שרון דוחה את הקץ, לא יותר

מסרטו של בריאן דה פלמה "הבלתי משוחדים" זכורה בעיקר סצנת תחנת הרכבת. קווין קוסטנר כאליוט נס הרודף ללא פשרות אחר אל קפונה האגדי, מסייע בתחנת הרכבת לאם צעירה למשוך את עגלת תינוקה במעלה המדרגות. לפתע נכנסים הבחורים הרעים ומתפתח קרב בתחנת הרכבת. הקרב מתנהל בהילוך איטי כשבמשך קרב זה מדרדרת עגלת התינוק לקול זעקת השבר של אמו. ככל סרט אמריקאי טוב מגיע אנדי גרסיה ברגע האמת ומציל את התינוק. קטע ההילוך האיטי נגמר ומול מנהל החשבונות של אל קפונה השבוי בידי אחד מחברי הכנופיה עומדים שני ה"בחורים הטובים" ומכוונים את נשקם לאותו חבר כנופיה ברגע השיא של הסרט. מה לסרט זה ולסצינה זו ולמערכת הבחירות?

מערכת הבחירות , כבסצנה זו, עברה בבת אחת מההילוך האיטי בו הייתה נתונה, קרי ניצחון ללא עוררין של הליכוד ומחנה הימין למערכת בחירות שנדמית ולו לרגע כמעט כשקולה. על כף המאזניים מונח לא רק עתידה הביטחוני, מדיני, חברתי, כלכלי של מדינת ישראל אלא גם ואולי בעיקר דמותה המוסרית של המדינה ושל מנהיגיה כפי שהיינו שואפים לראות, קרי מנהיגים הרואים את טובת המדינה בראש ובראשונה ולא את טובתם האישית.

ואם מערכת הבחירות עברה בבת אחת מהנושאים השוליים של האינתיפאדה, המשבר הכלכלי, המשבר החברתי ושאר רעות חולות של מדינת ישראל לדיון בנושאי אתיקה ומוסר אז מדוע שרון לא יעשה את הצעד המתבקש ויפרוש? ראשית מאחר והוא סוס קרבות ותיק שלא נכנע לעולם. שנית, מאחר ואם יפרוש הרי שמי שיחליפו בראשות הליכוד הוא יריבו המר בנימין נתניהו ולא שרון ייתן לו את כס המלכות על מגש של זהב.

שלישית, במידה ויפרוש שרון הדבר שייזכר ממנו הוא לא הקמת יחידה 101 או צליחת התעלה אלא הסרחון שליווה את פרישתו ואחריתו תהיה דומה מאוד לעייזר וייצמן שצחנת פרשת סרוסי ליוותה אותו עד קיסריה.

על משקל זה ניתן לומר כי הקרן (סיריל) על מצחו של שרון תהיה ארוכה עד חוות השקמים (שעדיין לא ברור אם שועבדה או לא). שהרי בניגוד לרבין שנאלץ לפרוש בשל חשבון הדולרים של רעייתו ועקב גילו הצעיר זכה לחזור ולסגור מעגל, הרי שפרישת שרון תהווה אקורד סיום של הקריירה העשירה, המגוונת והשנויה במחלוקת שלו.

התוצאה הישירה של כל הבלגן האישי והציבורי של שרון הוא שבמערכת הבחירות הנוכחית לא נראה יותר שתי מפלגות גולות ושורת מפלגות קטנות אלא 6-7 מפלגות בינוניות פלוס מינוס המבטיחות אנרכיה שלטונית.

מימין - הליכוד, האיחוד הלאומי וש"ס; משמאל - העבודה, מרצ והמפלגות הערביות; במרכז - שינוי. חלוקה בלתי אפשרית זו של המפה הפוליטית מבטיחה רק דבר אחד: שהכנסת ה- 16 לא תכהן זמן רב יותר מקודמתה. ובמידה וכך יהיה נזכה ככל הנראה לראות את שרון אכן מסיים את הקריירה שלו ורוכב לאיטו אל השקיעה אי שם בחוות השקמים, כמו גיבור של כל מערבון טוב.