דג טוב זה דג מת

בהתחשב בעובדה שיותר מ-80 אחוז מכם לא טורחים לצפות ברצועת התעמולה היומית כדאי להסב את תשומת לבכם למוטיב מרכזי שעובר כחוט השני בתשדירי הבחילות הנוכחיים: הפחדה, וכמה שיותר. הליכוד מפחיד אותנו עם מצנע. העבודה ומרצ מבהילות עם שרון. טומי מחריד עם הרב עובדיה, וש"ס מזרה אימים בעזרת הטומי. וכך, ערב-ערב, פורטים להם צוותי הקמפיין על מיתרי הבעתה של הציבור. ביום שבת האחרון היה מי שהלך עם ההפחדה עד הסוף. מסמך אנושי מזעזע, כמו שאומרים.

זה מתחיל במוחמד בכרי בתשדיר הבחירות של חד"ש. גיבור "מאחורי הסורגים" יורה בי את מבט הפלדה הכחולה שלו ומבטיח נחרצות לא לשכוח. הוא לא ישכח את האסון ב-48'; את הגירוש, את הקיפוח, את הנטייה שלי לירות בילדים בדם קר (ככה העברנו את הזמן בניינטיז), את האינתיפאדה הראשונה, את השניה; ואיך אפשר בלי קצת קידום מכירות - ג'נין, ג'נין. תולעת קרה ושמה צמרמורת מזדחלת במעלה עמוד השדרה שלי. "אני בכלל מהשמאל", אני מנסה למלמל. מכתוביות התרגום אני לומד שלמוחמד זה לא מזיז.

לקראת הסוף הוא מנסה להפשיר את הקרח עם הבטחות לדו קיום, אבל אותי זה ממש לא מנחם. כי בכרי, שחקן מצוין בדרך כלל, לא משחק הפעם. הוא מתכוון לכל מילה. וגם כשהוא מבטיח שתי מדינות לשני עמים, קשה להימלט מהמחשבה שמדובר במדינה אחת לפלסטינים, ועוד אחת לערביי ישראל.

אני לא מספיק להסדיר נשימה ואת המרקע קורעת שורה של פיצוצים. רשימת רע"מ, בהנהגת עבד אלמלכ דהאמשה, מגישה לציבור את הגרסה שלה לאפוקליפסה עכשיו. בתפקיד קולונל קורץ: אני והחבר'ה. מוחקים בתים, מתעללים במפגינים, שוכבים במארב בציפייה לקורבן הבא. אח, שאון זחל המרכבה סימן 2 על הבוקר.

בין פיצוץ לירי מופיעים גברים ונשים זועמים שמטיחים בי דברים בשפה שאף פעם לא הצלחתי ללמוד. (אפילו חד"ש היתה הוגנת דיה לפרגן בכתוביות). זה לא נראה טוב. זה לא נשמע טוב. ועם כל הרצון הטוב שאני יכול לגייס – זה עושה לי רע.

אני מזנק לכיוון הדלת בניסיון נואש לחמוק מהאינתיפאדה המשודרת, אבל דפיקות רמות גורמות לי לקפוא במקום. השוטר של עלה ירוק בא לביקור. עם קוצר נשימה מתקדם ודופק 210, תסבירו לו אתם שלא הכנסתם לריאות - זה רק החומר של בכרי. כמו כל אזרח הגון שגדל בנתניה אני מצטנף בספה, עוצר את הנשימה ושותק כמו דג. זה עובד. המנאייק עובר לדלת של השכנים.

ואז הוא הופיע. חלום הבלהות של דגת הים התיכון. מספר 2 ברשימת חירות - ברוך מרזל. אחרי שסילק מדרכו את מחסום חשין הוא מביא לעם מיזם חדש: קורס מזורז לחיסול דגים. בלב שוק מחנה יהודה הוא מדגים לקהל המעריצים את משנתו המדינית: "מכה אחת בראש". השוק צוהל. קליינר מתמוגג. מה שסיכול ממוקד של בורי יכול לעשות למצב הרוח הלאומי. פתאום, ללא התרעה, הוא פורץ לסלון. "עזמי בשארה, עוד שלושה שבועות ניפגש בכנסת", הוא נוהם ושולח אצבע מאיימת. "אני בכלל לא דג", אני מנסה למלמל אבל יוצאות לי רק בועות. נו, מכה אחת בראש וזה מאחורי.