקום גם יתרומם במהלך הכנסת הבאה (שתהיה קצרה, כנהוג, מהזמן שקבע לה המחוקק) וימשוך אליו את כל גדודי השמאל. בעצם, פלוגות. למעשה, בימינו, אפילו טענה בדבר קיומן של כיתות אנשי שמאל נשמעת כהזייה פרועה. ולחשוב שרק לפני שלוש שנים גרף אהוד ברק את כל הקופה מידי הימין הרקוב של נתניהו. מושגי הזמן בישראל יחסיים מאוד. קיצוניים מאוד.

תצטרף לה מפלגת העבודה על פואדיה, דליה איציקיה, מתן וילנאיה, שלום שמחוניה ואפרים סניה לממשלת שרון/לפיד. יהיה זה החסד האחרון שביכולתה לעשות עם השמאל הישראלי המשווע לזריקת חיים, לבעיטה למבושים, כדי לקפלו ואז להקימו מעפר כדי להיאבק על פניה של ארץ הקללה הזו. תצטרף לה מפלגת העבודה לממשלת שרון/איתם. נכיר לה על-כך טובה רבה. שכן בבחירות הבאות לא תיכון עוד 'מפלגת העבודה', לא עוד 'אמת' בקלפי. תחת עץ רקוב זה שצמרתו באושה וסרוחה יצמח שיח חדש – אולי התנועה הסוציאל דמוקרטית, אולי גוש שלום חדש, אולי חזית שפיות המצויה כרגע בחיתוליה. על כל פנים, מעונשה של זו ניפטר אחת ולתמיד. ונודה לה על כך בפה מלא. תודה שהתאבדתם. לא תחסרו לאיש.

ולסיום, הערה: ללא קשר, אין כל סיבה להצביע שינוי.