פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נגמרה הקורונה, חזרנו לים. מצאנו שם גם את האישה שבורחת מביטוח לאומי

      מאושרים שהגל הראשון מאחורינו, הלכנו לחופי תל אביב ומצאנו פושעים קטנים שלא יכולים בלי ההתמכרות שלהם. הילד לשעבר שהציל מציל, הצעירה שמתעקשת שהיא לומדת בזום מהים וקשישה שנכנסת עם המסיכה למים - כולם חיכו לרגע הזה כדי לרבוץ בשמש. רק אל תשאלו אותם מיהו שר המים

      נגמרה הקורונה, חזרנו לים. מצאנו שם גם את האישה שבורחת מביטוח לאומי
      צילום: יותם רונן, עריכה: ניר חן

      בניגוד לפרסומים בתקשורת, עונת הרחצה נפתחה השנה מוקדם מהצפוי, לפני משהו כמו חודש. מגבלות התנועה היו אז בתוקף ואנשים לא הורשו לצאת מהבית. לכן, אלפים רבים של ישראלים שביתם הוא הים, החל מהרגע שבו נהיה קצת חם - הלכו לים. לא הם ולא מאות אלפי נערים בחופשת קורונה עם פחיות XL ורמקולי בלוטות' חיכו להיתר מהרשויות לשמוע איתי לוי על החוף. בשבוע האחרון, בכלל, בילו בחופי הים של תל אביב יותר אנשים מגרגירי חול. נכון, קורונה וחום אימים, אבל הם רצו ים ואי אפשר היה לעצור אותם. אפילו המציל כבר הניף דגל לבן.

      אה לא, זה בגלל שעונת הרחצה נפתחה הבוקר והים פלטה. אח, איזה יופי פה. אנשים שמחים. אווירה נפלאה. נגיף צריך להיות באמת אכזר, מרושע וחסר חיים כדי לבצע כאן את זממו. האמת שכרגע, בשעת בוקר, גם לו אין ממש מה לחפש פה, שכן בהסתמך על השבועות האחרונים הנהירה הגדולה מתחילה אחר הצהריים. התנועה כעת בחוף דלילה משהו. בכל זאת, לילדים יש בית ספר ולחלק מהוריהם גם חזרה, ברוך השם, העבודה. אין פה גם אף איש ורוד עם יותר מדי משחת שיזוף על הפנים כי הטיסות מאירופה בוטלו.

      מה שכן אפשר למצוא כאן, בחוף ירושלים התל אביבי, זה בעיקר פושעים קטנים: אנשים שלא רוצים להתראיין כי אז הבוס, הבעל, האישה, הילדים ובעיקר ביטוח לאומי יתפסו אותם על חם. לצדם, נצפים כאן גם כמה אוהבים צעירים ברגעים הכי יפים של החיים, שעושים אחד עם השני כל מיני דברים מעניינים בעמוקים. וכמו תמיד, מסתובבים ביניהם אנשי ים ותיקים עם כרס בצורת כדורסל ועור בצבע המבורגר, שמטרת חייהם היא שמישהו ייגש אליהם וישאל אותם משהו. אז, או אז, הם יחפרו ארוכות על אהבתם העזה לים ועל כמה שהים טוב לגוף, לנשמה וליחסים עם האישה, הילדים והפילגש. הקורונה, אם תשאלו אותם, מפחידה, ברור, אבל שום דבר לא יכול על הים. הם אפילו קראו מחקר על זה.

      פתיחת חופי הרחצה אחרי עוצר הקורונה, תל אביב, 20 במאי 2020 (ראובן קסטרו)
      חוף הים בתל אביב, היום (צילום: ראובן קסטרו)

      שניים כאלה משחקים פינג-פונג ברדודים וצועקים זה לזה הערות במבטא צרפתי. סבתא אחרת בדיוק יוצאת מהמים כשאת פניה מסתיר פריט נדיר במיוחד באזור הספציפי הזה של העולם - מסיכת קורונה. "שיהיה", היא עונה לתמיהתי, "אי אפשר להישאר בבית כל היום ואני, בתור אחת שלא יכולה לחיות בלי ים, חייבת את זה לעצמי לפחות פעם בשבוע. מצדי, מי שלא רוצה לשים פה מסכה שלא ישים, אבל אני בכל מקרה שמה. גם כשאני בתוך המים. אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, אתה יודע".

      פתיחת חופי הרחצה אחרי עוצר הקורונה, תל אביב, 20 במאי 2020 (ראובן קסטרו)
      לא חוששים מהקורונה (צילום: ראובן קסטרו)

      משהו כמו מאה מטר צפונה משם, בחוף בוגרשוב, יושב בניחותא, תחת שמשייה, בחור מזוקן, מגודל שיער ומקועקע בשם איתי. הוא בן 35 ונראה בחור רציני ומבסוט. "לא היה יום אחד בקורונה שלא הלכתי לים", הוא מתגאה, "הים זה הבריאות שלי, מה לעשות. הים זה הדוקטור הכי טוב להכל: לזוגיות, לנפש, לספורט, לחיים. רק צריך לשמור עליו נקי ולאהוב אותו, והוא ייתן לך אהבה בחזרה".

      פתיחת חופי הרחצה אחרי עוצר הקורונה, תל אביב, 20 במאי 2020 (ראובן קסטרו)
      הנהירה הגדולה מתחילה אחר הצהריים. חוף היום, היום (צילום: ראובן קסטרו)

      נכון. ועכשיו, כשעונת הרחצה נפתחה, אתה מרגיש כאן יותר רגוע?

      "כן, בשביל הילדים, לא בשבילי. אני לא צריך את זה. אני פעם הצלתי מציל".

      מה אתה שח.

      "באמת, נשבע לך. הייתי בן 12, הלכתי לים עם אימא שלי והמציל ניסה להתחיל איתה ולעשות עליה עוואנטות. באיזשהו שלב הוא לקח את שנינו לסיבוב על החסקה ואז פתאום הגיע גל גדול שהפך את החסקה. בקיצור, החסקה פגעה לו בראש והתחיל להשפריץ לו משם מלא דם. ואני, כמו מוגלי כזה, העליתי אותו בחזרה על החסקה ומשכתי אותו לחוף. כשהגענו, כל שאר המצילים נעמדו סביבי ומחאו לי כפיים. שמע, זה כבוד להיות מציל של מציל".

      "מי שר המים? עזוב, הממשלה הזאת מבאסת אותי"

      בינתיים, בעומק המים, צעירה מתחילה להשמיע פתאום זעקות כאב. "יש פה דג!", היא צועקת, "הוא נשך אותי! הוא נשך אותי! אני יוצאת!". אני מתקרב כדי לוודא שהכל טוב איתה. "לא, לא, אל תראיין אותי", היא מבקשת, "אסור שיידעו שאני פה. ביטוח לאומי עוקב אחרי".

      דניאל, סטודנטית בת 27 שהגיעה לכאן עם חברה ביישנית, דווקא מסכימה להיחשף, אף על פי שגם השיחה עמה מתחילה ב"תכל'ס הברזתי משיעור אז אני לא רוצה שתגלה".

      אני אכתוב מה שתרצי.

      "אוקיי, אז תכתוב שאני לומדת מהים דרך הזום. אני פשוט מעדיפה לבוא לים בשעות האלה כי יש פחות ברחשים. אני שונאת את הברחשים של הים. אני באה לפה בשמונה-תשע כזה, נשארת עד אחת עשרה ואז מתחילה את היום. אני לא יכולה להתחיל אותו בלי מנה של חול ומים".

      אוהבת מים?

      "ברור! הכי אוהבת!".

      אם כך, מיהו שר המים?

      "אה… עזוב אותי, לא יודעת, הממשלה הזאת מבאסת אותי. הכל שם זה כמו מים רותחים".

      פתיחת חופי הרחצה אחרי עוצר הקורונה, תל אביב, 20 במאי 2020 (ראובן קסטרו)
      חוף הים בתל אביב, הבוקר (צילום: ראובן קסטרו)

      או, הנה, סוף סוף, מה שחיפשתי. משפחה שככל הנראה הגיעה לפה במיוחד היום, לרגל פתיחת עונת הרחצה. "זה נכון", מאשר לי האב הצעיר, "אנחנו מרגישים קצת יותר בטוחים ככה עם הילדים". בתם אדל, בת ה-8, חופרת בינתיים להנאתה בחול.

      "אמא ואבא החליטו שחם מאוד ושלא נורא אם יום אחד לא נהיה בבית ספר או בגן", היא מספרת לי, "פשוט לא רצינו לבזבז את החום הזה על בית ספר אז הלכנו לים".

      אוהבת את הים?

      "כן, אבל חוץ מהדגים".

      מה הבעיה עם הדגים?

      "דגים זה חיה לא חמודה לא טובה ומזיקה לגוף. הם יכולים פתאום לבוא אליך ולנשוך אותך! במיוחד אם זה דג פיראנה".

      כן, יש פה המון דגי פיראנה בים.

      "נכון".