כולם משתמשים בימים אלה בביטוי "אהבה בימי קורונה", תוך קריצה לספרו הידוע של גבריאל גארסיה מרקס - "אהבה בימי כולרה". אז, כולרה לא הייתה כאן, אבל קורונה כן, והיא מאוד השפיעה עלינו ועל האהבות שלנו. אני רוצה לתאר לכם קצת את דרך המחשבה שלי על אהבה וזוגיות בימים אלה. אני יודעת שכל אחד חווה אחרת את ימי הקורונה במובן הזוגי, אז אני רוצה להתייחס אל עצמי ולשתף אתכם בתחושות הזוגיות שלי בימי הקורונה.
כרגע אני לא נפגשת הרבה עם בן הזוג שלי, והוא ממש חסר לי. אני משתדלת להתכתב איתו, אבל אין תחליף למפגש אמיתי. חסר לי מאוד המגע האוהב. אני מתגעגעת מאוד להיות איתו ולרקוד איתו. בינתיים, אני רוקדת עם המחשבות שלי.
אני מבקשת להתייחס לכל אלה שהקורונה גרמה להם להיפרד מבן או מבת זוגם לאורך זמן. אני בטוחה שזה ממש לא היה קל לאף אחד, יש אנשים שמצב כזה מהווה ממש אובד של זהות עבורם. לפעמים אנחנו נהיים מושקעים כל כך בזוגיות שלנו, רגשית ומעשית, עד שאנחנו שוכחים מי אנחנו בלעדיה.
הזוגיות שלי אינה כזאת. בן הזוג שלי ואני אנשים מלאים ופעילים, ובכל זאת אני חווה קושי. הקורונה מאלצת אותנו להתמודד עם עצמנו, ואני מניחה שזה קשה לכולם. אני מציעה לכם לנצל את התקופה הזו, אם לא עשיתם זאת עד כה, ולחשוב על מי אתם בתוך ומחוץ לזוגיות. אני עדיין לומדת, אבל זה בסדר. תחקרו ותהנו.
אני בטוחה שלאהבה יש השפעה על כולנו. להרבה זוגות האהבה נעלמת, או לפחות משתנה לרעה עם פיתוח השגרה וחלוף הזמן. אני יודעת שיש מי שחושב אחרת, אבל אני מעדיפה להיות חיובית, ולכן מבחינתי המצב של הבידוד בזמן הקורונה אמור היה לעשות לזוגות רק טוב.
השהות ביחד, בעיקר של בני זוג עם עבודה מסודרת ותובענית, פינתה להם זמן פתאומי ולא צפוי לחדש בו את האהבה והרומנטיקה. יכול גם להיות שככה עוד ייוולד לעולמינו הדור הבא, דור גדול וחדש, שיהיה "דור הקורונה", שיסמן תהליך רחב של התחדשות ולידה מחדש.
לצערי, ברור לי שלא לכולם זה הצליח. יש גם מי שחיפש ולא מצא את הרומנטיקה בחזרה. באהבה אין חוקים, אבל מי שניסה, לפחות גילה אם הזוגיות שלו טובה או לא. גם אם לא, טוב לדעת.
קשה מאוד לשמר קשר, בוודאי קשר זוגי, אם לא גרים ביחד, ובמיוחד אם בני הזוג רחוקים אחד מהשני. כשהזוגיות על שלט רחוק, הקשר לרוב נפגע. אם אין מרכיבים בסיסיים כמו מגע, הצלבה של העיניים וגם הפעלה של חוש הריח, הקשר נפגע מאד. המרכיבים האלה הם חלק חשוב מהמשיכה שלנו לבן הזוג.
לקיים זוגיות דרך המסך או דרך הזום, זה עניין לא רגיל וקשה מאוד. שיחה שמתקיימת תוך כדי שמסתכלים אחד לשני בעיניים, שונה לחלוטין משיחה דרך מצלמה. במבט, גם של אוטיסטית שלא תמיד מביטה באופן ישיר, אפשר לקרוא את בן הזוג. אני אוהבת לעקוב אחרי המבט של בן הזוג שלי, לראות מה תופס לו את העין. אני רוצה להריח אותו ובעיקר לחבק אותו.
בלי קצת מגע זה יותר חברות מאשר זוגיות. קשה לשמור על התחושה הזו, ועל הזוגיות עצמה, ממרחק כמו בימי הקורונה. אני מקווה שעכשיו חזרתם להתקרב זה לזו. במיוחד אחרי הניתוק, חזרתה של הקרבה עושה טוב לאהבה. מילה של לי.